אהרן אמינוף – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סקריפט החלפות (וועד, רישיו, גויס, נמנ עם, במלאת, )
מ הגהה
שורה 12: שורה 12:
}}
}}
'''אהרן אמינוף''' (נולד ב-[[28 באוקטובר]] [[1938]]) הוא [[שופט]] בדימוס שכיהן כ[[סגן נשיא]] [[בית המשפט המחוזי]] ב[[נצרת]].
'''אהרן אמינוף''' (נולד ב-[[28 באוקטובר]] [[1938]]) הוא [[שופט]] בדימוס שכיהן כ[[סגן נשיא]] [[בית המשפט המחוזי]] ב[[נצרת]].
כיהן בעבר כמזכיר של שלוש [[ועדת חקירה ממלכתית|ועדות חקירה ממלכתיות]]: "[[ועדת עציוני]]", "[[נתיבי נפט|ועדת ויתקון]]" ו"[[ועדת אגרנט]]".
כיהן כמזכיר של שלוש [[ועדת חקירה ממלכתית|ועדות חקירה ממלכתיות]]: "[[ועדת עציוני]]", "[[נתיבי נפט|ועדת ויתקון]]" ו"[[ועדת אגרנט]]".


==ראשית דרכו==
==ראשית דרכו==
אהרן אמינוף נולד ב[[ירושלים]] בשנת 1938 להורים שעלו ארצה מ[[אוזבקיסטן]] בקיץ [[1936]]. הוריו יצאו בדרכם לארץ ברגל מ[[סמרקנד]] בשנת [[1933]] והגיעו לארץ, בדרכי [[ההעפלה]] של [[יהודי]] [[בוכרה]], בנדודים דרך [[אפגניסטן]], [[איראן]] ו[[הודו]]. אהרן אמינוף גדל ב[[שכונת הבוכרים]] בירושלים. עד גיל עשר למד ב[[תלמוד תורה]] "נזר ישראל" ובתום [[מלחמת העצמאות]] עבר ללמוד בבית הספר היסודי "עירוני לבנים" בירושלים. בשנת [[1953]] החל את לימודיו התיכוניים בגימנסיה "כרמיה" בירושלים.
אהרן אמינוף נולד ב[[ירושלים]] בשנת 1938 להורים שעלו ארצה מ[[אוזבקיסטן]] בקיץ [[1936]]. הוריו יצאו בדרכם לארץ ברגל מ[[סמרקנד]] בשנת [[1933]] והגיעו לארץ, בדרכי [[ההעפלה]] של [[יהודי]] [[בוכרה]], בנדודים דרך [[אפגניסטן]], [[איראן]] ו[[הודו]]. אהרן אמינוף גדל ב[[שכונת הבוכרים]] בירושלים. עד גיל עשר למד ב[[תלמוד תורה]] "נזר ישראל" ובתום [[מלחמת העצמאות]] עבר ללמוד בבית הספר היסודי "עירוני לבנים" בירושלים. בשנת [[1953]] החל את לימודיו התיכוניים בגימנסיה "כרמיה" בירושלים.


בשנת [[1957]] התגייס אהרן אמינוף ל[[צה"ל]], בתחילה במסגרת [[שירות ללא תשלום|של"ת]] מוקדם בגרעין [[נח"ל]] של תנועת הנוער [[בית"ר]] ולאחר מכן שירת בנח"ל וב[[פיקוד המרכז]]. השתחרר בשנת [[1960]].
בשנת [[1957]] התגייס ל[[צה"ל]], תחילה במסגרת [[שירות ללא תשלום|של"ת]] מוקדם בגרעין [[נח"ל]] של תנועת הנוער [[בית"ר]] ולאחר מכן שירת בנח"ל וב[[פיקוד המרכז]]. השתחרר מצה"ל בשנת [[1960]].


בין השנים 1962 ל- [[1966]] למד אהרן אמינוף ב[[הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים|פקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים]]. בזמן לימדיו עבד במשרד הראשי של [[המוסד לביטוח לאומי]] בירושלים.
בין השנים 1962 ל-[[1966]] למד ב[[הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים|פקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים]]. בזמן לימדיו עבד במשרד הראשי של [[המוסד לביטוח לאומי]] בירושלים.


