אברהם הרצפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם הרצפלד
Avraham Herzfeld.jpg
אברהם הרצפלד, ינואר 1951
לידה 8 ביוני 1886
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית סטבישצ'ה (אנ'), האימפריה הרוסית
פטירה 30 באוגוסט 1973 (בגיל 87)
פתח תקווה, ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1914
מקום קבורה בית הקברות כנרת, ישראל
עיסוק פוליטיקאי, איש איגוד מקצועי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפא"י עריכת הנתון בוויקינתונים
חבר הכנסת
14 בפברואר 194922 בנובמבר 1965
(16 שנים)
כנסות 15
פרסים והוקרה
פרס ישראל (1972) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אברהם הרצפלד בביקור בקיבוץ עין השופט, שנות ה-40
קברו של הרצפלד בבית הקברות כנרת

אברהם הֶרצפֶלד (פוסטרלקו) (נולד[1]: ה' בסיוון תרמ"ו, 8 ביוני 1886. נפטר: ב' באלול תשל"ג, 30 באוגוסט 1973) היה חלוץ איש העלייה השנייה, פעיל ציוני, ממייסדי מפלגת "אחדות העבודה" ובין יוזמי הקמת ההסתדרות הכללית, חבר הכנסות הראשונה עד החמישית. הרצפלד נודע בפעילותו למען יישוב ארץ ישראל ובהתמסרותו להקמת נקודות יישוב, בעיקר של ההתיישבות העובדת, בכל רחבי הארץ.

תולדות חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד כאברהם פוסטרלקו בעיירה סטבישצ'ה בפלך קייב שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה), ב"תחום המושב" היהודי. משפחתו עסקה בניקוי צמר-כבשים. אימו מתה בצעירותה ואביו נישא בשנית[2]. הוא למד בישיבות ברדיצ'ב וטלז והוסמך לרבנות.

אחרי פרעות קישינב ומהפכת 1905 הצטרף ב-1906 למפלגת ס.ס. הטריטוריאליסטים (הציונים הסוציאליסטים). בעקבות פעילותו נאסר על ידי שלטונות הצאר הרוסי, נכלא לשנתיים בכלא לוקישקי בווילנה ונדון ב-1910 לגלות בסיביר. במהלך גלותו בפלך אירקוטסק עבד בדיג ובמכרות זהב ונתן שיעורים בעברית וברוסית. ב-1913 היה בין מארגניה של שביתת עובדים במכרות הזהב הסיביריים בביליזורוב. השביתה דוכאה באלימות על ידי השלטון שירה באש חיה בפועלים הבלתי מזוינים, ונהרגו מאות. פוסטרלקו (הרצפלד) הצליח להימלט, אך נתפס לבסוף והוחזר למחוז קרינסק שבפלך אירקוטסק.

עם זאת, לבסוף הצליח להימלט פעם שנייה מסיביר באמצעות דרכון שנשא את השם אברהם הרצפלד, שם אותו אמץ לעצמו, ולהגיע לליטא ממנה עלה ארצה בקיץ 1914. עם הגיעו ארצה, הצטרף בעצת דוד בלוך-בלומנפלד לקבוצת הפועלים 'אחוה' בפתח תקווה שעבדה בזיבול ועיבוד פרדסים בקבלנות בפרדסי המושבה. הוא החל להשתלב בפעילות ארגונית של הפועלים ביישוב, ארגן קופת מלווה פועלית שהייתה בין הראשונות בארץ והיה לאחד ממייסדי הסתדרות פועלי יהודה בעין גנים.

עם פרוץ מחסור במושבה כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה נתמנה כנציג הפועלים לוועדה אשר חילקה תרומות קמח שהגיעו מארצות הברית. משנגמר הקמח, סיכן עצמו ויצא ברגל לירושלים, בלא רישיון נסיעה, במטרה להחזיר בשלום למושבה שיירת גמלים עמוסה ב-89 שקי קמח. בהמשך נתמנה לאיש הקשר של היישוב עם האסירים שנלקחו לעבודות כפיה בחזית הדרום, והיה מסכן עצמו ונודד בלא רישיון בשטחי החזית כדי להציע עזרה במזון ובבגדים. בהמשך עבר להתגורר תקופת מה בקבוצת כנרת שם עסק בגידול ירקות, ומשם עבר למושב תל עדשים אליו הוזמן על ידי שמואל הפטר.

סייע למחתרות שפעלו בארץ, כמו ניל"י, שנרדפו על ידי גורמי השלטון של האימפריה העות'מאנית. והשתתף בפינוי הפצועים לאחר קרב תל-חי. כשהחלו הטורקים לאסור יהודים ממושבות יהודה ולשלוח אותם ברכבות צפופות לבתי כלא בדמשק, דרך תחנת עפולה, נתמנה פעם נוספת להעמיד סיוע לאסרים עד כמה שניתן מטעם היישוב. באמצעות שוחד היה פועל להגיע לקרונות הרכבת ולהעביר לאסירים לחם, תה ומוצרי מזון שהוכנו על ידי ישובי העמק. בהמשך התנדב לנסוע לדמשק להמשיך ולפעול מטעם היישוב בניסיון לסייע לאסירים. לשם כך, נאלץ לרדת תחילה בדרכים לא חוקיות מתל עדשים לפתח-תקווה, שם הושגה עבורו תעודה אוסטרית, לקבל עליה אישור מהקונסול האוסטרי בצפת - ולהגיע ברכבת צבאית לדמשק, שם הצטרף ליצחק בן-יעקב במתן סיוע לאסירים.

