מייקל מת'יוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מייקל מת'יוס
Michael Matthews
מת'יוס ב-2015
מת'יוס ב-2015
לידה 26 בספטמבר 1990 (בן 29)
קנברה, אוסטרליה
כינוי בלינג
גובה 178 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
משקל 72 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כביש
התמחות ספרינט, קלאסיקות
קבוצה נוכחית סאנווב
קבוצות עבר מיצ'לטון סקוט (2013 - 2016)
ראבו-באנק (2011 - 2012)
הישגי שיא

גרנד פרי קוויבק (2018, 2019)
גרנד פרי מונטריאול (2018)
3 קטעים בטור דה פראנס (2016, 2017)
Jersey green.svg טור דה פראנס 2017

3 קטעים בוואלטה אספנייה (2013, 2014)
מאזן מדליות
מתחרה עבור אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
אליפות העולם
ארדברגן 2017מרוץ אופני כביש
כסףריצ'מונד 2015מרוץ אופני כביש
אליפות העולם באופני כביש עד גיל 23
זהבג'ילונג 2010מרוץ אופני כביש
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מייקל ג'יימס מת'יוסאנגלית: Michael James Matthews; נולד ב-26 בספטמבר 1990) הוא רוכב אופני כביש אוסטרלי בקבוצת סאנווב. מת'יוס הוא מנצח קטגוריית המאיצים בטור דה פראנס לשנת 2017, ומנצח גרנד פרי קוויבק לשנת 2018 ו-2019. מת'יוס הוא אלוף העולם עד גיל 23 בשנת 2010.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2009, מת'יוס ניצח בסבב היבשתי (אנ') של אוקיאניה; גם במרוץ נגד השעון וגם במרוץ הכביש. באוקטובר 2010, באליפות העולם באופני כביש שנערכה במולדתו, הוא ניצח במרוץ הכביש לרוכבים עד גיל 23, לאחר שניצח בספרינט רב-משתתפים, שכלל רוכבים כמו ג'ון דגנקולב, ארנו דמאר וסוני קולברלי.

קבוצת ראבו בנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

מת'יוס הפך למקצוען בעונת 2011, כאשר הצטרף לקבוצת ראבו באנק (כיום נקראת "ויסמה יומבו"). הוא ניצח את הקטע השלישי בטור דאון אנדר, וסיים במקום הרביעי הכללי. הוא ניצח את הקטע הראשון בוואלטה מורסיה, וניצח את המרוץ החד יומי בגרמניה, "רונד אום קלן", לאחר שהקדים את מרסל קיטל ואת ג'אקומו ניצולו. הוא סיים שלישי ב-אסקבורן-פרנקפורט.

2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

מת'יוס ניצח את המרוץ החד יומי "קלאסיקה די אלמריה", לאחר שהקדים את בורוט בוזיץ' ואת רוג'ר קלוגה. הוא סיים עשירי בחץ ברבנט, וניצח את הקטע השלישי וגם את קטגוריית המאיצים בטור של יוטה.

קבוצת אוריקה גרין-אדג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

מת'יוס, במרכז הפודיום של הקטע הרביעי בטור יוטה לצד גרג ואן אוורמט (שמאל) ויספר סטויבן (ימין)

לאחר שנתיים בראבו באנק, הצטרף מת'יוס לקבוצת אוריקה גרין-אדג' (כיום נקראת מיצ'לטון סקוט). הוא סיים שני באליפות אוסטרליה במרוץ כביש, ושלישי בנגד השעון. מת'יוס ניצח שוב את קטגוריית המאיצים בטור של יוטה, ואף ניצח את הקטע השני והרביעי במרוץ. הוא התחרה לראשונה בגרנד טור, כאשר נבחר לסגל קבוצתו לוואלטה אספנייה, וניצח במרוץ את הקטע החמישי לאחר שהקדים את מקסימיליאנו ריצ'זה, ואת הקטע ה-21 לאחר שהקדים את טיילר פאראר.

2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

מת'יוס ניצח את וואלטה לה ריוחה (מרוץ חד יומי), ולאחר מכן גם את הקטע השלישי בוואלטה אל פאייס ואסקו (הטור של חבל הבאסקים). הוא סיים שני בחץ ברבנט, ובמקום ה-12 באמסטל גולד רייס. בג'ירו ד'איטליה, קבוצתו ניצחה את הקטע הראשון שהיה נגד השעון הקבוצתי, ובקטע השני עבר להוביל את המרוץ. הוא איבד את ההובלה במרוץ בקטע ה-8, ולא זינק לקטע ה-11 ובשל כך פרש מהמרוץ. מת'יוס ניצח את הקטע הראשון ואת קטגוריית המאיצים בטור של סלובניה, ואת הקטע השלישי ב-וואלטה אספנייה.

