וג'ריאנה

ציור בד: רב-האמן הטנטרי ההודי הנודע טילופה (988-1069)

וַגְ'רַיָאנָה (בסנסקריט: वज्रयान, Vajrayāna, טיבטית: דוֹרגֶ'ה טהֶגפָּה), הוא אחד משלושת הזרמים העיקריים בבודהיזם לצד ההיניאנה ("הדרך הקטנה") והמהיאנה ("הדרך הגדולה").

משמעות השם וג'ריאנה היא "מרכבת היהלום", או "דרך היהלום" (טַנטרַיָאנָה, מַנטרַיָאנָה, גוּיאמַנטרַיָאנָה, פּהַלַיָאנָה). לפי המסורת, "דרך היהלום" ניתנה על ידי בודהה בסובבו את גלגל הדהרמה בפעם השלישית, בהסתמכו על "השאיפה להארה" (סנסקריט: בּוֹדהיצ'יטָה).

מאפייני הווג'ריאנה

השקפת הווג'ריאנה מבוססת על עקרונות בודהיסטיים בסיסיים, הקיימים בכל הזרמים והאסכולות האחרים אשר קיימים בבודהיזם. עם זאת מושם בה דגש חזק על מימוש מצב בודהה (הגשמת מלוא פוטנציאל הגוף, הדיבור והתודעה) תוך תקופת חיים אחת. מטרה זו מושגת על ידי תרגול יוגי, מדיטציה, שינון מנטרות והזדהות עם מורה רוחני. יש הרואים בזרם הווג'ריאנה שלב התפתחות נוסף של המהיאנה, הנבדל לא במהות הפילוסופית אלא באימוץ שיטות תרגול נוספות בעלות יכולת פיתוח מהירה של פוטנציאל הגוף, הדיבור והתודעה (בסנסקריט: אַפַּאיָה, או "אמצעים מיומנים").

כיום נחלקת הווג'ריאנה לשני תת-זרמים עיקריים:

• בודהיזם טיבטי. נפוץ בטיבט, בהוטן, צפון הודו, נפאל, צפון סין ודרומה, מונגוליה ובכמה רפובליקות של רוסיה הסמוכות לארצות שצוינו, כמו מחוז אמוּר, בּוּריאָטיה, מחוז צ'יטה, רפובליקת טוּבָה ואזור חַבַּרוֹבסק. קיימת גם קאלמיקייה, רפובליקה סמוכה נוספת של רוסיה וממוקמת בצפון קווקז, הנחשבת ליחידה באירופה בעלת צביון בודהיסטי. בבודהיזם הטיבטי משתייכת הווג'ריאנה לטנטרה "השלמות הכבירה" (סנסקריט: מַהַא-אטי, טיבטית: דזוֹג-צֵ'ן) ו"החותם הכביר" (סנסקריט: מהמודרה, טיבטית: צ'אג-צ'ן), והיא מיושמת במלואה רק בבודהיזם הטיבטי. רוב האסכולות המשניות של הצ'אן-בודהיזם בסין והזן-בודהיזם ביפן אימצו העברות חלקיות של היבטים המיוחסים לדרך היהלום.
• השינגון-בודהיזם. התבסס ביפן וכולל שיטות המרה הדומות, אך לא תמיד זהות לאלה שבשימוש הווג'ריאנה-בודהיזם הטיבטי. כמו כן השינגון היפני מבוסס על סוטרות ומסורת ווג'ריאנית יותר עתיקה מזאת הטיבטית, אך הווג'ריאנה הטיבטית יותר מפותחת מהיפנית הן משום שדת הבון (דת) הטיבטית הייתה יותר מפותחת מבחינת פרקטיקה שאמאנית מהשינטו היפני והן משום שבטיבט קוימה רק הווג'ריאנה בעוד שביפן קוימה גם המהאיאנה.

ניתן לייחס לווג'ריאנה צורות רבות של תרגול יוגי. במסגרתה נכתבו תכנים רבים, ולהם פרשנויות רבות שרוכזו לקנון. תחום האמנות של הווג'ריאנה בפיסול ואיקונוגרפיה זכה להכרה עולמית.

