מירי גלעד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מירי גלעד

מירי גלעד (נולדה ב-1950) היא משוררת וחוקרת ספרות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירי גלעד ילידת קיבוץ ניר עם שבנגב הצפוני, סמוך לרצועת עזה. הוריה היו בין מקימי הקיבוץ, אליו הגיעו מבסרביה (מולדובה היום) כחניכי תנועת גורדוניה הציונית.

לפני גיוסה לצבא עסקה בהדרכת נוער במסגרת 'שנת שירות'. בתום שירותה הצבאי למדה ספרות אנגלית באוניברסיטת באר שבע. סיימה תואר שני בהצטיינות בספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן, בעבודה על קריאה פמיניסטית בסיפורי הקיבוץ של עמוס עוז.

סיימה דוקטורט באוניברסיטת בר-אילן בהדרכתה של פרופ' ז'ולייט חסין. את עבודת הדוקטורט עיבדה לספר: "מסע אל חוויית הרגע בחיי היומיום וביצירתם של וירג'יניה וולף וס. יזהר" בהוצאת רסלינג, 2013.

במשך שני עשורים עסקה בהוראה בבתי-ספר תיכוניים ובמכללות. בשנים האחרונות מרצה במוסדות תרבות שונים, בארגונים ובהשתלמויות מורים הרצאות העשרה בנושא ספרות ותרבות.

מירי גלעד נשואה לאהוד – מנהל פרויקטים בתעשייה האווירית ואם לשלושה; מתגוררת באורנית.

אודות ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לְרַקֵע תמונות, עקד, 1980

הספר מבוסס על עבודה אקדמית שכתבה גלעד לתואר הראשון שעסקה בקשר בין שירה מודרנית לצילום. זהו ספר משותף למירי גלעד ולבעלה אהוד גלעד, בו היא כתבה את השירים בהשראת צילומיו של אהוד.

אביה, שמשפחתו נרצחה בבסרביה-מולדובה, היה ממייסדי קיבוץ ניר עם. שתי חוויות תשתית אלו – אובדנה האלים של המשפחה באירופה, והקשר לאדמת הנגב מוצאים את ביטויים העז בשירי הספר. שיריה של גלעד נובעים, בעיקרם, מהתבוננות בטבע, ויוצרת תמונות המעצבות חוויות אנושיות והיסטוריות מגוונות הלובשות, לא אחת, ממדים רליגיוזיים.

הספר זכה בפרס ספרי ביכורים מטעם משרד החינוך והתרבות והמועצה הציבורית לתרבות ואמנות. עודד פלד, מעריב: "...ללא התלהמות פאתטית ובתיאור חסכני ומדוד... מירי גלעד משכילה לשרטט קואורדינטות מרהיבות של יפי הטבע, המבטאות רחשי-לב של משוררת החווה חיים פנימיים עשירים." [1]

  • רגע על פני האדמה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011

ספר שירה זה ניכר בהתבוננות מקיפה ב'תנועות הקיום' בעולם הטבע, ובעולם האנושי. חוויות רגעיות הופכות לאמירה שירית מלאה על חוויות של הורות לבן בצבא, לבת נישאת, להורים מזדקנים, לאהבה רבת שנים, לאובדן וחרדה, להתפעמות, ולמסעות בעולם. זוהי בעצם שירה בדבר חיים שלמים, והיא מקנה ראיה מתחדשת על הבית, הנפש והעולם סביבנו.