במהלך לימודיו, בשנת [[1965]] נשא אהרן אמינוף לאשה את [[עירית אמינוף|עירית מלברגר]] שנודעה לימים כמרצה, [[סופר]]ת וחוקרת [[המקרא]], ה[[תלמוד]] ו[[חז"ל|מחשבת חז"ל]].
במהלך לימודיו, בשנת [[1965]], נשא לאשה את [[עירית אמינוף|עירית מלברגר]] שנודעה לימים כמרצה, [[סופר]]ת וחוקרת [[המקרא]], ה[[תלמוד]] ו[[חז"ל|מחשבת חז"ל]].


==קריירה משפטית==
==קריירה משפטית==
עם סיום לימודיו בשנת [[1966]] התמחה אמינוף במוסד ל[[המוסד לביטוח לאומי|ביטוח לאומי]] וקיבל רישיון ל[[עריכת דין]] בשנת [[1968]]. בשנת [[1969]] התקבל לעבודה בהנהלת בתי המשפט בירושלים. הוא הקים את המחלקה לביקורת פנימית בהנהלת בתי המשפט ועמד בראשה. בתחום אחריותו היו כל בתי המשפט במדינה, לרבות המשרד הראשי של הנהלת בתי המשפט. בין השנים [[1970]] ל- [[1972]] היה אחראי גם על הביקורת הפנימית של בתי המשפט ה[[ערבים|ערביים]] ב[[אזור יהודה ושומרון]], [[עזה]] וצפון [[סיני]].
עם סיום לימודיו בשנת [[1966]] התמחה אמינוף ב[[המוסד לביטוח לאומי|מוסד לביטוח לאומי]] וקיבל רישיון ל[[עריכת דין]] בשנת [[1968]]. בשנת [[1969]] התקבל לעבודה בהנהלת בתי המשפט בירושלים. הוא הקים את המחלקה ל[[ביקורת פנימית]] בהנהלת בתי המשפט ועמד בראשה. בתחום אחריותו היו כל בתי המשפט במדינה, לרבות המשרד הראשי של הנהלת בתי המשפט. בין השנים [[1970]] ל-[[1972]] היה אחראי גם על הביקורת הפנימית של בתי המשפט ה[[ערבים|ערביים]] ב[[אזור יהודה ושומרון]], [[רצועת עזה]] וצפון [[סיני]].


בשנת [[1971]] נתמנה אהרן אמינוף ליועץ מקצועי ומזכיר של "ועדת עציוני", שהייתה ועדת חקירה ממלכתית לחקירת השחיתות ב[[הליגה הלאומית בכדורגל|ליגה הלאומית לכדורגל]]. בשנת [[1972]] נתמנה למזכיר "ועדת ויתקון", שהייתה ועדת חקירה ממלכתית לחקירת פרשת "[[נתיבי נפט]]". באותה שנה התפטר מעבודתו בהנהלת בתי המשפט והחל לפעול כעורך דין פרטי. ב- [[1 באוקטובר]] [[1973]] חזר לשירות המדינה וב- [[6 באוקטובר]], יום פרוץ [[מלחמת יום הכיפורים]], גויס ל[[כוחות מילואים|שירות מילואים]]. אחרי המלחמה מונה לסגן מזכיר "ועדת אגרנט", שהייתה ועדה לחקר מלחמת יום הכיפורים. עבודת הוועדה ארכה ארבעה עשר חודשים ברציפות. במקביל המשיך בעבודתו השוטפת כמנהל המחלקה לביקורת פנים בהנהלת בתי המשפט.
בשנת [[1971]] נתמנה ליועץ מקצועי ומזכיר של "ועדת עציוני", שהייתה ועדת חקירה ממלכתית לחקירת השחיתות ב[[הליגה הלאומית בכדורגל|ליגה הלאומית לכדורגל]]. בשנת [[1972]] נתמנה למזכיר "ועדת ויתקון", שהייתה ועדת חקירה ממלכתית לחקירת פרשת "[[נתיבי נפט]]". באותה שנה התפטר מעבודתו בהנהלת בתי המשפט והחל לפעול כעורך דין פרטי. ב-[[1 באוקטובר]] [[1973]] חזר לשירות המדינה וב-[[6 באוקטובר]], יום פרוץ [[מלחמת יום הכיפורים]], גויס ל[[כוחות מילואים|שירות מילואים]]. אחרי המלחמה מונה לסגן מזכיר "ועדת אגרנט", שהייתה ועדת חקירה ממלכתית לחקר מלחמת יום הכיפורים. עבודת הוועדה ארכה ארבעה עשר חודשים ברציפות. במקביל המשיך בעבודתו השוטפת כמנהל המחלקה לביקורת פנים בהנהלת בתי המשפט.