מטרת הווג'ריאנה לשמש נתיב מואץ למצב הארה. האמצעים המשמשים לכך הן שיטות טנטרה, המשמשות להתפתחות רוחנית, והסמכות המכילות שדר. בניגוד לאסכולות מוקדמות יותר הטוענות למימוש נירוואנה במהלכן של כמה תקופות חיים, שיטות ההמרה הייחודיות של הווג'ריאנה שואפות לממש אותה מטרה בפרק זמן קצר יותר, אף במהלך תקופת חיים אחת. בודהיסטים מהווג'ריאנה רואים בתרגולי טהרוואדה ומהיאנה אמצעי יעיל, אך איטי יותר.

בדומה למהיאנה, מטרת הווג'ריאנה היא מימוש מצב בודהה (הגשמת מלוא פוטנציאל הגוף, הדיבור והתודעה), אך בניגוד להן, מטרת הטהרוואדה וההיניאנה היא שחרור מסבל בלבד, שחרור ממעגל הקיום המותנה (סנסקריט: סמסרה).

שיטות הטנטרה

ציור בד טנטרי: השמחה הגבוהה ביותר (היבט זכרי) באיחוד עם החוכמה הגבוהה ביותר (היבט נקבי). בסנסקריט: צ'אקרסמוורה, בטיבטית: קהורלו דמצ'וק

בחלקה מסתמכת הווג'ריאנה על מגוון שיטות טנטריות, שמקורן בכתבים מהודו הידועים כטנטרות. ההיבט החשוב ביותר של הנתיב הטנטרי הוא "להשתמש בתוצאה כדרך", כלומר: במקום למקם את ההארה כמטרה מרוחקת בעתיד, מנסה המתרגל להזדהות עם גוף, דיבור ותודעה מוארים של בודהה. דמות בודהה זו, שעמה עשוי אדם להזדהות באופן הטוב ביותר, נקראת היבט-בודהה (בסנסקריט: אישתָדוואטה, טיבטית: יידם).

שיטות הטנטרה כוללות:

• שינון מילים או הברות טעונות כוח (מנטרות).
• שימוש במגוון שיטות של יוגה, הכוללות שליטה בנשימה (סנסקריט: פְּרַאנַיָאמָה), יאנטרה ושימוש בתנוחות ידיים מיוחדות (סנסקריט: מוּדרוֹת, ביחיד: מודרה)
• שימוש בעזרים חזותיים והדמיות, האמורים להטביע רשמים תת-הכרתיים שיעזרו להתפתחות הרוחנית.
• השיטות החשובות הן השדרים שבעל-פה, הניתנים על ידי מורה מוסמך. לימודים אלה ניתנים באופן אישי ממורה לתלמיד. הם סודיים, מאחר שהם דורשים מידה של בשלות מהתלמיד. לימודים אלה אמורים לתאר היבטים מסוימים בתודעה וכיצד לממשם.

בתרגול טנטרה בודהיסטית קיים היבט של איחוד מיני: מתרגל או מתרגלת מנסים להמיר את האנרגיה המינית שלהם למודעות קורנת, האמורה להחוות כאושר עילאי. לפי תורה זו, ניתן למקד את המודעות לשם השגת הארה באמצעות אינטראקציה מינית. לתרגול זה מעט מהמשותף עם יחסי מין במובן הרגיל. נכון יותר יהיה לומר שיש כאן ניסיון לתעל את האנרגיות המיניות לשם מימוש מטרה נעלה יותר: הארה מלאה. היבט המיניות נפוץ ביותר באיקונוגרפיה של הווג'ריאנה, שם הוא מסמל את איחודן של שמחה עילאית (ההיבט הזכרי) עם מרחב חסר-גבולות (ההיבט הנקבי).

מהטנטרה קיבל הווג'ריאנה-בודהיזם את שמותיו הנרדפים מנטריאנה וטנטריאנה. המילה "וג'ריאנה" נובעת מהמילה בסנסקריט "ואג'רה", שפירושה "יהלום", "בלתי ניתן להרס" או "ברק", וגם בעלת קונוטציה ל"מציאות". מכאן שמותיה הידועים יותר של הווג'ריאנה: "מרכבת היהלום" או "דרך היהלום".