רפי וייכרט, עיתון 77:

"המשוררת יודעת משהו על היחסים בין מבט לידיעה לתודעה... כבר בשיר הראשון... היא משרטטת את היש על רקע ההעדר, ובעצם קובעת את מהלכה הארספואטי של שירתה שלה, המפקיעה דברים מחביונם ומניחה אותם על הדף, מול האור:.. המשוררת מעניקה אפוא את עיניה לשלל פינות שבהן צניעות הקיום עלולה להאפיל על חשיבותו או יפעתו. דומה שאין היא רוצה להניח רגע או פיסת נוף או אדם מחוץ לטווח המבט הממפה. היא פוקחת את אישוניה לרוחב מקסימלי כדי שיוכלו לאכלס בתוכם רחוקים וקרובים, חיים ומתים, צמחים ובעלי חיים. התחושה היא שמשהו בנפש - ובדגם השירי - נפתח ומסוגל להכיל כעת, שנים אחרי ספר שיריה הקודם... את ריבוי פניה של ההוויה." [2]

  • מסע אל חוויית הרגע בחיי היומיום וביצירתם של וירג'יניה וולף וס. יזהר, הוצאת רסלינג, 2013

מתוך ראיון של המחברת עם ס. יזהר:

"תסתכלי, יש פה עכשיו תנועה של עץ, תנועה לפי תומה. יש רוח בחוץ, קצת סתיו. תסתכלי איזו תנועה יש לו. הוא בוחן, מתרומם. זה לא מפני שהחלטתי להביט על העץ, אלא מפני שהוא ישנו והוא קורא לי."

חיינו מורכבים משרשרות של רגעים. לא פעם, זהו אוסף של רגעים ריקים. אולם האדם הנכסף אל מה שמעבר, אינו משלים עם הריקנות והסתמיות. כשהוא עוצר לרגע את מרוץ חייו, ומשהה מבטו על מה ועל מי שסביבו הוא יכול להגיע לרגע שיש בו התעלות, תובנה, תחושת התרחבות הקיום – מעין ניצוץ התגלות. רגעים אלה אינם מתרחשים "מעל החיים", אלא בעבודה ובעסקים, בחיי המשפחה, ביחידות ובחברה, והם מאפשרים לנו לחוות יצירתיות, התחדשות ואותנטיות.

סופרים מודרניסטים גדולים כמו וירג'יניה וולף וס. יזהר, מוליכים את הדמויות המרכזיות ביצירתם במסע אל חוויית רגע משמעותי. ספרה הסוחף של מירי גלעד בוחן תהליך זה, בין השאר באמצעות קריאה צמודה ב"אל המגדלור" ו"מרת דאלוויי" של וולף, וב"ימי צקלג" המונומנטלי של יזהר. עם זאת, הספר פותח את הדיון בהתייחסות ליוצרים והוגים שונים, ולחיינו כאן ועכשיו. ראיון עם ס. יזהר חותם את הספר.

רבקה שאול בן צבי, מקור ראשון:

" נדיר לפגוש ספר שמצד אחד מושתת על מחקר אקדמי ומצד אחר כתוב בסגנון של הזדהות רגשית הצובעת את הממד השכלתני בגוונים של חוויה אישית, כמו אותה חוויה של התעוררות הנפש המתוארת בספר.

חוויות של עומק וגובה, של גילוי והארה, מאכלסות את חלקו הראשון של הספר, בתוך מבנה אידאי מקורי המשקף את התהליך המורכב ששיאו בחוויית ההתגלות הסובייקטיבית. אבל השיא אינו בא מאליו אלא כפועל יוצא של פעולות נפשיות שונות המתנות אחת את השנייה: כיסופים, השתהות, התבוננות ולבסוף רגעי התגלות. אלה פיגומי הספר." [3]

בכל סרלואי, מקור ראשון:

"מעטים הם ספרי השירה שמציגים מסע פואטי אחיד ושלם, ומעטים עוד יותר המשוררים שכל כתיבתם היא מהלך מובהק שניתן להתחקות אחריו, ויחד עם זאת בכל שיר שלהם יש חידוש... קשה להביט בכאבי העבר באהבה ובחמלה. השירה של גלעד, שבשום פנים אינה מניחה למציאות, אף שזו קשה מנשוא ... אינה חוגגת את השברים שכוננו אותה. והחמלה הזו מראה כי עדינות ועומק והאומץ להביט בעולם ברכות הם מעשה נועז וחיוני למציאות השירה העברית, לא פחות, ואולי אף יותר, מכל זעקה של קיפוח וכעס." [4]

