מקורות

שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית
שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]
פרמטרים [ לוגו, דף הבית, שנת ההקמה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מקורות - חברת המים הלאומית
מקורות

נתונים כלליים
סוג	חברה ממשלתית, ציבורית
בורסה	הבורסה לניירות ערך בתל אביב
מייסדים	לוי אשכול, פנחס ספיר, שמחה בלאס
תקופת הפעילות	1937–הווה (כ־87 שנים)
חברות בנות	שח"מ מקורות ביצוע בע"מ
מיקום המטה	תל אביב-יפו
משרד ראשי	רח' לינקולן 9, ת.ד. 20128, תל אביב 61201
ענפי תעשייה	water collection, treatment and supply
מוצרים עיקריים	מים, אספקת מים
אנשי מפתח	רונן וולפמן, מנכ"ל, אלי רונן, יו"ר דירקטוריון
עובדים	כ-2000 עובדים
www.mekorot.co.il

"מקורות", חברת המים הלאומית של מדינת ישראל, היא חברה ממשלתית הפועלת תחת אחריות משרד התשתיות הלאומיות ומשרד האוצר. החברה נוסדה בשנת 1937 ומספקת כיום כ-90% ממי השתייה בישראל וכ-70% מצריכת המים בארץ. החברה פועלת כמפיק וספק של מים לפי הוראת חוק המים התשי"ט - 1959, וכן מפעילה ומנהלת את מפעל המים הארצי בתוקף הסמכתה כרשות המים הארצית לפי חוק המים.

החברה מספקת מים למגזר הביתי, לחקלאות ולתעשייה, וכן לממלכת ירדן ולרשות הפלסטינית, בהתאם למחויבויותיה בהסכמים מדיניים. "מקורות" מתפעלת כ-3,000 מתקנים בפריסה ארצית בתחומי אספקת מים, איכות מים, תשתיות, מכונים לטיפול בשפכים, התפלה ועוד.

תחומי פעילות

• פיתוח, הפקה ושילוב מים ממקורות רבים: מים עִיליים (אגמים ושיטפונות), מי תהום בעומקים ובמקומות שונים, השבת קולחים להשקיה חקלאית, התפלה והגברת המטר (זריעת עננים).
• הפקה וטיפול בסוגי מים שונים: מים מתוקים, מים מליחים, מי-ים, מי שפכים ביתיים ותעשייתיים.
• אופטימיזציה של ניהול מקורות המים השונים להבטחת אספקת המים סדירה בכל זמן ועונה. מערכת אספקת המים של "מקורות" מאחדת את מרבית מפעלי המים האזוריים, את "המוביל הארצי" ואת מפעל "ירקון-נגב". המערכת קולטת מים ממקורות שונים: כנרת, אקוויפר ההר ואקוויפר החוף, מי ים מותפלים ומים מליחים מותפלים ומאפשרת ניוד, ויסות כמויות הפקה וגמישות תפעולית
• אספקת מים למשתמשים רבים: למגזר העירוני, החקלאי והתעשייתי, לממלכת ירדן ולרשות הפלסטינית.
• שיפור מתמיד באיכות המים: באמצעות פיתוח ויישום יכולות לטיפול במים, מערכות ניטור ובקרה. "מקורות" מבצעת פעילות שוטפת על מנת להבטיח כי איכות המים המסופקים מהמקורות השונים לצריכה ביתית תעמוד ב"תקנות בריאות העם" של משרד הבריאות.
• שמירה על ביטחון מים: לצורך אספקת מים רציפה בכמות הנדרשת ובאיכות ראויה לשתייה לנוכח איומי ביטחון.
• התפלת מים מליחים ומי-ים: פיתוח מקור מים נוסף על ידי התפלתם של מים מליחים ומי-ים בתהליך "אוסמוזה הפוכה" באיכויות שונות.
• טיפול בשפכים והשבת קולחים: שיפור איכותם של מי הקולחים המושבים להשקיית גידולים חקלאיים, כך שישמשו כמקור מים נוסף. "מקורות” אחראית לטיפול ב-42% ממי הקולחים המטופלים בישראל (180 מיליון מ”ק לשנה מתוך 430 מיליון מ”ק שפכים מטופלים בשנה) ב-8 מתקנים בגדלים שונים. “מקורות” משיבה כ-60% ממי השפכים המטוהרים לשימוש בחקלאות.
• תפיסת שיטפונות לצורך שימוש עתידי בעת הצורך להשקיה חקלאית או שתייה.
• הגברת הגשם - "מקורות", מגבירה את הגשם בשיעור של כ- 13% בממוצע באזור הצפון.

