איריס לעאל – הבדלי גרסאות
בוט סדר הפרקים (שיחה | תרומות) מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
←ביוגרפיה: עדכון |
||
שורה 42: | שורה 42: | ||
היא חיה ב[[תל אביב]] עם בן זוגה ושלושת ילדיהם. |
היא חיה ב[[תל אביב]] עם בן זוגה ושלושת ילדיהם. |
||
==עמדותיה== |
|||
לעאל היא אשת שמאל. |
|||
בינואר 2019, בתגובה לאירוע בו ירו יהודים בערבי כתבה לעאל - "מתנחלים עשו את מה שהם עושים הכי טוב בשבת והרגו פלסטיני".{{הערה|1=https://mobile.twitter.com/Irisleal15/status/1089211948221296640.twiiter}} |
|||
==פרסים== |
==פרסים== |
גרסה מ־23:34, 26 בינואר 2019
שגיאות פרמטריות בתבנית:סופר
פרמטרים ריקים [ שנות פעילות, אתר, הוצאות ספרים, פרסים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
איריס לעאל, 1997 | |
לידה |
1959 (בת 65 בערך) אשדות יעקב מאוחד |
---|---|
שם לידה | איריס פרומרמן |
מדינה | ישראל |
שפות היצירה | עברית |
איריס לעאל (נולדה ב-1959) היא סופרת ומבקרת ספרות ישראלית.
ביוגרפיה
איריס לעאל (פרומרמן) נולדה בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד. אביה היה אשכנזי ואמה מרוקאית. היא גדלה אצל סבה וסבתה בבני ברק ומאוחר יותר עברה עם אביה לקיבוץ כפר מנחם של השומר הצעיר. המעברים האלו השפיעו על כתיבתה. בתה הראשונה נולדה ב-1980 ועימה נסעה לפריז למשך שנה, שם למדה צרפתית. בשנים 1991-1985 שהתה בלונדון, שם כתבה את ספרה הראשון (חוות מרפא) והאזינה כשומעת חופשית להרצאות בפילוסופיה באוניברסיטת לונדון.
לעאל עומדת בראש המחלקה לכתיבה בקאמרה אובסקורה משנת 2000. היא כתבה במוסף הספרים של העתון "הארץ" מאז היווסדו. בנוסף לכך כתבה מאמרי ביקורת, רשימות וספורים קצרים שהתפרסמו בעתונים שונים ביניהם ידיעות אחרונות ומעריב.
לעאל כתבה יחד עם אמנון דנקנר את המחזה "אנשים כמונו", שהיה אמור לעלות בתיאטרון הקאמרי בנובמבר 2014 בבימויו של כפיר אזולאי. [1]
לעאל משמשת משנת 2014 פובליציסטית קבועה בעיתון "הארץ".
היא חיה בתל אביב עם בן זוגה ושלושת ילדיהם.
עמדותיה
לעאל היא אשת שמאל. בינואר 2019, בתגובה לאירוע בו ירו יהודים בערבי כתבה לעאל - "מתנחלים עשו את מה שהם עושים הכי טוב בשבת והרגו פלסטיני".[2]
פרסים
- 2004 – זוכת פרס ראש הממשלה
ספריה
התמה החוזרת בספריה של לעאל היא המתח בין חיי משפחה שגרתיים לבין היחיד הנגוע בסוג של טירוף ושעושה מעשים קיצונים כדי להשתחרר מעריצותה של המשפחה.
ציר מרכזי ביצירתה של לעאל הוא כוחו של המבט האינטימי והחברתי לעצב את זהותו של היחיד עד שהוא מתקשה להבחין בין עצמיותו האותנטית לבין השתקפותו בעיני הסביבה שלו. המאבק להגדרה עצמית ולשחרור הוא היסוד האונטולוגי בחיי הדמויות ומבעו הלשוני הוא פעמים רבות ארסי ואירוני.
חוות מרפא
זהו ספרה הראשון של איריס לעאל שראה אור בשנת 1993 ב"צד התפר", הסדרה לספרות מקור מייסודו ובעריכתו של יגאל שוורץ, בהוצאת כתר. הספר מגולל את סיפורן של כמה דמויות באזור כפרי בארץ הסובלות ממה שהן מכנות "מחלת החיים". לעאל זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים עבור ספר זה.
אושר פתאומי
זהו ספרה השני שיצא לאור בהוצאת כתר ב-1999. הספר עוסק מבחינה תמטית בהתנגשות בין התרבות לבין הטבע. הוא מפגיש שני אנשים: דניאל, סופר בעל שם השרוי במחסום כתיבה, ואלעזר, רופא כפרי בכפר דייגים בצפון הארץ. בתווך נמצאת עמליה, בתו של אלעזר ואהובתו של דניאל. הספר היה מועמד לפרס ספיר.
