מימון בן-עטר

**מימון בן-עטר**
לידה	20 ביולי 1867; י"ז תמוז ה'תרכ"ז; מקנס, מרוקו
פטירה	19 בינואר 1958 (בגיל 90); כ"ז טבת ה'תשי"ח; ישראל
מקום קבורה	שער מנשה, פרדס חנה
מדינה	מצרים, מרוקו
מקום פעילות	מקנס שבמרוקו, אלכסנדריה שבמצרים וישראל
תקופת הפעילות	20 ביולי 1867 – 19 בינואר 1958 (90 שנה)
תחומי עיסוק	רבנות, חינוך
תפקידים נוספים	שליח ציבור
רבותיו	הרב שלמה טולדנו והרב שלמה בן עמארה
חיבוריו	טעמי המקרא

הרב מימון בן-עטר (1867 – 1958) היה מחנך וחזן, רב בקהילה היהודית באלכסנדריה שבמצרים וחבר בית הדין שבה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במקנס שבמרוקו ב-20 ביולי 1867 (י"ז בתמוז ה'תרכ"ז) למסעודה ולרב יוסף בן-עטר. בין השנים 1872–1877 למד את מקצועות התורה והכתיבה בתלמוד תורה בעיר אצל הרב שלמה טולדנו. לאחר סיום לימודיו בתלמוד תורה החל ללמוד בישיבה אצל הרב שלמה בן עמארה. בישיבה זו צבר ידע רב בתורה, ובהגיעו לגיל 17 כבר נחשב לאחד מגדולי רבני מקנס^[1].

בסביבות חודש אוגוסט 1885 (אב ה'תרמ"ה) יצא יחד עם אמו האלמנה, אחיו הגדול ושאר בני משפחתו למסע שבסופו התכוון להגיע לישראל. בתחילת המסע הגיע לטנג'יר, שם התעכב עם משפחתו בעקבות מגפת הכולרה. לאחר חמישה חודשים נסע לג'יבלרטר וממנה יצא בהפלגה בת שמונה ימים לאלכסנדריה שבמצרים. כשהגיע לאלכסנדריה תכנן להישאר מספר ימים בעיר כדי לנוח, ומשם להתקדם לישראל. לאחר התייעצות עם מכרים מקומיים, החליט להישאר עם משפחתו באלכסנדריה למשך תקופה ארוכה יותר, בעקבות העוני ששרר בישראל.

בתחילת תקופת שהותו באלכסנדריה הקים יחד עם אחיו, הרב יעקב, תלמוד תורה מסורתי לילדים, שהכיל בשיאו כ-300 תלמידים^[2], ולימד בין היתר בשפות ערבית, אנגלית וצרפתית. לצורך הקלה על המורים והתלמידים, חיבר ספרי לימוד בשם "חינוך נערים" בעברית, ודאג לתרגם גם ספרי קודש נוספים לשפה המדוברת במדינה. לאור הצלחתו בתחום החינוך, הוזמן בשנת 1891 (ה'תרנ"א) לנהל גם את בית הספר העברי של הקהילה היהודית בעיר, שם שימש בתפקיד עד לשנת 1924 (ה'תרפ"ד).

הרב בן-עטר ניחן בקול ערב, ובין השנים 1907–1954 (ה'תרס"ח - ה'תשט"ו) שימש כחזן ושליח ציבור בבית הכנסת הגדול "אליהו הנביא" שבאלכסנדריה. בשנת 1925 (ה'תרפ"ו) החל לכהן כרבה של אלכסנדריה וחבר בית הדין היהודי בעיר.

ביום ב' י"א כסלו ה'תשט"ו ה-6 בדצמבר 1954 עלה לארץ ישראל לאחר כ-70 שנות שרות ומסירות נפש לקהילה היהודית באלכסנדריה. הלך לעולמו ב-19 בינואר 1958 (כ"ז בטבת ה'תשי"ח) ונקבר בבית העלמין "שער מנשה" הסמוך לפרדס חנה.

פעילותו והנהגתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקים באלכסנדריה את חברת "גמילות חסדים" שעסקה בכל צורכי האבלים, וכן חברת "ביקור חולים" שעסקה בכל צורכי חולים עניים ומשפחותיהם. בעת ששימש כרב הקהילה בעיר, יצר קשרים בין קהילתו ליישוב היהודי בישראל, וייבא משם תשמישי קדושה כדוגמת תפילין, מזוזות, ספרי תורה וטליתות. כמו כן דאג לטפל בכל עסקי הקהילה כדוגמת כתיבת ספרי הלכה, מסירת שיעורי תורה, סידור חופות וקידושין והכשרת נערים לקראת כניסתם לעול מצוות.

נודע כבעל צדקה. בכל יום חמישי נהג לחלק למשפחות מעוטות יכולת שוברים עם חתימתו, באמצעותם קנו מצרכים לשבת, ואחת לחודש היה עובר בין החנויות ומשלם את חובות השוברים. בכל יום שישי היה מגיה את ספרי התורה בכל בתי הכנסיות בעיר. לאחר מכן היה יוצא לשוקי אלכסנדריה כדי להזכיר לסוחרים היהודים על כניסת השבת. תושבי אלכסנדריה היהודים והערבים כאחד כיבדוהו, והיו פונים אליו להתייעצות בכל עת. גם מצד הרשויות במצרים זכה לכבוד ואהדה, וכשאושפז בעקבות מחלה בבית החולים הממשלתי באלכסנדריה, הגיע לבקרו נשיא מצרים הראשון, מוחמד נגיב^[3].

היה תומך נלהב בחידוש השפה העברית, ובמלאת 50 שנים לתחיית השפה שלח לאליעזר בן-יהודה מכתב ברכה שהתפרסם בעיתוני התקופה^[4].