ציוני דרך

מייסדי מקורות, מימין לשמאל:
שורה עליונה: לוי אשכול, מנחם אוסישקין, שמחה בלאס, ברל כצנלסון
שורת ביניים (מימין): פנחס רוזן, אליעזר קפלן
שורה תחתונה: פנחס ספיר, אברהם גרנות, אברהם הרצפלד, ארתור רופין, צבי שריב

לפני קום המדינה

בשנת 1935, החלו קידוחי מים בעמק זבולון במסגרת תכנון מפעל השקיה מרכזי לעמק יזרעאל המערבי ביוזמתו של לוי שקולניק (אשכול) ובעזרתו של המהנדס שמחה בלאס. לאחר כשנתיים נוסדה "מקורות" בשנת 1937 על ידי לוי אשכול כחברה הסתדרותית (50%) בבעלות משותפת עם הסוכנות היהודית והקרן הקיימת לישראל (25% כל אחת). מפעלה הראשון היה "מפעל הקישון". המפעל הוקם על פי תוכניות המהנדס שמחה בלאס שהיה המהנדס הראשי שלה עד קום המדינה. "מפעל הקישון" מומן מכספי "הסכם ההעברה" (העברת כספים של יהודי גרמניה לארץ בצורת סחורות שנקראה בשם ה"טרנספר") וסיפק מים ל-13 יישובים חקלאיים (מהם אחד שהוקם הודות למפעל), 3 יישובים עירוניים (מהם 2 שהוקמו הודות למפעל) וכן לחיפה (הדר הכרמל והר הכרמל).
ב- 1939 הגיש שמחה בלאס לארתור רופין, ראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית תוכנית "פנטסיה" להשקיית הנגב אשר התגשמה עם חנוכת המוביל הארצי.
ב- 1943 נמצאה כמות מים בקידוחים שנערכו באזור ניר עם - גברעם אשר אפשרה להקים את מפעל המים הראשון בנגב. המפעל כלל תחנת שאיבה ובריכה בנפח של 1,000 מ"ק, ומילא תפקיד חשוב במאבק על קביעת גבולות הנגב המערבי.באפריל הציג שמחה בלאס את התכנית להקמת המוביל הארצי לראשונה בפני ראשי "מקורות", לוי אשכול ופנחס ספיר, וחבר הנהלת הסוכנות היהודית והגזבר, אליעזר קפלן.
בשנת 1944 נחתם הסכם בין חברת "מקורות" לבין יישובי עמק בית שאן לאספקת המים באזור שעד אז קיבלו מים ממקורות מקומיים.
ב- 1947 הונח צינור בקוטר 6 אינץ' (שזכה לכינוי "צינור השמפניה", עקב העלות הגבוהה של הולכת המים דרכו, כמחירה של השמפניה) להובלת מי קידוחים בנגב הצפוני.