הסמכות

היבט בולט נוסף של הווג'ריאנה הוא ההעברה שבעל-פה או הסמכה (סנסקריט: אַבְּהִישֶקָה, טיבטית: וואנג), כלומר תהליך שבו מוצג המתרגל לשדה האנרגיה של אחד מהיבטי הבודהה, ובו הוא אמור לקבל העברה ישירה של גורמים מאיצי-התפתחות ממורהו. העברה זו אמורה להתאפשר רק בהסמכה ממורה לתלמיד, ולא ניתן ללמוד אותה או ליישמה מקריאת ספר גרידא. בדרך כלל ניתנת ההסמכה ליחיד או לקבוצה בתחילת תרגול. שיטות רבות נחשבות לסודיות, אולם רבים מהמורים טוענים שהעניין אינו בסודיות עצמה, אלא שהשיטות אינן יכולות להיות תקפות מחוץ למסגרת העברה ממורה לתלמידו.

שיטות אלה נחשבות יעילות במיוחד, ולכן קיימת כאן סכנה: אם לא יתורגלו כראוי, ללא הדרכה נאותה ממורה מוסמך, עלול המתרגל להזיק לעצמו הן מבחינה פיזית והן מבחינה מנטלית. כדי להימנע מסכנה כזו נותר אפוא התרגול "סודי" מחוץ למסגרת יחסי מורה-תלמיד.

במסגרתה של ההעברה שבעל-פה אמורים להתקיים שדרים רבים, אך את כולם מאחדת אותה מטרה: מימוש מהיר ומלא של מלוא הפוטנציאל הטבוע באדם. אסכולת הקאג'יו של הבודהיזם הטיבטי ואסכולת השינגון היפנית משתמשות בשיטת "החותם הכביר" (סנסקריט: מַהַמוּדְרָה, טיבטית: צַ'אג-צֵ'ן). אסכולה טיבטית נוספת, הנקראת נינגמה, משתמשת בשיטת "השלמות הכבירה" (סנסקריט: מַהָא-אַטי, טיבטית: דזוֹג-צֵ'ן).

וג'ריאנה בהשוואה למהיאנה

בעוד הטנטרה והעברת השדר הישיר ממורה לתלמיד מייחדות את בודהיזם הווג'ריאנה, טוענת המהיאנה של הבודהיזם הטיבטי, שהווג'ריאנה מהווה לא יותר מאשר שלוחה של בודהיזם המהיאנה. לעתים נחשבת "דרך היהלום" כשלב התפתחות גבוה יותר של "הדרך הגדולה", מבלי שתיבדל בדרך נפרדת משלה. עם זאת מחזיקה "דרך היהלום" בהשקפה, סגנון ותרגול מדיטציה עצמאיים.

"הדרך הגדולה" כוללת "סוטרה" ו"טנטרה". "דרך היהלום" היא למעשה החלק הטנטרי של "הדרך הגדולה", ובו משתמשים בהדמיה על היבטי בודהה. ההשקפה בשתי הדרכים מתבססת על הבנת הריקות.

במסורת הסוטרה של "הדרך הגדולה" מושם דגש בניתוח העצמי והרגשות כדי לגלות זהות כלשהי. בסופו של דבר אמורים להגיע למסקנה, שלא ניתן כלל לאפיין זהות זו – ה"אני" – ולהבין באופן ברור שאין לה הקיום שמייחסים לה בדרך כלל. בהמשך, אמורים להבין כיצד רעיון ה"אני" מורכב, כך נאמר, מחמישה מאפיינים (צבירות – בסנסקריט: סקַנדהוֹת): צורה, רגש, תפיסה, מניע ומודעות.

אף נטען כי ניתן לבחון אם רכיביו של מושא הזדהות כלשהו קיימים או לא, ובעקבות ניתוח באופן זה להגיע להכרה באי-קיומם, כך אמורה להיעלם ההיקשרות ל"עצמי" כאישיות ולמשמעות שלה.

נטען כי ב"דרך היהלום" – החלק הטנטרי של "הדרך הגדולה" – ממיסים את ההיקשרות ל"אני" באמצעות הזדהות עם היבטי-בודהה. נאמר כי להיבט בודהה אין מאפייני אגו, אין הוא מוצק או חומרי, והוא נטול היקשרות; וכך, על ידי הזדהות ישירה עם היבט הנקי מהמאפיינים שהוזכרו, אמור המתרגל להפטר מן ההיקשרות ל"אני". אכן, התוצאה זהה לסוטרת "הדרך הגדולה", אך המהירות למימוש תוצאה זו שונה.

