אברהם גרנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם גרנות
אברהם גרנות
לידה 1890
האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1962 (בגיל 72 בערך)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כנסות מועצת המדינה הזמנית, 1 - 2
סיעה המפלגה הפרוגרסיבית
תפקידים בולטים

ד"ר אברהם גרָנוֹת (גְרָנוֹבְסקי, בכתיב יידיש: גראַנאָווסקי; 19 ביוני 18905 ביולי 1962) היה פעיל ציוני, כלכלן, משפטן ופוליטיקאי ישראלי יליד בסרביה, יושב ראש הקרן הקיימת לישראל, מחותמי מגילת העצמאות וחבר הכנסת הראשונה והשנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרנות נולד בשם אברהם גרנובסקי (Granovsky) בשנת 1890 בפלורשט שבמחוז סורוקה בבסראביה שבאימפריה הרוסית (כיום ברפובליקה מולדובה). למד משפטים וכלכלה בשווייץ באוניברסיטאות פרייבורג ולוזאן, ובשנת 1917 קיבל תואר דוקטור למשפטים. היה פעיל בקרן הקיימת לישראל בהולנד, ועלה לארץ ישראל בשנת 1924. עבד עם מנחם אוסישקין ונבחר למנהל ראשי של הקרן הקיימת בשנת 1940 (משנת 1945 באופן רשמי) כיורשו בתפקיד של אוסישקין. כיהן בתפקיד יושב ראש הדירקטוריון של הקרן הקיימת.[1]

בין 13 ל-18 בדצמבר 1942 השתתף בסיור בערבה שאורגן על ידי יוסף ויץ (בהשתתפות 12 אנשים, לרבות מהנדס המים שמחה בלאס, הבוטנאי מיכאל זהרי והמודד וידען הארץ זלמן ליף).[2]

הציע עקרונות למדיניות חקלאית, היה יושב ראש הדירקטוריון של "מקורות" בשנים 19431961.

היה חבר מועצת העם ומחותמי מגילת העצמאות. ממייסדי המפלגה הפרוגרסיבית וחבר הכנסת הכנסת הראשונה מטעמה. נבחר גם לכנסת השנייה.

אשתו, מרים גרנות, הייתה מראשי מועצת "הדסה". בנו, יעקב (נולד ב-1921), משפטן, מילא תפקידים בכירים בבנק לאומי ובבנק לתעשייה. בתו של אברהם גרנות, נעמי, השתקעה עם בעלה בארצות הברית. נכדתו היא ההיסטוריונית יעל זרובבל, פרופסור לתולדות עם ישראל באוניברסיטת רטגרס בארצות הברית.

נפטר ביולי 1962 בבית החולים הדסה בירושלים, לאחר מחלה קשה. בן 72 במותו. נקבר בבית העלמין סנהדריה.[3]

על שמו נקראת שכונת "נווה גרנות" בירושלים וכן הרחוב "אברהם גרנות" שבתחומה, שם שוכן קמפוס מכון שכטר למדעי היהדות.[4] לזכרו הוקמה "קרן אברהם גרנות", המנוהלת על ידי הקק"ל ומחלקת מלגות לתלמידים וסטודנטים על עבודות בתחום המדיניות האגררית של ישראל.[5]