2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

מת'יוס פתח את העונה עם ניצחון בקטגוריית המאיצים ובקטע השלישי ב-פריז - ניס. הוא סיים שלישי ב-מילאנו - סן רמו, לאחר שהוקדם על ידי ג'ון דגנקולב ואלכסנדר קריסטוף. הוא ניצח את הקטע הראשון בוואלטה אל פאייס ואסקו, סיים שני בחץ ברבנט ושלישי במרוץ אמסטל גולד. בג'ירו ד'איטליה, הוא ניצח ביחד עם קבוצתו את קטע נגד השעון הקבוצתי, ובקטע השני תפס את ההובלה הכללית במרוץ על חשבונו של חברו לקבוצה, סימון גרנס. הוא ניצח את הקטע השלישי במרוץ, אך איבד אותה למחרת בקטע הרביעי לאחר שסיים בפער של 20 דקות מדוידה פורמולו המנצח. הוא פרש מהמרוץ לפני הקטע ה-14, וניצח את הקטע הרביעי בטור דה סוויס. הוא התחרה לראשונה בטור דה פראנס, ותוצאתו הטובה ביותר במרוץ הייתה כאשר הגיע למקום השמיני בקטע ה-15, בסופו של דבר, סיים במקום ה-152 הכללי. הוא ניצח את הקטע השני ואת קטגוריית המאיצים בטור של אלברטה, סיים שני בגרנד פרי קוויבק, וזכה במדליית כסף באליפות העולם, לאחר שסיים כ-3 שניות אחרי פטר סאגאן המנצח.

2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

מת'יוס פתח את העונה עם ניצחון בקטע הפרולוג ובקטע השני בפריז - ניס, בנוסף לכך, ניצח גם את קטגוריית המאיצים עם 53 נקודות. הוא ניצח את וואלטה לה ריוחה, ואת הקטע החמישי בטור דה פראנס לאחר שהקדים את פטר סאגאן ואת אדוואלד בואסון האגן. הוא זכה במדליית ארד ביחד עם קבוצתו, באליפות העולם בנגד השעון קבוצתי.

קבוצת סאנווב[עריכת קוד מקור | עריכה]

2017[עריכת קוד מקור | עריכה]

מת'יוס רוכב עם חולצת המאיץ הירוקה בטור דה פראנס 2017

מת'יוס הצטרף לקבוצת סאנווב[1]. הוא סיים שמיני בגנט - וולגם, וניצח את הקטע הראשון בוואלטה אל פאייס ואסקו. הוא סיים רביעי בלייז'–בסטון–לייז', וניצח את הקטע השלישי בטור דה סוויס. הוא ניצח את הקטע ה-14 לאחר שהקדים את גרג ואן אוורמט, ואת אדוואלד בואסון האגן. ואת הקטע ה-16, לאחר שהקדים את בואסון האגן ואת ג'ון דגנקולב. הוא ניצח את קטגוריית המאיצים עם 370 נקודות. אך הניצחון של מת'יוס במרוץ נחשב לפחות מוערך, בשל היעדרותו מהתחרות של פטר סאגאן שהודח מהמרוץ, ופרישתו של מרסל קיטל מהמרוץ בקטע ה-17 (שעד פרישתו הוביל בקטגורייה). הוא סיים שלישי בגרנד פרי קוויבק, וזכה במדליית הארד באליפות העולם.

2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

מת'יוס סיים חמישי בלה פלש ואלון, וניצח את קטע הפרולוג בטור דה רומנדי. הוא סיים שני באסקבורן-פרנקפורט, וניצח את הקטע השביעי בבינקבנק טור. בחודש ספטמבר, ניצח מת'יוס את צמד המרוצים הקנדיים, גראנד פרי קוויבק, ואת גרנד פרי מונטריאול. הוא זכה במדליית כסף עם קבוצתו בנגד השעון הקבוצתי.

2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

מת'יוס, רוכב במהלך טור דה פראנס 2019

מת'יוס ניצח את הקטע השני והשישי בוולטה אה קטלוניה, וגם את קטגוריית המאיצים במרוץ. הוא סיים שישי ברונדה ון פלנדרן, ושמיני בלה פלש ואלון. בטור דה פראנס, הוא סיים במקום השני בקטע השלישי, חמישי בקטגוריית המאיצים ובמקום ה-67 הכללי. הוא ניצח שוב את גרנד פרי קוויבק, לאחר שהקדים את פטר סאגאן ואת גרג ואן אוורמט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מייקל מת'יוס בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Team Sunweb, procyclingstats.com