המשפחה
הנובלה ראתה אור בהוצאת כתר בשנת 2001. הסיפור מסופר בגוף ראשון, והוא בוחן את קהילת הישראלים בלונדון, יזמי הנדל"ן והמתעשרים החדשים בבירה הבריטית, דרך מבטה הלועג של מספרת חסרת שם המתאהבת בצעיר אנגלי יפה תואר ומאחז עיניים המאמין שהוא אריסטוקרט ממשפחת המלוכה, והטוען לכתר מספר 72. גם כאן המאמץ לשמור על מראית עין של שביעות רצון ואהבה משפחתית מסוכל בגלל הופעתה של זרה, פליטה לבנונית המעוררת את רחמיו ואהבתו של גיסה של המספרת.
אש בבית
ראה אור בהוצאת זמורה ביתן בשנת 2008. הוא מגולל את סיפורן של שני זוגות שנפגשים למשך 24 שעות בביתם הכפרי. הספר היה מועמד לפרס ספיר.
חובות אבודים
היחסים בין מרסי לרֵעַ, בני זוג ישראלים החיים בלונדון, מתערערים בעקבות המשבר הכלכלי השל שנת 2008.
ספריה
- חובות אבודים, הוצאת כתר, 2013.
- אש בבית, הוצאת זמורה ביתן, 2008.
- המשפחה, הוצאת כתר, 2001.
- אושר פתאומי, הוצאת כתר, 1999.
- חוות מרפא, הוצאת כתר, 1993.
לקריאה נוספת
- אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "איריס לעאל - ידעתי שאם לא אכתוב את הספר הזה, אמות", עמ' 325-317
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של איריס לעאל, בקטלוג הספרייה הלאומית
- איריס לעאל, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- הבלוג של איריס לעאל באתר "בננות"
- מתוך "אש בבית" לאיריס לעאל, באתר nrg, 14 בספטמבר 2008
- ריקה ליכטמן, דרושים אנשים גדולים מהחיים, באתר גלובס, 22 באוקטובר 2007
- איריס לעאל, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
על ספרה אש בבית
- אריק גלסנר, ספרות ריאליסטית מעולה ב"אש בבית", nrg , 10/10/2008
- שהם סמיט, טרגדיה גדולה של מזרחית קטנה?, באתר הארץ, 24/09/08
- דפנה שחורי, ליזה קרנינה-על 'אש בבית' של איריס לעאל, באתר "בננות", 27/11/2008
- אבי גרפינקל, מזרחים נגד עצמם (על איריס לעאל), בלוג באתר "רשימות", 27.10.2008
מכּתביה
- גיבורי על: המדור של איריס לעאל, ynet
- סעודה באמאוס, באתר ynet, 28 בספטמבר 2007
- זה לא ליטוף, זה לא חיוך, באתר הארץ, 13 באפריל 2003
- קריאה כהלכתה, על ספרו של דן מירון, באתר "אופקים חדשים" גיליון 33, 26.10.2006
- האם כבר אין ספרות, אלא רק כתיבה, באתר הארץ, 4 במרץ 2007
- "אם העבודה תצליח להראות לי משהו - אז היא תראה את זה גם לאחרים", באתר הארץ, 15 באפריל 2008
- מדף הספרים של איריס לעאל, באתר nrg, 14 בספטמבר 2008
- מה לך ילדה, באתר ynet, 5 בינואר 2010
- חד-קרן כחול פסים, באתר ynet, 29 בינואר 2010
- נורית זרחי ואיריס לעאל, יש עם מי לדבר, באתר כביש ארבעים, גיליון 125, ינואר 2012
- חייה הצבעוניים של שרה נתניהו, באתר הארץ, 31 במרץ 2014
- השעות הברבריות בתולדות המדינה, באתר הארץ, 15 ביולי 2014
- שנה לצוק איתן | כל סיפור אהבה הוא סיפור אפשרי של אובדן, באתר הארץ, 2 ביולי 2015
- שנה לצוק איתן | כל סיפור אהבה הוא סיפור אפשרי של אובדן - חלק שני, באתר הארץ, 7 ביולי 2015
הערות שוליים
- ^ עינב שיף, המחזה של איריס לעאל ואמנון דנקנר, באתר וואלה!, 5 באוקטובר 2010
- ^ https://mobile.twitter.com/Irisleal15/status/1089211948221296640.twiiter