אורה אחימאיר – הבדלי גרסאות

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הרחבה
שורה 20: שורה 20:
בשנת [[2012]] יצא לאור ספרה הראשון "כלה" ב[[הוצאת עם עובד]], בו היא מספרת על אמה, חיה לבית קירשנבאום מ[[צפת]], אישה יפה ומסתורית שמתה בגיל צעיר, והייתה נשואה בנישואים ראשונים לשוטר יהודי ב[[משטרת המנדט]] שנרצח ארבעה ימים לאחר נישואיהם. הספר היה מועמד ברשימה הקצרה ל[[פרס ספיר]] לשנת 2013.
בשנת [[2012]] יצא לאור ספרה הראשון "כלה" ב[[הוצאת עם עובד]], בו היא מספרת על אמה, חיה לבית קירשנבאום מ[[צפת]], אישה יפה ומסתורית שמתה בגיל צעיר, והייתה נשואה בנישואים ראשונים לשוטר יהודי ב[[משטרת המנדט]] שנרצח ארבעה ימים לאחר נישואיהם. הספר היה מועמד ברשימה הקצרה ל[[פרס ספיר]] לשנת 2013.


בשנת [[2017]] יצא לאור ספרה השני "אררטים" ב[[הוצאת עם עובד]] בו היא מספרת על לונה, חוקרת שואה ששורשי משפחתה נטועים בעיר [[חלב (עיר)|חַלַבּ]] היוצאת למסע שתחילתו ב[[הרובע הארמני|רובע הארמני]] בעיר העתיקה וסופו בחלב הנחרבת ובמרוצת הימים החל סיפור חייה להשתרג בסיפורם בן מאה השנים של ה[[ארמנים]].
בשנת [[2017]] יצא לאור ספרה השני "אררטים" בהוצאת עם עובד בו היא מספרת על לונה, חוקרת שואה ששורשי משפחתה נטועים בעיר [[חלב (עיר)|חַלַבּ]] היוצאת למסע שתחילתו ב[[הרובע הארמני|רובע הארמני]] בעיר העתיקה וסופו בחלב הנחרבת ובמרוצת הימים החל סיפור חייה להשתרג בסיפורם בן מאה השנים של ה[[ארמנים]].

ספרה השליש, "בסלון של ברטה" (הוצאת עם עובד), עוקב אחר ענף של משפחתה באוסטריה ומציג את חיי התרבות והחברה בווינה בעידן שקדם למלחמת העולם הראשונה.{{הערה|שם=שפירא|{{הארץ|אבנר שפירא|בספר השלישי שלה, אורה אחימאיר כבר לא חושבת שיש לה מזל של מתחילים|00000183-c66e-d8cc-afc7-feeee1330000|11 באוקטובר 2022}}}}


==ספריה==
==ספריה==
* '''כלה''', הוצאת [[עם עובד]], 2012.{{ULI|010746322}}
* '''כלה''', הוצאת [[עם עובד]], 2012.{{ULI|010746322}}
* '''אררטים''', הוצאת עם עובד, 2017
* '''אררטים''', הוצאת עם עובד, 2017
* '''בסלון של ברטה,''' הוצאת [[עם עובד]], 2022{{הערה|שם=שפירא}}
* '''בסלון של ברטה,''' הוצאת [[עם עובד]], 2022


==ספרים שערכה==
==ספרים שערכה==

גרסה מ־10:02, 18 באוקטובר 2022

אורה אחימאיר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 7 ביוני 1941 (בת 82)
ירושלים, פלשתינה (א"י)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יעקב אחימאיר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה יקיר ירושלים (2011) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אורה אחימאיר (נולדה ב-7 ביוני 1941) היא סופרת ישראלית, לשעבר מנכ"לית מכון ירושלים למחקרי מדיניות. יקירת ירושלים לשנת תשע"א.

ביוגרפיה

נולדה בירושלים בבית סוציאליסטי. שמה בלידתה היה אורה צוקרקנדל, ובהמשך שינו הוריה את שם המשפחה לצוראל.[1] למדה בבית החינוך לילדי עובדים והייתה בתנועת הצופים. למדה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1963 נישאה ליעקב אחימאיר, ולהם בן ובת. בשנות ה-60 התגוררה בלונדון, שם שימש בעלה כשדר בשידור העברי של הבי בי סי. שירתה בנספחות צה"ל בלונדון.

