רם קולהאס – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־12:30, 11 במרץ 2015

רם קולהאס (Rem Koolhaas נולד ב-17 בנובמבר 1944) הוא אדריכל הולנדי, המזוהה עם זרם הדה-קונסטרוקטיביזם.

קולהאס סיים את לימודיו באיגוד הארכיטקטוני (AA School of Architecture) שבלונדון ולאחר מכן הקים יחד עם איליה זאנגליס את OMA, משרד אשר הוא עומד בראשו עד היום.

פרסומו הרב הגיע גם מהמאמרים והספרים שכתב: "הזיית ניו יורק - Delirious New York" משנת 1978 והספר S,M,L,XL מ-1995 אותו הוציא בשיתוף עם המעצב הגרפי ברוס מאו, ספר אשר קרא תיגר על הפורמט המקובל של ספרי אדריכלות, ואשר הציג דרך עיון במאמרים, פרויקטים וחומרים גרפיים רבים מספור את רעיונותיו של קולהאס, ואת מצבו של מקצוע האדריכלות כולו. הספר הוביל לחיקויים רבים והשפעתו הייתה רבה.

קולהאס החל בהדרגה לבנות יותר פרויקטים וככל שהשפעתו גברה על דור של אדריכלים צעירים בהולנד ומחוצה לה כך הפך הוא עצמו לאייקון תרבותי, מעמד אשר בו הוא עושה שימוש מודע (יש האומרים סרקסטי) לאורך השנים. תכנן בין היתר את מגדל הטלוויזיה המרכזי של סין.

בשנת 2000 הוא זכה בפרס פריצקר היוקרתי לאדריכלות.

קישורים חיצוניים

אתר OMA
אתר מרכז האמנות ברוטרדם (kunsthal), פרויקט של OMA
פרופיל ומידע כללי באתר הפקולטה ללימודי המשך בארכיטקטורה בהרווארד
אסתר זנדברג, המשבר לובש פראדה, הארץ, 30.4.2009
אסתר זנדברג, כשחיי היומיום מתנגשים באדריכלות, הארץ, 28.1.2010
נועם דביר, מחליף חומרים: ראיון עם האדריכל רם קולהאס, הארץ 03.02.2012
אסתר זנדברג, הקתדרלה ההיסטורית של העתיד, באתר הארץ, 31 במאי 2012
אסתר זנדברג, גם רם קולהאס לא הציל את הביאנלה לאדריכלות, באתר הארץ, 2 ביולי 2014

@@ שורה 5: / שורה 5: @@
 קולהאס סיים את לימודיו ב[[איגוד הארכיטקטוני]] (''AA School of Architecture'') שב[[לונדון]] ולאחר מכן הקים יחד עם איליה זאנגליס את [[OMA]], משרד אשר הוא עומד בראשו עד היום.
-פרסומו הרב הגיע גם מהמאמרים והספרים שכתב: "[[ניו יורק הוזה]] - Delirious New York" משנת [[1978]] והספר  [[S,M,L,XL]] מ-[[1995]] אותו הוציא בשיתוף עם המעצב הגרפי [[ברוס מאו]], ספר אשר קרא תיגר על הפורמט המקובל של ספרי אדריכלות, ואשר הציג דרך עיון במאמרים, פרויקטים וחומרים גרפיים רבים מספור את רעיונותיו של קולהאס, ואת מצבו של מקצוע האדריכלות כולו. הספר הוביל לחיקויים רבים והשפעתו הייתה רבה.
+פרסומו הרב הגיע גם מהמאמרים והספרים שכתב: "[[ניו יורק הוזה|הזיית ניו יורק]] - Delirious New York" משנת [[1978]] והספר  [[S,M,L,XL]] מ-[[1995]] אותו הוציא בשיתוף עם המעצב הגרפי [[ברוס מאו]], ספר אשר קרא תיגר על הפורמט המקובל של ספרי אדריכלות, ואשר הציג דרך עיון במאמרים, פרויקטים וחומרים גרפיים רבים מספור את רעיונותיו של קולהאס, ואת מצבו של מקצוע האדריכלות כולו. הספר הוביל לחיקויים רבים והשפעתו הייתה רבה.
 קולהאס החל בהדרגה לבנות יותר פרויקטים וככל שהשפעתו גברה על דור של אדריכלים צעירים בהולנד ומחוצה לה כך הפך הוא עצמו לאייקון תרבותי, מעמד אשר בו הוא עושה שימוש מודע (יש האומרים סרקסטי) לאורך השנים. תכנן בין היתר את [[מגדל הטלוויזיה המרכזי של סין]].

זוכי פרס פריצקר
1979–2000	פיליפ ג'ונסון (1979) • לואיס ברגאן (1980) • ג'יימס סטירלינג (1981) • קווין רוש (1982) • איי אם פיי (1983) • ריצ'רד מאייר (1984) • הנס הוליין (1985) • גוטפריד בוהם (1986) • קנזו טנגה (1987) • גורדון בנשפט ואוסקר נימאייר (1988) • פרנק גרי (1989) • אלדו רוסי (1990) • רוברט ונטורי (1991) • אלוורו סיזה (1992) • פוהימיקו מאקי (1993) • כריסטיאן דה פורצמפאר (1994) • טדאו אנדו (1995) • רפאל מונאו (1996) • סוורה פהן (1997) • רנצו פיאנו (1998) • נורמן פוסטר (1999) • רם קולהאס (2000)
2001–2020	ז'אק הרצוג ופייר דה מרון (2001) • גלן מורקוט (2002) • ירן אוטזון (2003) • זהא חדיד (2004) • תום מיין (2005) • פאולו מנדס דה רושה (2006) • ריצ'רד רוג'רס (2007) • ז'אן נובל (2008) • פטר צומטור (2009) • קזויו סג'ימה וריואה נשיזאווה (2010) • אדוארדו סוטו דה מורה (2011) • ואנג שו (2012) • טויו איטו (2013) • שיגרו באן (2014) • פריי אוטובאן (2015) • אלחנדרו ארוונה (2016) • קרמה פיג'ם, רמון וילאלטה ורפאל ארנדה (2017) • בלקרישנה דושי (2018) • אראטה איסוזקי (2019) • איבון פארל, שלי מקנמארה (2020)
2021 ואילך	אן לקטון, ז'אן-פיליפ וסל (2021) • דייבדו פרנסיס קרה (2022) • דייוויד צ'יפרפילד (2023) • ריקן יאמאמוטו (2024)