מיגל דה אונאמונו
מיגל דה אונאמונו אי חוּגוֹ (בספרדית: Miguel de Unamuno y Jugo , 29 בספטמבר 1864 - 31 בדצמבר 1936) היה סופר, משורר, מסאי, מחזאי, הוגה דעות, פילוסוף, ואינטלקטואל ספרדי בולט בדורו.
תוכן עניינים
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אונאמונו נולד בבילבאו למשפחה בסקית, השלישי משישה ילדים. ב-1880, בגיל 16, החל את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת מדריד, וב-1884 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה. עבודת הדוקטורט עסקה במקורותיו של העם הבסקי על פי לשונו.
ב-1891 מונה אונאמונו לפרופסור ליוונית באוניברסיטת סלמנקה. הוא היה הרקטור של האוניברסיטה בשנים 1900 עד 1914, פעם שנייה בשנים 1921 עד 1924, ושוב בשנים 1930 - 1936.
פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1914 הודח אונאמונו מתפקידו כרקטור, מסיבות פוליטיות. ב-1920 נשפט לשש עשרה שנות מאסר על העלבת המלך אלפונסו השלושה עשר, אך העונש לא בוצע. ב-1924 הוגלה לאיים הקנריים על ידי הדיקטטור מיגל פרימו דה ריברה. מאוחר יותר עזב את ספרד מרצון, והמשיך את פעילותו הפוליטית, האינטלקטואלית והספרותית כגולה בצרפת. תחילה התגורר בפריז ובהמשך באנדייה, הקרובה לגבול עם ספרד.
ב-1930 חזר אונאמונו לספרד, וב-1931 נבחר לקורטס הראשון של הרפובליקה השנייה. בתחילת מלחמת האזרחים הספרדית תמך בלאומנים בהנהגת גנרל פרנקו, אך כעבור חודשים אחדים הפך לאחד ממתנגדיהם. ב-12 באוקטובר 1936, במהלך טקס פתיחת שנת הלימודים, התעמת אונאמונו עם הגנרל חוסה מייאן-אסטרי. בעקבות העימות, הוטל עליו מעצר בית. הוא נפטר כעבור חודשים ספורים, ב-31 בדצמבר 1936.
ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערפל, עם עובד, תרגם מספרדית: יוסף רובין, 1960
- משנאה לרחמים, קובץ סיפורים קצרים, עם עובד, תרגם מספרדית: רמי סערי, 1999