"דרך היהלום" אמורה להביא לתוצאות מהירות, אם מבינים אותה היטב ומיישמים אותה נכון. המאפיין הבולט של "דרך היהלום" הוא המגוון הרחב של שיטות המרה מהירות, המבוססות על המוטיבציה ועל הפילוסופיה של "הדרך הגדולה". יעילותן של השיטות עשויה לממש מצב בודהה במהלך תקופת חיים אחת באמצעות התרגול היוגי, המדיטציה, שינון מנטרות והזדהות עם מורה, המבטא או מייצג את מצב הבודהה. מרבית התוצאות מבוססות על ההבנה, שכל הקיים אינו כה מוצק ואמיתי כפי שנראה, והאדם בוחר את הדרך, שבה ירגיש בנוח ובקצב ההתפתחות המתאים לו.

אמן הווג'ריאנה היפני, קוּקָאי, אף הרחיק לכת. הוא טען לשוני ברור בין הווג'ריאנה והמהיאנה. לדבריו שמה המהיאנה דגש בולט בהתפתחות דרך מושגים ולמדנות, יותר מאשר בחוויה הישירה של טבע התודעה. לכן הגדיר את המהיאנה כאקזוטרית, כלומר כמובנת על נקלה, ולכן ארעית. מנקודת השקפה כזו מהווה הווג'ריאנה את הלימודים הבודהיסטיים היחידים, אשר אינם מתפשרים עם הטבע המושגי המוגבל של הקהל שאליו הם מופנים, שהרי נאמר על הלימודים שהם "טבע האמת" (סנסקריט: דהרמקאיה – עקרון ההארה). מנקודת השקפה זו הדרכים הקטנה והגדולה (היניאנה ומהיאנה) הן היבטים מתפשרים יותר של הווג'ריאנה.

היבטים מסוימים של הווג'ריאנה אף חלחלו למהיאנה – בייחוד חיבתה של הווג'ריאנה למגינים והיבטי-בודהה רבי-עוצמה שניתן למצוא בדלילות כציורי קיר או בד במנזרי המהיאנה.

תולדות הווג'ריאנה

הודו

קיימות דעות שונות לגבי המקום שבו החלה הווג'ריאנה. יש הטוענים שראשיתה באוּדִיאָנָה (כיום עמק הסוַואט שבפקיסטן), בעוד אחרים טוענים שבהודו. על-פי הבודהיזם הטיבטי, לימד הבודהה ההיסטורי שאקיימוני את "דרך היהלום" לתלמידיו הקרובים ביותר; אך מאחר שלימודים אלה לא נחשפו אל מחוץ למסגרת יחסי מורה-תלמיד, הם הועלו על הכתב בצורה כללית זמן רב לאחר כתיבת לימודים הנקראים סוּטרה.

הכתבים המוקדמים ביותר הופיעו בראשיתה של המאה ה-4 לספירה. אוניברסיטת נַלַאנְדָה שבצפון הודו הפכה למוקד מרכזי בו התפתחה תיאורית הווג'ריאנה - אף-על-פי שקיימת סברה, שלמעשה הושפעה האוניברסיטה מן התנועה הטנטרית המוקדמת יותר מאשר הובילה אותה. הודו המשיכה להוות "חוד-החנית" של תרגולי הווג'ריאנה עד למאה ה-12.

עם פלישת המוסלמים במאה ה-13 לספירה הגיע הבודהיזם בהודו לקצו. עד לאותה עת נעשו רוב השדרים והתרגולים החשובים לנגישים גם בטיבט, שם השתמרו עד לעת האחרונה.