שב לארץ עם כיבושה המלא על ידי הבריטים, והשתלב בפעילות פוליטית במסגרת מפלגת פועלי ציון שבראשות דוד בן-גוריון. בהמשך נמנה עם מייסדי מפלגת "אחדות העבודה" (שהוקמה בשנת 1919 כאיחוד של מפלגת פועלי ציון עם תנועת "הבלתי מפלגתיים" שבראשות ברל כצנלסון). בהמשך היה מראשי מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י - שהוקמה בשנת 1930 כאיחוד של פועלי ציון והפועל הצעיר). כיהן כחבר כנסת מטעם מפא"י מאז הכנסת הראשונה ועד להכנסת החמישית. בכל הכנסות שבהן כיהן היה חבר בוועדת הכספים.

היה בין יוזמי הקמת ההסתדרות הכללית (שהוקמה בשנת 1920), וכן היה בין המייסדים וחבר הנהלה בניר שיתופי, חברה לבניין בתים במושבות ויזם את הקמת בית ההבראה 'ארזה' ליד מוצא. עיקר פעילותו הציבורים הייתה במסגרת הנהלת המרכז החקלאי, בה כיהן משך 40 שנים. המרכז פעל תחילה כגוף עצמאי של החלוצים ופועלים אנשי העלייה השנייה, ואחר כך כחלק מההסתדרות.[3] בתפקידו זה ריכז את פעולות ההתיישבות של פועלים חברי ההסתדרות על קרקעות לאומיות ופרטיות, ופעל להקצאת תקציבים ומשאבים לפעולת ההתיישבות בין היתר של קיבוצים ומושבים. בתפקידו זה נודע בכינוי 'אבי ההתיישבות', ונהג להיות נוכח באופן אישי בכל טקס עליה על הקרקע של יישוב חדש.

הרצפלד שחיבב מצעירותו ניגונים ושירה שילב אותם בפעילויותיו,[4] וכדבר שהפך למסורת סיים כל טקס עליה על הקרקע כשפצח בשיר "שורו, הביטו וראו, מה גדול היום הזה, היום הזה...",[5] דבר שהפכו לדמות ציורית עוד בחייו. מיד לאחר מלחמת ששת הימים, הטיף הרצפלד להמשיך ולהתנחל בכל חבלי הארץ עליהם השתלטה ישראל במלחמה.[6]

בשנת 1972 זכה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בגין פעילותו למען ההתיישבות. בערוב ימיו, התגורר הרצפלד בחולון הוסיף לעבוד במרכז החקלאי ועסק גם בקידום מוסדות ומסגרות לטיפול בזקנים ובאנשים עם מוגבלות. בין היתר סייע להקמת בתי אבות, בתי חולים ומוסדות סיעודיים. לצד זאת הקים קרן הנצחה לזכר מנהיגים מהתנועה הציונית אשר חילקה מלגות לתלמידי בתי ספר חקלאיים[7].

נפטר ב-30 באוגוסט 1973 בבית החולים בילינסון, כשבועיים לאחר שאושפז ועבר ניתוח. הוא נקבר בבית הקברות כנרת לצד ראשי תנועת העבודה. לוויתו יצאה מבית המרכז החקלאי בתל אביב, ועברה בפתח תקווה, בשרון, בעמק חפר, בחדרה, בעמק יזרעאל ובבית שאן בדרכה לעמק הירדן.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו קרוי המושב שדי אברהם, המרכז הרפואי הגריאטרי הרצפלד בגדרה, בית יציב[8] (בית שדות ולב) בבאר שבע, הקרוי על שם יצחק יציב ועל שמו, ורחובות בערים ברחבי הארץ.

ביתו בחולון משמש כארכיון ומוזיאון לתולדות חולון.

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהרן מאירוביץ, הרצפלד מספר, תל אביב: המרכז לחקלאי, תשכ"ט-תשל"ד -1969–1974.
  • אברהם הרצפלד, כבוש הקרקע בארץ ישראל, ירושלים: קרן היסוד, 1937.
  • אברהם הרצפלד, לתנופה חלוצית מחודשת, [תל אביב: חמו"ל], תשכ"ו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי מצבתו. בחייו נהג לטשטש את תאריך לידתו, ראו: רות בונדי, הזמר הנודד של ההתיישבות העובדת, דבר, 24 במרץ 1967
  2. ^ יצחק גרינבוים, דרך חייו של אברהם הרצפלד, על המשמר, 11 במאי 1962
  3. ^ ראו למשל: בן-ציון דינור, ספר תולדות ההגנה, א, א, הוצאת מערכות, תשט"ו-1955, עמ' 411.
  4. ^ יעקב מזור, ‏מן הניגון החסידי אל הזמר הישראלי, קתדרה גיליון 115, עמ' 99-100
  5. ^ מילות השיר "שורו, הביטו וראו" והאזנה לו, באתר זמרשת
  6. ^ אברהם הרצפלד, עת לשוב ולהתנחל, דבר, 7 ביולי 1967
  7. ^ א. סדומי, ה"תחביבים" של הרצפלד..., דבר, 5 במאי 1972
  8. ^ אברהם הרצפלד - אזרח כבוד של באר שבע, דבר, 29 באוגוסט 1969
  9. ^ אחיזה בקרקע, סעד לנופלים ותיקון החברה: דברי חברים על "שדות ולב", דבר, 30 במרץ 1962.