לאחר סיום עבודתו ב"ועדת אגרנט" יצא בשנת [[1975]] עם משפחתו לשליחות בת שנתיים מטעם מחלקת הנוער והחלוץ של [[הסוכנות]] היהודית ל[[אוסטרליה]]. מגוריו היו ב[[מלבורן]] והוא פעל לאורך החוף המזרחי של אוסטרליה במדינות [[ויקטוריה]], [[ניו סאות' ויילס]], [[קווינסלנד]], [[אוסטרליה הדרומית]] וכן ב[[קנברה]] הבירה.
לאחר סיום עבודתו ב"ועדת אגרנט" יצא בשנת [[1975]] עם משפחתו לשליחות בת שנתיים מטעם מחלקת הנוער והחלוץ של [[הסוכנות היהודית]] ל[[אוסטרליה]]. מגוריו היו ב[[מלבורן]] והוא פעל לאורך החוף המזרחי של אוסטרליה במדינות [[ויקטוריה (אוסטרליה)|ויקטוריה]], [[ניו סאות' ויילס]], [[קווינסלנד]], [[אוסטרליה הדרומית]] וכן ב[[קנברה]] הבירה.


עם שובו לארץ, בשנת [[1977]] חזר לעבוד בהנהלת בתי המשפט ובדצמבר [[1979]] מונה לשופט ב[[בית משפט השלום]] ב[[עפולה]], לשם עקר עם משפחתו מירושלים. בשנת [[1983]] נתמנה כשופט בפועל של בית המשפט המחוזי בנצרת, ולאחר מכן במינוי של קבע. בשנת [[2002]] נתמנה לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת. הוא ביקר דרך קבע בבתי הכלא בצפון הארץ על מנת לבדוק את תנאי החזקת האסירים בהם. במשך חמש שנים שימש יושב הראש של ועדת השחרורים לאסירים. למעלה מעשר שנים שימש כראש ההרכב - [[אב בית דין]] במשפטי פשעים חמורים.
עם שובו לישראל, בשנת [[1977]], חזר לעבוד בהנהלת בתי המשפט ובדצמבר [[1979]] מונה לשופט ב[[בית משפט השלום]] ב[[עפולה]], לשם עקר עם משפחתו מירושלים. בשנת [[1983]] נתמנה כשופט בפועל בבית המשפט המחוזי בנצרת, ולאחר מכן במינוי של קבע. בשנת [[2002]] נתמנה לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת. הוא ביקר דרך קבע בבתי הכלא בצפון הארץ על מנת לבדוק את תנאי החזקת האסירים בהם. במשך חמש שנים שימש יושב ראש של ועדת השחרורים לאסירים. למעלה מעשר שנים שימש כראש ההרכב - [[אב בית דין]] - במשפטי פשעים חמורים.


כשופט עסק גם בתחום [[משפט אזרחי|המשפט האזרחי]], במשפטים מנהליים ומסחריים וב[[עירעור]]ים, כדן יחיד, על החלטות [[בית משפט לענייני משפחה|בית המשפט לענייני משפחה]]. הוא נודע כשופט חרוץ ודייקן המקפיד על מתן [[פסק דין|פסקי הדין]] שלו תוך המועד הקבוע בחוק. נחשב כשופט מחמיר אך ישר והוגן.
כשופט עסק גם בתחום [[משפט אזרחי|המשפט האזרחי]], במשפטים מנהליים ומסחריים וב[[ערעור]]ים, כדן יחיד, על החלטות [[בית משפט לענייני משפחה|בית המשפט לענייני משפחה]]. הוא נודע כשופט חרוץ ודייקן המקפיד על מתן [[פסק דין|פסקי הדין]] שלו תוך המועד הקבוע בחוק.


במקביל למשרתו השיפוטית בבית המשפט כיהן אהרן אמינוף כאב בית דין ב[[בית דין צבאי]] בדרגת [[רב סרן]].
במקביל למשרתו השיפוטית בבית המשפט כיהן כאב בית דין ב[[בית דין צבאי]] בדרגת [[רב סרן]].


