אלה (מיתולוגיה)

קרס, אלת התבואה, מאֵלות המיתולוגיה רומית

אֵלה היא על פי אמונות או דתות מסויימות, ישות בעלת כוחות על טבעיים (כלומר מסוגלת לפעול כנגד חוקי הטבע ולשלוט בטבע), בת אלמוות ושאליה מתייחסים כקדושה, עליונה או נשגבת.

מאיכן נבע המונח אלה

אלה היא ניסיון להעניק משמעות נקבית למושג אל. אלות מופיעות בתרבויות מסויימות, ובעיקר בדתות פוליתאיסטיות, שמאמינות בריבוי אלים, ובדתות דואותאיסטיות, אשר מאמינות בזוג אלים - אל ואלה.

המושג אל - לפי אנשים מאמינים

אל הוא מונח שנמצא נכון להיום בחילוקי דעות, יש אנשים שאצלם המונח אל קיבל משמעות מתוך אמונות וסיפורי אגדות ולכן הם מאמינים שמדובר בישות עליונה בלתי נתפסת בשכל ושאת רצונו יש ללמוד מתוך הכתובים, בדר"כ הם מאמינים כי ביכולתו לשנות את חוקי הטבע ולעשות ניסים. רובם גם כן מייחסים לו יכולת חיזוי עתידות ובלעדיות על המעשים שאנשים עושים.

כמו כן האנשים המאמינים באל מתחלקים בין מונותאיסטים המאמינים בקיום אל אחד, לבין פוליתאיסטים ודואותאיסטים המאמינים בריבוי אלים. האמונה בקיומה של אלה, ישות אלוהית עצמאית שהמגדר המיוחס לה הוא נקבה, התקיימה בפוליתאיזם בלבד, בעוד הדתות המונותאיסטיות מתייחסות לאל כאל גוף זכרי או נייטרלי.

המושג אל לפי תפישה לוגית

לעומתם יש דעה הרווחת בעיקר בקרב דתיים לשעבר שאין טעם לפתח אמונות כי לא ניתן להוכיח אותם - והאמונות גורמים למאמין בהם להיות באשליות - במקום זה הם מצאו לנכון להוכיח כל דבר - ולתפוש בשכל רק מושגים שניתן להוכיח אותם באופן לוגי.

כך ניתן לראות שבקרב דתיים לשעבר המושג אל מקבל משמעות הגיונית אשר ניתן להבין ולהוכיח אותה. כדי להבין מה המשמעות של המושג אל - הם הלכו צעד אחורה ושאלו האם יש דרך לוגית שנכון לדבר בה? האם יש דרך הגיונית להגדיר מושגים? כך הם גילו שלכל אות יכול להיות משמעות סמלית לפי צורת ההגייה שלה. למשל אם נדע את נקודת החיתוך הראשונה ברצף מהגרון עד השפתיים - היא תוכל לסמל משמעות של ראשית, ואם נמצא אות שבהגייתה עושים פעולת שריר גדולה - היא תוכל במיוחד להתאים כתיאור סמלי למושג פעולה או עשייה.

ובמהרה הם יכלו להזדהות עם המושג אל ולהבין כי משמעותו לפי חכמת האותיות הוא הראשית לעשייה. בהנחה שאלף היא נקודת החיתוך הראשונה בגרון עוד לפני האות ע' אז היא ראויה לסמל ראשית - ואילו בהגיית האות ל' הלשון עושה תנועה גדולה ולכן ראויה היא לסמל פעולה או עשייה..

בקרב אנשים שבחרו להגדיר את עצמם [דתל"ש]] ולא אמרו על עצמם שהם יוצאים בשאלה, ההנחה הרווחת אצלם היא שיש אל - אבל הוא הגיוני - ולכן ניתן להבין את רצונו מתוך התבוננות בחוקי הטבע - מתוך הנחה שרק יישות אלוהית שנמצאת מחוץ למציאות שאנחנו נמצאים, בה רק יישות כזאת יכלה לברוא את חוקי הטבע שמגדירים את הייקום ויושביו - כיוון שלא הבורא לא יכל לברוא מציאות שמגדירה הכל לפני שהמציאות שמגדירה אותו הייתה קיימת - כלומר מוכרח להיות שיש מציאות לבורא - מציאות שמגדירה אותו כך שהוא יוכל לברוא את המציאות שבה הייקום שלנו נמצא - וכך נהיה ברור לנו ששום דבר בייקום לא יכל לברוא את הייקום.