לאחר קום המדינה

במהלך תקופת מלחמת העצמאות ב- 1948, הקימה מקורות את "קו השילוח" לירושלים. הקו היה בקוטר "10-"12 והונח לאורך תוואי "דרך בורמה". הקו נקרא על שם מפעל המים העתיק שהציל את ירושלים בימי המלך חזקיהו, בתקופת בית ראשון. "קו השילוח", שהיה פתרון זמני לעיר הנצורה, לא נתן מענה לצורכי העיר המתפתחת ופורק לאחר הנחת "הקו השני לירושלים" ב- 1953.
ב- 1954 הוקם מאגר תקומה בנפח של 200,000 מ"ק, אשר נבנה במסגרת הקמת הקו המזרחי של מפעל "ירקון נגב", שנחנך שנה מאוחר יותר ב- 1955. הקו היה הראשון שנייד מים מאזור אחד לאזור שני בארץ: ממעיינות הירקון שבראש העין ועד לקיבוץ מגן שבנגב הצפון-מערבי. המפעל כלל קו מים באורך 108 ק"מ (בקוטר 66 אינץ' לאורך 95 ק"מ ובקוטר 48 אינץ' לאורך 13 ק"מ), 3 תחנות שאיבה תת-קרקעיות, 9 מנועי דיזל ימיים 2,080 כוח סוס כל אחד, מנועי חשמל, מכלי סולר ומזוט, בריכות ויסות בנפח כולל של 350,000 מ"ק ומתקנים נלווים רבים נוספים. מפעל "ירקון נגב" מפרה את אדמות הנגב ודרום הארץ, ומספק לאזורים אלה מים הן לשתייה והן להשקיה באמצעות מערכת המים הארצית.

המוביל הארצי

בשנת 1956 הועברה בניית המוביל הארצי מידי החברה הממשלתית תה"ל (תכנון המים לישראל) לידי חברת "מקורות", כאשר תה"ל נשארה אחראית לתכנון המוביל עד לסיום בנייתו בשנת 1964.
עם הנחת הקו המזרחי של מפעל "ירקון-נגב" בשנת 1955 החל יישום השלב הבא של המפעל: הנחת הקו המערבי. מול אוניברסיטת בר-אילן חובר הקו המערבי של מפעל "ירקון-נגב" למערכת אספקת המים של תל-אביב. עיריית תל-אביב הפעילה באותם ימים קידוחים מקומיים והניחה צינור 48 אינץ' שיצא מבר-אילן והגיע עד לבריכת "ארלוזורוב" - בריכת אגירה בנפח של 25,000 קוב. הקו המערבי הגדיל את כמויות המים שהגיעו לתל-אביב ושיפר את איכות המים. בשנות ה-60 שודרגה מערכת אספקת המים לתל-אביב עם חיבור הקו המערבי של מפעל "ירקון-נגב" לצפון העיר. בשנת 1959 נחקק חוק המים בישראל. שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1961, הכירה כנסת ישראל ב"מקורות" כרשות המים הארצית, בהתאם לחוק המים. עם השלמת קו "ירקון נגב מערבי" ב- 1961 הושלמה בניית מפעל "ירקון נגב".