טיבט ובהוטן

בשנת 747 לספירה הוזמן רב-האמן הטנטרי מהודו, פַּאדְמַסַמְבְּהָאָוָוה (גוּרוּ רינפּוֹצֶ'ה), על ידי טְרִיסוֹנְג דֵצֶן, מלך טיבט, להפיץ את בודהיזם "דרך היהלום" בטיבט ובהוטן. במיוחד הדגיש פַּאדְמַסַמְבְּהָאָוָוה את ההיבט הטנטרי של לימודי "דרך היהלום" והפכוֹ לנגיש. מאותה עת ניתן היה להגדיר את הבודהיזם הטיבטי כווג'ריאנה-בודהיזם. בתמיכתו של מלך טיבט תורגמו תכנים חשובים רבים לשפה הטיבטית. לימודים ותכנים ראשוניים אלו הפכו לשדר המקורי, המעגן את אחת מארבע המסורות העיקריות שנוסדו בטיבט – מסורת הנינגמה ("נינגמה" פירושו "המסורת העתיקה"). במהלך המאה ה-11 ותחילת המאה ה-12 הובא השדר החשוב השני מהודו לטיבט על ידי מַארפָּה לוֹצַאוָוה (1012-1097) ובּרוֹגְמִי, וכך החלו להיווסד אסכולות וג'ריאנה חדשות (טיבטית: סארמָה) כמו קַאג'יוּפָּה וסַקִיאָפָּה. רב-האמן ההודי הדגול אטישה (982-1054) הגיע גם לטיבט, ועם תלמידו הטיבטי העיקרי דְרוֹמְטֶנפָּה (1004-1065) ייסד את מסורת הקדאמפה. הבסיס הלימודי של מסורת הקדאמפה שימש את גֵ'ה צוֹנְגְקַאפָּה להנחת העקרונות הפילוסופיים היסודיים של אסכולת מהיאנה, שלימים נודעה כ"גְלוּגְפָּה" (או "גאנדֶן").

טיבט שילבה את השדרים ברקע התרבותי והפולקלורי שלה, שמקורותיו במסורת הבון הקדומה, ויצרה את סגנון דרך היהלום הייחודי המיוחס לבודהיזם הטיבטי.

עם פלישת הסינים לטיבט בשנת 1959 נאלצו טיבטים רבים לעזוב את ארצם עקב הדיכוי האנטי-דתי מצד הקומוניזם הסיני, והחלו לכונן קהילות בודהיסטיות בצפון הודו.

סין

מהודו הגיעה הווג'ריאנה לסין ב"דרך המשי" בתחילת המאה ה-7 לספירה – בדיוק כאשר הגיעו בודהיזם המהיאנה והטהרוואדה בסין לשיא פריחתם בעידודם ותמיכתם של הקיסרים משושלת טאנג. עיר הבירה שיאן (XIAN שנקראה אז גם צ'נג אן) נעשתה מוקד מרכזי של לימודי הבודהיזם. כשקבוצת נזירים, החוזרים מעלייתם לרגל להודו, הביאו עמם את הכתבים החדשניים ואת השיטות הייחודיות, זכה זרם הווג'ריאנה למקום כבוד.

יפן

בשנת 804 לספירה שלח הקיסר קאמו את הנזיר ההרפתקן קוקאי לבירתה של שושלת טאנג בסין, כדי שיעשיר את השכלתו הבודהיסטית ויאמץ את השיטות המהירות של הווג'ריאנה. קוקאי הפנים את השקפת הווג'ריאנה, ובשובו ליפן ייסד את אסכולת השינגון, הקיימת עד היום.

אינדונזיה ומאלזיה

בסוף המאה ה-8 הגיעו תבניות הלימוד של הווג'ריאנה לאי האינדונזי ג'אווה, ובמהרה נבנה שם מנזר עצום בבּורוֹבּוּדוּר. האימפריה הסְריוויגָ'אִית נעשתה מוקד לימוד ותרגול של הווג'ריאנה, ואמן "דרך היהלום" הנודע, אַטִישָה, היה תלמידו של סֵרְלִינְגְפָּה, מלומד בודהיסטי נודע ושליט בית המלוכה הסריוויג'אי. בודהיזם הווג'ריאנה שרד באינדונזיה ומאלזיה עד שדוכא במאה ה-13 עם פלישת האסלאם.

מונגוליה

במאה ה-13, זמן רב לאחר ששכך הגל הראשוני של הווג'ריאנה בסין, היוו סין ומונגוליה אזורים מנהליים של האימפריה המונגולו-סינית. בעת שלטונו של גוֹדָן-חאן (נכדו של ג'נגיס-חאן) נפוצו שיטות הווג'ריאנה באזור המנהל הסיני הודות לפעילותם של שני מורים נודעים מאסכולת הסַקִיאַפָּה של הבודהיזם הטיבטי, סַאקייה פָּאנדִיטָה קוּנְגָה גייַאלְצֶן ואחיינו צ'וֹגיאל פַאגְפָּה. לאחר מחלוקות פוליטיות פנימיות לגבי מי יהיה החאן העליון, הוחלט שהשלטון יעבור משושלת גודן לזו של מונגא – נכד נוסף של ג'נגיס-חאן. סאקייה פאנדיטה הלך לעולמו זמן קצר לפני חילופי השלטון, ואחיינו פאגפה נאלץ לתת את נאמנותו הפוליטית לקובלאי, אחיו הצעיר של מונגא.