ולכן ניתן להבין כי מוכרח להיות יישות אלוהית שהיא הראשית לעשייה - כל דבר עושה - אפילו אבן היא מבררת אור לגוון מסויים היא מתנגדת ללחץ היא נמשכת לקרקע וכו' ולכן מהבחינה הזאת הראשית לעשייה הוא בעצם הבורא - שברא את המציאות שלנו והייקום כולו.

אבל אם בריאה הוא מושג ראשונה שאיננו קורא ביומיום עדיין יכול להיות למושג אל גם כן משמעות נוספת - והיא משמעות מפעולות מתמשכות המתחדשות כל רגע.

הטענה המרכזית של דתלש"ים היא שעלינו להיות מודעים למהלכים שקורים לנו בראש - ואז הם מביאים דוגמאות שכל מי שקורה אצלו מהלכים כאלו הוא יוכל להזדהות עם ההיגיון הזה - והדוגמאות הם כדלהלן: נגיד שאתם לפני פגישה חשובה - ואז אתם שואלים בראש "מה אני יגיד שם" ? אתם מנסים להכין את עצמכם.. ואז אתם מקבלים רעיון מה להגיד.

או אם אתם מנסים לנסח מכתב - אתם חושבים לפני כל משפט - עוצרים ומחכים כמבקשים רעיונות - מאיפה מגיעים הרעיונות? האם אנחנו מקור הרעיונות של עצמנו. או שיש לנו מקור רעיונות שהוא לא אנחנו. כמו שלמילים מציאות כוח רעיון אין להם צורה והם לא חלק מאיתנו אבל הם עדיין קיימים ונתפשים בשכל - כך גם המושג מקור ההרעיונות יכול להיות נתפש בשכל ונוכל לייחס לו את התואר אל כיוון שלפני כל פעולה אנחנו צריכים לקבל רעיונות - ואז נוכל לבחור האם לפעול לפי הרעיון שקבלנו או לדחות אותו כמבקשים רעיון חדש.

כאן כבר נכנס עניין של מודעות עצמית שכל אחד צריך לחוות אותה בעצמו - האם כשהוא מריץ משפט בראש ומקבל רעיון בלי רצף של מילים - האם הוא ידע את הרעיון הזה ממקודם ורק היה צריך להיזכר בו - או שהוא קיבל רעיון חדש לגמרי שהוא לא ידע אותו קודם. כי אם לא ידענו קודם - אז מוכרח להיות שאנחנו לא מקור הרעיונות של עצמנו - וממילא יש לנו מקור רעיונות שהוא חוץ מאיתנו - ולאלגורתם הזה או להנהגה הזאת ניתן לקרוא לו מקור הרעיונות או הראשית לעשייה כלומר אל.

ההנחה היא שלא ניתן לתפוש את הבורא בעצמו אבל ניתן לזהות הנהגות שלו ולכל הנהגה או אלגוריתם שזיהינו ניתן לייחס שם תואר שיכול להיות מיוחס אל היישות הזו שאין לנו תפיסה בה אלא רק בהנהגות שלה - אם נחשוב קצת יותר לעומק מייד נגלה שאין לנו תפישה בשום דבר בעולם אלא רק בהתנהגות של כל דבר - אנחנו מסוגלים לתפוש רק תגובות או פעולות ואותם אנחנו מתארים בעצם.

האם שייך במושג אל תאור נקבי?

את סברת המאמינים כבר הצגנו ולפי אמונתם הם נהגו להשתמש במונח אלה - וכמובן שבאמונות אין טעם לעסוק כי לא ניתן להוכיח אותם, לכן בפסקה הזאת נראה האם ניתן לוגית לתפוש תואר במשקל זכרי או נקבי ביחס לאל.

אז מה המשקל שיש לזכר באופן ששונה מנקבה ? מבחינה חיצונית כל מה שיש לזכר יש גם לנקבה אם כי יכול להיות שינוי בנפח - נפח פנים של גבר נראה שונה מנפח פנים של אישה. גוון קול של גבר נשמע שונה מגווון קול של אישה - אבל לשניהם יש קול - לשניהם יש איברים, אבל הבדל מהותי יש להם ביחס לאיברי הרבייה.