לאחר השלמת המוביל הארצי

ב- 1964 הושלמה בנייתו של המוביל הארצי ובשנים 1964 ו- 1965 נבנה המוביל המלוח אשר תופס מי מעיינות מלוחים במיוחד המתנקזים לכנרת, במטרה להוריד את רמת הכלורידים (מליחות) של המים המסופקים ל"מוביל הארצי", ובכך גם לשמור על האקולוגיה של הכנרת. אורך המפעל להטיית המעיינות המלוחים כ-22 ק"מ, והוא עובר במקביל לחוף המערבי של הכנרת.
בשנים 1967 - 1968 הקימה "מקורות" את מפעל נחלי מנשה שבאזור רמת מנשה במטרה לתפוס את מי השיטפונות הזורמים בנחלים היורדים מרמת מנשה: נחל דליה, נחל תנינים (וביובלו - נחל סנונית) ועדה (וביובלו – נחל ברקן). המפעל אוסף את המים אל תעלת הטיה משותפת. בדרך מערבה נאספים גם מי נחל משמרות. מתעלת ההטיה זורמים המים בכוח הכבידה למאגר תת-קרקעי בחולות קיסריה. לאחר החדרת מי הנגר העילי שואבת "מקורות" את המים באופן קבוע על פי צורכי האזור ומדיניות הצריכה הארצית. בתום מלחמת ששת הימים, ב- 1969 החלה "מקורות" בהתארגנות לאספקת מים להתיישבות היהודית החדשה ברמת הגולן. בשלב הראשון הקימה "מקורות" מפעל ש"דחף" מים מהכנרת לרמה דרך תחנה בצומת קורסי. בשלב השני ביצעה "מקורות" קידוחים מקומיים ברחבי הרמה. באותה השנה, הוקם מפעל השפד"ן (שפכי גוש דן) על מנת לטפל בשפכי הערים שבאזור גוש דן. הוא נמצא בבעלות "איגוד ערים דן לביוב ואיכות הסביבה", חברות בו שבע עיריות ומחוברים אליו יישובים נוספים. חברת "מקורות" אחראית על הפעלת המט"ש (מכון טיהור שפכים), החדרת הקולחים למי תהום באמצעות שדות החדרה לצורך סינון טבעי ולשיפור איכותם. את המים המושבים מפיקה "מקורות" באמצעות קידוחי שאיבה ומספקת אותם לנגב באיכות המתאימה להשקיית גידולים חקלאיים ללא הגבלה.
ב- 1970 נחנכה תחנת "מנשה",תחנת השאיבה הראשונה שנכנסה לפעולה לאורך "המוביל הארצי", במטרה להגביר את כושר הזרימה וההולכה של המים לדרום הארץ. באותה שנה הושלמה בנייתן של תחנות ראשון לציון וצומת זהר. יחד איתן נכנסו לפעולה בזו אחר זו תחנות מבטחים וטל-אור.
מאז שנות ה-70 פיתחה "מקורות" שיטה ל"טיפול ביולוגי" באצות, חלזונות ובעלי חיים זעירים המצויים במים. יצורים אלו מתרבים בתוך המאגרים, מזהמים, מעכירים את המים ומוסיפים להם ריח וטעם לוואי לא רצויים. הטיפול מתבצע באמצעות דגים הממלאים את תפקיד "הסניטרים", ומבוסס על עקרונות תורת האקולוגיה. הדגים "הסניטרים" אוכלים את האצות ואת בעלי החיים מבלי לזהם את המים, ובכך תורמים לשיפור איכות המים של "המוביל הארצי".

פרויקטים בשנות ה-80 וה-90

קובץ:צינורות מקורות.jpg

עובדים בשטח

לנוכח התרחבותה של ירושלים והצורך בהגדלת כמויות המים לעיר הבירה הניחה "מקורות" את "הקו השלישי לירושלים" ב- 1979. הקו, שיצא מתחנת כסלון שבהרי יהודה, הונח במקביל ל"קו השני". אורך הקו 20 ק"מ וקוטרו 36 אינץ'. "הקו השלישי לירושלים" מספק כ-14 מיליון מ"ק בשנה. ב- 1984 חנכה "מקורות" את מפעל "תשלובת הקישון" שהוקם בבעלות משותפת עם חקלאי עמק יזרעאל. המפעל נועד להמיר כ-20 מיליון מ"ק לשנה מים מ"המוביל הארצי" בשפכים מטוהרים (קולחים) שיסופקו להשקיה.
"מקורות" החלה בהפעלה של טורבינה הידרואלקטרית בתחנת "כפר ברוך" ב- 1986. הטורבינה ניצלה את עודפי לחץ המים של המוביל הארצי ובכך ייצרה חשמל בהיקף של כ-2.5 מיליון קוו"ט שעה/לשנה באנרגיה נקייה. בשנת 2006 הועברה הטורבינה מתחנת "כפר ברוך" לתחנת "כפר יהושע". הטורבינה מייצרת כיום חשמל בכמות של כ-4 מיליון קוו"ט שעה/לשנה.
ב- 1989 נחנך מפעל "הקו השלישי לנגב" שייעודו להעביר את מי השפכים המטוהרים בשפד"ן כמי קולחים מושבים לנגב, להשקיית כל סוגי הגידולים החקלאיים ללא חשש תברואתי. המפעל החל לפעול במתכונת מצומצמת כבר בשנת 1977 אולם בנובמבר 1989 הופעל במלואו כמערכת משולבת של קווים (הקו הראשי באורך של כ-90 ק"מ ובקוטר 70 אינץ'), תחנות שאיבה ומאגרים.
לצורך התחברות למערכת המים הארצית הוקמה ב- 1994 מערכת מים נוספת לירושלים כגיבוי למערכות הקיימות – "הקו הרביעי לירושלים". אורך הקו כ-38 ק"מ, והוא תגבר ושיפר את אמינות אספקת המים לעיר הבירה. לאורכו הוקמו 4 תחנות שאיבה (דניאל, לטרון, הלר ושואבה) ו-4 בריכות מים בעלות כושר קיבול של כ-5,500 מ"ק כל אחת.
במסגרת הסכם השלום שנחתם באוקטובר 1994 בין מדינת ישראל לבין ממלכת ירדן, נכלל נספח מיוחד העוסק בקשרי המים שבין שתי המדינות ובסוגיות אספקת המים. על פי ההסכם סיפקה מדינת ישראל לממלכת ירדן ממעלה סכר דגניה כמות שנתית של 30 מיליון מ"ק, כש-20 מיליון מ"ק הנם "מים ירדניים": ממלכת ירדן מעבירה אותם לישראל מנהר הירמוך לאיגום בכנרת בחורף, וישראל מחזירה אותם לממלכת הירדנית בקיץ. בשנת 1997 הסכימה מדינת ישראל להוסיף לכמות השנתית המסופקת עוד 25 מיליון מ"ק מים. כך עומדת כיום הכמות השנתית הכוללת המועברת לממלכת ירדן מ"מקורות" על 55 מיליוני מ"ק.