בנוסף לתפקידיו השיפוטיים שימש אהרן אמינוף בין השנים [[1982]] ל-[[1991]] כמרצה לענייני משפט ב[[אוניברסיטת חיפה]] וב[[המכללה האקדמית עמק יזרעאל|מכללה האקדמית עמק יזרעאל]]. כמו כן שימש בהתנדבות כמרצה אורח ב[[אורנים - המכללה האקדמית לחינוך|מכללה האקדמית לחינוך אורנים]], בבתי ספר, בקיבוצים ובמושבים.
בנוסף לתפקידיו השיפוטיים שימש בין השנים [[1982]] ל-[[1991]] כמרצה לענייני משפט ב[[אוניברסיטת חיפה]] וב[[המכללה האקדמית עמק יזרעאל|מכללה האקדמית עמק יזרעאל]]. כמו כן שימש בהתנדבות כמרצה אורח ב[[אורנים - המכללה האקדמית לחינוך|מכללה האקדמית לחינוך אורנים]], בבתי ספר, בקיבוצים ובמושבים.


ב-[[28 באוקטובר]] [[2008]], במלאת לאהרן אמינוף שבעים שנה, [[פרישה לגמלאות|פרש לגמלאות]]. אהרן אמינוף גר בעפולה, הוא אב לשני בנים ובת וסב לנכדים.
ב-[[28 באוקטובר]] [[2008]], במלאת לו שבעים שנה, [[פרישה לגמלאות|פרש לגמלאות]]. אהרן אמינוף גר בעפולה, הוא אב לשני בנים ובת וסב לנכדים.


==קריירה ספורטיבית==
==קריירה ספורטיבית==
שורה 47: שורה 47:


== קישורים חיצוניים ==
== קישורים חיצוניים ==
* {{שופט|2550584}}
* [http://elyon1.court.gov.il/heb/cv/fe_html_out/judges/k_hayim/2550584.htm אהרון אמינוף] באתר בתי המשפט
* {{nrg|יובל הימן|דו"ח אמינוף|809/161|9 בנובמבר 2008||54}}
* {{nrg|יובל הימן|דו"ח אמינוף|809/161|9 בנובמבר 2008||54}}



גרסה מ־21:02, 21 באפריל 2017


שגיאות פרמטריות בתבנית:משפטן

פרמטרים [ נולד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

אהרן אמינוף
לידה 28 באוקטובר 1938 (בן 85)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית
השתייכות מערכת בתי המשפט הישראלית
תפקידים בולטים
בן או בת זוג עירית אמינוף עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים הראל נוף עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אהרן אמינוף (נולד ב-28 באוקטובר 1938) הוא שופט בדימוס שכיהן כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת. כיהן כמזכיר של שלוש ועדות חקירה ממלכתיות: "ועדת עציוני", "ועדת ויתקון" ו"ועדת אגרנט".

ראשית דרכו

אהרן אמינוף נולד בירושלים בשנת 1938 להורים שעלו ארצה מאוזבקיסטן בקיץ 1936. הוריו יצאו בדרכם לארץ ברגל מסמרקנד בשנת 1933 והגיעו לארץ, בדרכי ההעפלה של יהודי בוכרה, בנדודים דרך אפגניסטן, איראן והודו. אהרן אמינוף גדל בשכונת הבוכרים בירושלים. עד גיל עשר למד בתלמוד תורה "נזר ישראל" ובתום מלחמת העצמאות עבר ללמוד בבית הספר היסודי "עירוני לבנים" בירושלים. בשנת 1953 החל את לימודיו התיכוניים בגימנסיה "כרמיה" בירושלים.

בשנת 1957 התגייס לצה"ל, תחילה במסגרת של"ת מוקדם בגרעין נח"ל של תנועת הנוער בית"ר ולאחר מכן שירת בנח"ל ובפיקוד המרכז. השתחרר מצה"ל בשנת 1960.

בין השנים 1962 ל-1966 למד בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים. בזמן לימדיו עבד במשרד הראשי של המוסד לביטוח לאומי בירושלים.

במהלך לימודיו, בשנת 1965, נשא לאשה את עירית מלברגר שנודעה לימים כמרצה, סופרת וחוקרת המקרא, התלמוד ומחשבת חז"ל.

קריירה משפטית

עם סיום לימודיו בשנת 1966 התמחה אמינוף במוסד לביטוח לאומי וקיבל רישיון לעריכת דין בשנת 1968. בשנת 1969 התקבל לעבודה בהנהלת בתי המשפט בירושלים. הוא הקים את המחלקה לביקורת פנימית בהנהלת בתי המשפט ועמד בראשה. בתחום אחריותו היו כל בתי המשפט במדינה, לרבות המשרד הראשי של הנהלת בתי המשפט. בין השנים 1970 ל-1972 היה אחראי גם על הביקורת הפנימית של בתי המשפט הערביים באזור יהודה ושומרון, רצועת עזה וצפון סיני.