שלומית כהן-אסיף, הארץ:

"כל כך הרבה יופי כואב יש בשיריה של מירי גלעד. היא לוכדת רגעי חיים, מפרקת אותם לפרודות של עבר ושל הווה, של קיים ונעלם, שבכולם מסתתרת האופטימיות." [5]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גלעד מירי, מכמיהה להתבוננות ועד התגלות. קשת החדשה, חוב' 8 (קיץ 2004), עמ' 113–122 (דיון משווה ביצירתם של וירג'יניה וולף וס. יזהר).
  • מירי גלעד, האובייקט - מכמיהה להתבוננות ועד התגלות : דיון משווה ביצירתם של וירג'יניה וולף וס. יזהר (רמת גן, תשס"ד 2003) <דיסרטציה-אוניברסיטת בר-אילן>

על המחברת ויצירתה:

  • זיוה פלדמן, אישה יוצרת: נוף השומרון ומקומו בשירת נשים. מחקרי יהודה ושומרון, קובץ 13 (2004), עמ' 319–328 (דיון ביצירתן של מירי גלעד, אסתר זילבר-ויתקון ומירה קדר).
  • יאיר רוה, ומה שלום השירה? בוכים אבל יורים, תרבות מעריב, 10 באוקטובר 1997, עמ' 8.

על "שעה אחת ביום":

  • דרור אידר (דרור כהן), כשהאדם נמלט אל העלים. הארץ, תרבות וספרות, ב' בניסן תשנ"ט, 19 במארס 1999, עמ' ב 14.
  • מרים גודאל, אבנים במקומן הנכון. מאזנים, כרך ע"ד, גל' 6 (2000), עמ' 59–60.
  • משה גולצ'ין, שעה אחת ביום. דימוי, גל' 17 (1999), עמ' 67.
  • רות לאופר, יפה, יפה מדי. עתון 77, גל' 213 (1997), עמ' 9.
  • בדאור שמוליק, מילים מתפרצות, הקיבוץ, 11 בספטמבר 1997, עמ' 21.
  • עודד פלד, תנועת הנרקיסים, מעריב, 17 ביולי 1998.

על "רגע על פני האדמה":

  • רפי וייכרט. מול כל הים. עיתון 77, גל' 359 (טבת-שבט תשע"ב, ינואר-פברואר 2012), עמ' 13.
  • לירן שמריז. רגע על פני האדמה. מאזנים, כרך פ"ה, גל' 2 (סיון תשע"א, יוני 2011), עמ' 52–53.
  • תמרה אבנר, צניעות הקיום, מוסף שבת – לתורה, הגות ספרות ואמנות, המוסף לספרות של מקור ראשון, 10 ביוני 2011.

על "מסע אל חוויית הרגע בחיי היומיום וביצירתם של וירג'יניה וולף וס. יזהר":

על "מקום הולדתי נוקש על גבי"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על "מסע אל חוויית הרגע בחיי היומיום וביצירתם של וירג'יניה וולף וס. יזהר":

על "רגע על פני האדמה":

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עודד פלד, תנועת הנרקיסים, מעריב, 17 ביולי 1998.
  2. ^ רפי וייכרט. מול כל הים. עתון 77, גיליון 359, ינואר-פברואר 2012, עמ' 13.
  3. ^ רבקה שאול בן צבי, "המסע הלירי אל משוררי הפרוזה", מוסף 'שבת' בעיתון 'מקור ראשון', 31 במאי 2013.
  4. ^ בכל סרלואי, לא חוגגת את השברים, מוסף "שבת" של מקור ראשון, 8 באוקטובר 2017
  5. ^ שלומית כהן-אסיףכל כך הרבה יופי כואב יש בשיריה של מירי גלעד, באתר הארץ, 31 באוק' 2016