בשנת 1251 הזמין יורש האימפריה המונגולו-סינית, קובלאי-חאן, לחצרו את הקרמאפה ה-2, קארמה פאקשי – ראש שושלת הקארמה קאג'יו של הבודהיזם הטיבטי. מקורות מסוימים טוענים שכדי למנוע סכנה עתידית של התפוררות האימפריה על רקע שוני תרבותי-חברתי, רצה קובלאי-חאן לכונן דת אחידה בכל רחבי האימפריה. לכן הזמין את רוב נציגי הדתות הידועות באותה תקופה כדי לבחור אחת מהן. בוועידה נכחו נציגים מן הנצרות, האסלאם, ההינדואיזם, הבודהיזם וזרמים רבים אחרים. לפי המסופר, הפגין שם קרמאפה כוחות על-טבעיים ופלאיים רבים, וההרפתקן הנודע מרקו פולו, שהיה אורח כבוד בחצרו של החאן אותה עת, אף תיעד אותם ביומן המסע המפורסם שלו. מסופר שקובלאי-חאן התרשם ביותר מבודהיזם הווג'ריאנה ואימצו, אולם על נתיניו לא כפה זאת. אימוצו את הווג'ריאנה גרם לפריחתן של השיטות וההדרכות הטנטריות בכל רחבי האימפריה המונגולו-סינית.

הווג'ריאנה דעכה עם קצה של שושלת יוּאָן שכונן קובלאי-חאן.

האסכולות הטנטריות לסוגיהן

• בודהיזם טיבטי

• נינְגְמָה
• בּון החדש (יוּנְגְדרוּנְג בּוֹן)
• סאקייה

• שושלות הסאקייה:

• בּוֹדוֹנג
• בּוּלוּג
• דְזוֹנג
• ג'וֹנַאנְג

• נְגוֹר
• צַאר

• קַדַאם

• גְלוּג

• קַאג'יוּ

• קארמה קאג'יו (או קַמצַאנג קאג'יו)
• שאנגפה קאג'יו
• צאלפה קאג'יו
• בַּארוֹם קאג'יו
• פַּגדרוּ קאג'יו (או פּהַגמוֹ דְרוּגְפּה קאג'יו)

• טאגלוּנג
• טרוֹפּהוּ קאג'יו
• דרוגפה קאג'יו
• מַארצָנג קאג'יו
• יֵרְפָּה קאג'יו
• יאזָנג קאג'יו
• שוּגְסֶבּ קאג'יו
• דְריקוּנג קאג'יו
• רֵצ'וּנג קאג'יו

• אסכולת המִיקיוֹ היפנית

• שינגון

• קוגי (שינגון אורתודוקסי)

• קויהסאן
• טוג'י
• זנטסוג'י-הא
• דאיגו-הא
• אומורו-הא
• דאיקאקוג'י-הא
• סניוג'י-הא
• יאמאשינה-הא
• שיגיסאן
• נאקאיאמאדרה-הא
• סאנבושו
• סומאדרה-הא

• טאצ'יקאווה ראיו

• טוג'י-הא

• שינגי שינגון (שינגון רפורמי)

• צ'יזאן-הא
• בוזאן-הא
• קוקובונג'י-הא
• אינונאקי-הא

• טֵנדָאי (מקורה באסכולת הטִייַנתָאי הסינית ותוספות של תרגולים טנטריים)

• גנשי קימיו דאן

ראו גם

• זרמים בבודהיזם
• בודהיזם
• קאג'יו
• קארמה קאג'יו
• חמשת בודהות החוכמה

לקריאה נוספת

• לאמה אולה נידהל, גילוי דרך היהלום, הוצאת בית עלים, 2001
• לאמה אולה נידהל, החותם הכביר, הוצאת דרך היהלום, 2005
• טוֹפּגָה יוּלְגִיאָל רִינְפּוֹצֶ'ה, העיקרון המרכזי בווג'ריאנה
• שַאנְגְפָּה רינפוצ'ה, מבוא לווג'ריאנה
• הארכיון של דר' ברזין למסורות הוג'ריאנה