מדיניות קרקעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1948 היה שותף לקביעת המדיניות ביחס לאדמות הכפרים הנטושים. גרנות התנגד בתוקף להצעות למכור לידיים פרטיות אדמות אלה, על פי חזונו במדינת ישראל לא יימכרו קרקעות הציבור ויישארו בבעלות הלאום לשם השגת חברה שיוויונית.[6] במהלך מלחמת השחרור תבע גרנות לאפשר לקרן הקיימת לרכוש את נכסי הנפקדים תמורת סכום שישולם להם במסגרת הסכם מדיני.[7] גרנות האמין כי כיבוש צבאי לא כשלעצמו לא יקנה בעלות בקרקע ללא הליך חוקי של קניית האדמה מבעליה בכסף " הקרקע תפדה בכסף, בכסף רב, כי צורת פדיון זו היא אשר תקנה לנו זכויות חוקיות לגבי הקרקע שנגאלה כבר בדם בנינו". בפברואר 1948 כשדוד בן-גוריון הציע בשיחה עם יוסף ויץ כי הקרן הקיימת תרכוש אדמות הנגב לאחר שיכבשו על ידי ההגנה ויופקעו התנגד לכך גרנות באומרו כי "אין אנו חיים בימי הביניים והצבא איננו גונב אדמות. אם הבדווים של הנגב יחזרו למקומותיהם בתום המלחמה הם יקבלו את אדמתם בחזרה". עמדה זו של גרנות הייתה מנוגדת לזו של יוסף ויץ שלא ראה טעם בתשלום עבור קרקע המצויה כבר בידי המדינה וביקש לקק"ל רק אפוטרופסות עליה ולעמדת היועץ המשפטי של הקק"ל עורך הדין אהרן בן-שמש שביקש להפקיע את נכסי הנפקדים באמצעות חוק ה"מחלול" העות'מאני המאפשר הפקעת קרקע לא מעובדת.[7] עמדתו של גרנות היא שהתקבלה בדירקטוריון קק"ל ביולי 1948. גרנות היה מיוזמי העסקאות שהעבירו כמיליון וחצי דונם מאדמות הנפקדים לקרן הקיימת על ידי הממשלה לאחר קבלת חוק נכסי נפקדים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפרובלימות של הפוליטיקה הקרקעית בארץ-ישראל, ירושלים: הוצאת הקרן הקיימת לישראל, תרפ"ה 1925. (ראה אור באותה שנה בגרמנית, וכן ב-1926 באנגלית).
  • מסי הקרקע והחקלאות בארץ ישראל, ‫ירושלים: דפוס עזריאל, תרפ"ז. (ראה אור באותה שנה בתרגום אנגלי, וב-1928 בגרמנית.)
  • לשאלות התיישבותנו‫, תל אביב: מסחר ותעשייה, תרפ"ז.
  • קרקע והתיישבות, ירושלים: הוצאת מרכז החלוץ העולמי וברית הנוער, תרפ"ט 1929. (הופיע באנגלית ובגרמנית)
  • קנין לאומי וקנין פרטי בקרקע, תל אביב: דפוס אמנות, 1929.
  • מדיניות קרקעית עברית בארץ ישראל, ירושלים: ר' מס, תרצ"ח 1938.
  • המשטר הקרקעי בארץ ישראל, תל אביב: דביר, תש"ט.
  • בהתנחל עם, ירושלים; תל אביב: הקרן הקיימת לישראל על ידי דביר, תשי"א.
  • בשדות הבניין, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ב.
  • נתיבות ומפלסים, ירושלים ; תל אביב: דביר, תשי"ב.
  • דור תקומה: אישים בישראל, תל אביב: דביר, תשכ"ג. (מהדורה נוספת: תשי"ז 1956.)
  • תמורות אגראריות בישראל ובעולם, תל אביב: דביר, תשט"ו 1954.[8] (תורגם לאנגלית (1957), לספרדית (1956) ולצרפתית (1957))
  • Probleme der Bodenpolitik in Palästina, Berlin: Jüdischer Verlag, 1925. (בגרמנית)
  • Land problems in Palestine; authorised translation; with a foreword by the Rt. Hon. J. C. Wedgwood,‪ London: G. Routledge & Sons, 1926. (באנגלית)
  • Land taxation in Palestine; Authorized translation,‪ Jerusalem:‪ "Mischar W’Taasia" Pub. Co.,‪ 1927. (באנגלית)
  • Boden-Besteuerung in Palästina, Berlin‪: Jüdischer Verlag, 1928. (בגרמנית)
  • Les problèmes de la terre en Palestine; Traduction autorisée; Préface: Charles Gide, Paris: Rieder,‪ 1928. (בצרפתית)
  • Land settlement in Palestine; Translated from the German by Maurice Simon, London: V. Gollancz,‪ 1930. (Continuation of the author’s Problems of land policy in Palestine.) (Has also appeared in German and Hebrew.) (באנגלית)
  • Die Bodenfrage und der jüdische Aufbau in Palaestina, Wien:‪ C. Barth, 1931. (Has also appeared in Hebrew and English.) (בגרמנית)
  • Land and the Jewish reconstruction of Palestine; Authorised translation, Jerusalem: "Mischar w T’aasia" Pub. Co. (Palestine and Near East publications), 1931. (באנגלית)
  • Land settlement and development in Palestine: Some critical comments on the Report of Sir John Hope Simpson; Authorized translation, Jerusalem: Mischar w’Taasia, 1931. (באנגלית)
  • Das Steuerwesen Palästinas,‪ Jerusalem: Jewish Agency for Palestine, 1933. (בגרמנית)
  • The fiscal system of Palestine; Authorized translation, Jerusalem:‪ "Palestine and Near East" Publications ("Mishar ve-Taasia" Pub. Co.),‪ 1935. (באנגלית)
  • Um den Boden Palästinas, Jerusalem: Keren Kayemeth Leisrael (Schriftenreihe zur Bodenfrage), 1936. (בגרמנית)
  • The land issue in Palestine, Jerusalem: Keren Kayemeth Leisrael, 1936. (Sequel to the author’s book on Land and the Jewish reconstruction in Palestine.) (באנגלית)
  • Jüdische Bodenpolitik in Palästina,‪ Jerusalem: Hozaah Ivrith; Berlin: Jüdischer Verlag, 1938. (בגרמנית)
    • קטעים מהספר: Nationale Bodenpolitik: Theorie und Praxis der jüdischen Bodenpolitik in Palästina, Praha: Zionistische Propagandastelle (Kleine zionistische Bücherei),‪ 5698 1938.
  • Land policy in Palestin,‪ New York: Bloch Pub. Co., 1940. (באנגלית)
  • The land problem and the future, Jerusalem: The Head Office of the Jewish National Fund,‪ 1945. (באנגלית)
  • Land for the Jewish state,‪ Jerusalem: Jewish National Fund, Head Office, 1948. (באנגלית)
  • The land system in Palestine: History and structure; translated from the Hebrew by M. Simon,‪ London: Eyre & Spottiswoode, 1952. (באנגלית)
  • Agrarian reform and the record of Israel; Translated from the Hebrew by E. M. Epstein, London: Eyre & Spottiswoode, 1956.
  • La tierra y el labrador: Reformas agrarias en Israel y el mundo; traducida del hebreo por Pinhas Guler,‪ Buenos Aires: Editorial Candelabro, 1956. (בספרדית)
  • La politique agraire mondiale et l’expérience d’Israël, Traduit de l’hébreu par Saül Koubovi; Préface de François Perroux, Paris: Présses universitaires de France, 1957. (בצרפתית)

לזכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם גרנות, ירושלים: הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל – אגף ההסברה, תשכ"ב. (חוברת: דברי הערכה והספדים)
  • כלכלת ישראל: הלכה ומעשה, זיכרון לאברהם גרנות; ועדת המערכת: פרץ נפתלי, דוד הורוביץ, ישעיהו פורדר; העורך: יוסף רונן, תל אביב: דביר, תשכ"ד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מונה כמנהל כללי לרסקו, חרות, 9 באוגוסט 1957
  2. ^ ראו: שמחה בלאס, מי מריבה ומעש, ע' 127
  3. ^ לוויית א. גרנות היום בירושלים, מעריב, 22 ביולי 1962.
  4. ^ רחוב גרנות, באתר עיריית ירושלים.
  5. ^ סטודנט ערבי קיבל מלגה מ"קרן אברהם גרנות", דבר, 16 ביוני 1969
  6. ^ מיכל אורן ­נורדהיים, "והארץ לא תימכר לצמיתות"?
  7. ^ 7.0 7.1 מיכל אורן נורדהיים, גיבוש המדיניות הקרקעית ההתיישבותית של מדינת ישראל, 1948-1965, פרק 9
  8. ^ על הספר: פתחי ספרים, דבר, 3 בדצמבר 1954.