התפלת מים

בשנת 1997 חנכה "מקורות" את מפעל התפלת מי ים בשיטת "אוסמוזה הפוכה" - סבחה ג'. על פי גישה זו מתפיל המפעל תמהיל של מי ים ורכז הנפלט ממתקני ההתפלה של המים המליחים. מתקן סבחה ג' סיפק בשנה הראשונה להפעלתו 8,000 מ"ק מים מותפלים ליממה. בשנת 1998 הוגדל המתקן לתפוקה של 10,000 מ"ק מים מותפלים ליממה.

קובץ:אשכול.jpg

מתקן הסינון המרכזי - אתר אשכול

לצורך שיפור איכות המים המותפלים והפחתת תכולת הבורון בהם, שידרגה "מקורות" בשנת 2004 את תהליך ההתפלה במתקן סבחה ג' שבאילת. התהליך המשודרג כולל הוספת אמצעים לסילוק בורון מהמוצר על ידי מערכות משולבות מתקדמות. בשנת 2006 רשמה "מקורות" פטנט על פיתוח חשוב זה לסילוק הבורון.
במאי 2007 נחנך "מתקן הסינון הארצי" שבאתר "אשכול",אשר נועד לענות על דרישות משרד הבריאות, ולשפר את איכות מי השתייה המסופקים לתושבי מדינת ישראל.

רשימת מנכל"ים

לוי אשכול 1950-1937
פנחס ספיר 1950-1937
יצחק וילנצו'ק 1954-1950
אפרים בן-ארצי 1954-1950
יחיאל דובדבני 1964-1954
צבי צור 1967-1964
זאב קריב 1977-1967
יעקב טוביה 1982-1977
זאב אשכנזי, 1984-1982
יחזקאל זכאי, 1989-1984
נחום אדמוני, 1994-1989
דן צימחי 1994
עמוס אפשטיין, 2004-1995
רונן וולפמן, משנת 2004

יו"ר דירקטוריון

אברהם גרנות 1961-1943
יחיאל דובדני 1964-1962
סנטה יוספטל, 1974-1972
חיים מולכו 1977-1974
עמנואל פרידלנדר,1981-1977
גדעון הכהן, 1989-1981
פימה פיינבלום, 1990-1989
יחזקאל שלח, 1994-1990
שר שלום-שירן, 1997-1997
דורון גרופר, 2000-1997
אורי שגיא, 2003-2000
בוקי אורן, 2006-2003
אלי רונן, משנת 2007

קישורים חיצוניים

• אתר חברת מקורות