בשנות ה-70, בעת שבעלה שימש שליח רשות השידור בוושינגטון, הייתה אורה אחימאיר נספחת לארגוני נשים בשגרירות ישראל בוושינגטון. לאחר שובה לישראל הייתה רכזת ועדת ראש הממשלה למעמד האישה.

בשנת 1978, עם הקמת מכון ירושלים למחקרי מדיניות (לשעבר: מכון ירושלים לחקר ישראל), מונתה כמנהלת המכון. היא פעלה למיסודו של המכון כמוסד אקדמי-מקצועי. תחת ניהולה התפתח המכון למכון המחקר המרכזי בישראל העוסק בחקר מדיניות העיר ירושלים ועתידה. במהלך שנות ניהולה התפרסמו מאות מחקרים ועבודות בנושאים שונים הקשורים בירושלים. ספריו ואלבומיו של דוד קרויאנקר על האדריכלות בירושלים יצאו בהוצאת המכון. הייתה בין יוזמי כנס ראשי הערים הבינלאומי המתקיים מדי שנה בירושלים.

אחימאיר היא חברת הוועד המנהל של המרכז הבין תרבותי ירושלים וחברת הוועד המנהל של הזירה הבינתרבותית בירושלים.

בסוף 2009 פרשה מתפקידה כמנהלת מכון ירושלים למחקרי מדיניות.

בשנת תשע"א (2011) זכתה באות יקיר ירושלים. בנימוקי הוועדה נכתב כי העיטור ניתן לה "על הובלת מחקר למען עתיד העיר, על העמדת דורות רבים של חוקרים והקניית ידע על בירת ישראל".

בשנת 2012 יצא לאור ספרה הראשון "כלה" בהוצאת עם עובד, בו היא מספרת על אמה, חיה לבית קירשנבאום מצפת, אישה יפה ומסתורית שמתה בגיל צעיר, והייתה נשואה בנישואים ראשונים לשוטר יהודי במשטרת המנדט שנרצח ארבעה ימים לאחר נישואיהם. הספר היה מועמד ברשימה הקצרה לפרס ספיר לשנת 2013.

בשנת 2017 יצא לאור ספרה השני "אררטים" בהוצאת עם עובד בו היא מספרת על לונה, חוקרת שואה ששורשי משפחתה נטועים בעיר חַלַבּ היוצאת למסע שתחילתו ברובע הארמני בעיר העתיקה וסופו בחלב הנחרבת ובמרוצת הימים החל סיפור חייה להשתרג בסיפורם בן מאה השנים של הארמנים.

ספרה השליש, "בסלון של ברטה" (הוצאת עם עובד), עוקב אחר ענף של משפחתה באוסטריה ומציג את חיי התרבות והחברה בווינה בעידן שקדם למלחמת העולם הראשונה.[1]

ספריה

ספרים שערכה

  • מאה שנות תרבות 2000-1900 (עם חיים באר), הוצאת עם עובד: ידיעות אחרונות, 2000
  • 40 שנה בירושלים (עם יעקב בר סימן טוב), הוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל, 2008
  • עשרים שנה בירושלים 1987-1967 (עם יהושע פראוור)
  • אדריכלות בירושלים (עם דוד קרויאנקר)
  • אדריכלות מונומנטלית בירושלים (עם מיכאל לוין)
  • אדריכלות מודרנית בירושלים (עם מיכאל לוין)
  • שימור בירושלים
  • הסדרי שלום בירושלים
  • עיר וספר: ספריית שער ציון ־ בית אריאלה, הוצאת כתר, 1987
  • Jerusalem a City and its future (with Marshall Breger), Syracuse University Press

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד אבנר שפירא, בספר השלישי שלה, אורה אחימאיר כבר לא חושבת שיש לה מזל של מתחילים, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2022
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אורה_אחימאיר&oldid=34893802"