זכר נותן דרך האיבר שלו את נוזל ההפרייה - ואילו הנקבה מקבלת אל תוכה את אותו נוזל לצורך פיתוח מבנה עוברי שיוכל לצאת כתולדה חדשב בעולם. ואם כן ניתן לראות שהשמקל של זכר הוא שהוא חיצוני לנקבה והוא נותן בה מבנה שביכולתו להתפתח לכדי תולדה - ואילו הנקבה מקבלת מבנה לצורך פיתוח פנימי כאמון שיהי התולדה חדשה בעולם.

ולכן מן כל האמור שהאל הוא חיצוני מאיתנו - והוא משפיע בעולם הן כבורא הוא נתן משמעות לכל הבריות והגדיר אותם בעצם אז שייך בו עניין של זיכרות והן במקור רעיונות שנותן בנו רעיונות זייך בו זכרות - אך האם אתם יכולים להוכיח שהבורא מקבל מאיתנו משהו? האם אתם יכולים להוכיח שכמבקור רעיונות הוא צריך לקבל מאיתנו את השאלה ואז לעבד אותה ולהגיב לנו ולתת לנו רעיון?

אם תצליחו להוכיח שהוא מקבל מאיתנו משהו ואנחנו חיצוניים לו ואנחנו נותנים בו והוא מפתח בקרבו ואז נותן בנו כמו חילזון דו מיני - אז תוכלו לערוך כאן את הערך - להוןסיף את ההוכחה ונוכל לתפוש ביחס אליו גם משמעות נקבית, אחרת אני נשאר בהנחה שהתואר זכר תופש בו אבל נקבה לא תופש בו כי אני לא יכול להוכיח כיצד הוא בנוי - אולי הוא לא צריך חושים על מנת לקבל מידע - אולי הוא במציאות שבה אין חוק שהוא צריך לקבל על מנת להגיב - ולכן אני לא אנסה לייחס לו הגדרות שלא בהכרח תופסים בו.

המושג אל או אלה בדת

על אף שהיהדות והנצרות הן דתות מונותאיסטיות, ובהן מקום לאל אחד (שבמגדרו אינו נקבי), גם בדתות אלה רמזים שיכלו להתפרש בטעות לצורה נקבית של האל:

ביהדות

ביהדות קיים מושג ה"שכינה". השכינה היא ביטוי פסיבי להתגלות האל , וככזו ההתגלות נמשלת לדמות נשית .

אך כיוון שהשכינה שורה באדם כלומר היא מוכלת באדם ואם כן האדם הוא הנקבה ואילו היא הזכרות. ואילו ההתגלות באה דרך האדם ולכן היא עניין נקבי כאמור.

בנצרות

בנצרות קיים מושג "רוח הקודש" שהיא חלק מהשילוש הקדוש של "האב, הבן ורוח הקודש".

במיתולוגיה

במיתולוגיה היוונית

במיתולוגיה היוונית מוזכרות אלות רבות: הרה, דמטר, אתנה, ארטמיס, אפרודיטה, הסטיה, נמסיס, הקטה, גאיה, איריס, פרספונה, אירנה, אמפיטריטה, טיכה, הבה ועוד.

במיתולוגיה הרומית

במיתולוגיה הרומית מוזכרות אלות רבות, רובן מקבילותיהן של האלות המופיעות במיתולוגיה היוונית: יונו, וסטה, מינרווה, ונוס, דיאנה, קרס, ויקטוריה, פורטונה, בלונה ועוד.

במיתולוגיה המצרית

במיתולוגיה המצרית מספר אלות עיקריות: איסיס, אמונט, בסתת, נות, וואדג'ת וחתחור.

במיתולוגיה הנורדית

במיתולוגיה הנורדית אלות אחדות: פריג, פריה, אידון, סקאד'י, הל, סול ומאני.

במיתולוגיה הסלאבית

בפנתיאון הסלאבי שתי אלות: מוקוש וז'יווה.

בספרות

בכינוי "אלה" משתמשים כיום גם כדי לכנות נשים המתקרבות בתכונותיהן, באופן מטאפורי, לדמות מושלמת על משקל אלוהית ונשגבת. אזכורים לכך מופיעים בספרות, למשל, אצל שייקספיר ב"חלום ליל קיץ" כפיתוי, אך גם כביטוי להערצת הגבר את האישה.

ראו גם

• "הרעם, תבונה מושלמת"

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלה בוויקישיתוף