בשנת 1971 נתמנה ליועץ מקצועי ומזכיר של "ועדת עציוני", שהייתה ועדת חקירה ממלכתית לחקירת השחיתות בליגה הלאומית לכדורגל. בשנת 1972 נתמנה למזכיר "ועדת ויתקון", שהייתה ועדת חקירה ממלכתית לחקירת פרשת "נתיבי נפט". באותה שנה התפטר מעבודתו בהנהלת בתי המשפט והחל לפעול כעורך דין פרטי. ב-1 באוקטובר 1973 חזר לשירות המדינה וב-6 באוקטובר, יום פרוץ מלחמת יום הכיפורים, גויס לשירות מילואים. אחרי המלחמה מונה לסגן מזכיר "ועדת אגרנט", שהייתה ועדת חקירה ממלכתית לחקר מלחמת יום הכיפורים. עבודת הוועדה ארכה ארבעה עשר חודשים ברציפות. במקביל המשיך בעבודתו השוטפת כמנהל המחלקה לביקורת פנים בהנהלת בתי המשפט.

לאחר סיום עבודתו ב"ועדת אגרנט" יצא בשנת 1975 עם משפחתו לשליחות בת שנתיים מטעם מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית לאוסטרליה. מגוריו היו במלבורן והוא פעל לאורך החוף המזרחי של אוסטרליה במדינות ויקטוריה, ניו סאות' ויילס, קווינסלנד, אוסטרליה הדרומית וכן בקנברה הבירה.

עם שובו לישראל, בשנת 1977, חזר לעבוד בהנהלת בתי המשפט ובדצמבר 1979 מונה לשופט בבית משפט השלום בעפולה, לשם עקר עם משפחתו מירושלים. בשנת 1983 נתמנה כשופט בפועל בבית המשפט המחוזי בנצרת, ולאחר מכן במינוי של קבע. בשנת 2002 נתמנה לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת. הוא ביקר דרך קבע בבתי הכלא בצפון הארץ על מנת לבדוק את תנאי החזקת האסירים בהם. במשך חמש שנים שימש יושב ראש של ועדת השחרורים לאסירים. למעלה מעשר שנים שימש כראש ההרכב - אב בית דין - במשפטי פשעים חמורים.

כשופט עסק גם בתחום המשפט האזרחי, במשפטים מנהליים ומסחריים ובערעורים, כדן יחיד, על החלטות בית המשפט לענייני משפחה. הוא נודע כשופט חרוץ ודייקן המקפיד על מתן פסקי הדין שלו תוך המועד הקבוע בחוק.

במקביל למשרתו השיפוטית בבית המשפט כיהן כאב בית דין בבית דין צבאי בדרגת רב סרן.

בנוסף לתפקידיו השיפוטיים שימש בין השנים 1982 ל-1991 כמרצה לענייני משפט באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית עמק יזרעאל. כמו כן שימש בהתנדבות כמרצה אורח במכללה האקדמית לחינוך אורנים, בבתי ספר, בקיבוצים ובמושבים.

ב-28 באוקטובר 2008, במלאת לו שבעים שנה, פרש לגמלאות. אהרן אמינוף גר בעפולה, הוא אב לשני בנים ובת וסב לנכדים.

קריירה ספורטיבית

בצעירותו היה אהרן אמינוף כדורגלן - חלוץ מרכזי בקבוצת בית"ר ירושלים.

הוא החל את דרכו כשחקן בקבוצת "מכבי ירושלים", בגיל 15 וחצי. לאחר שנתיים עבר לקבוצת בית"ר ירושלים תחת המאמן ארנסט "וורמש". נודע בבעיטותיו החזקות וכונה "המפציץ החום". אהרון אמינוף נמנה עם שחקני בית"ר המפורסמים במשך 14 שנה בין השנים 1955 ל-1969. בשנת 1969 פרש מהקבוצה[1]. בשנים 1971 ו-1972 אימן את קבוצת הכדורגל של המוסד לביטוח לאומי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר - תולדות בית"ר ירושלים, פרק רביעי, אהרן אמינוף - החלוץ שהפך לשופט מחוזי, עמוד 67, הוצאת Media41LTD