מיתוסים על אונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מיתוסים על אונס (או: מיתוסי אונס) הם עמדות ואמונות שקריות, שבדרך כלל מוחזקות באופן נרחב, שמטרתן להכחיש או להצדיק תוקפנות גברית כנגד נשים.[1][2][3] מיתוסי אונס משקפים, בין השאר, תפיסות סטריאוטיפיות והחזקה בדעות קדומות כלפי אונס, אנסים וקורבונותיהם. למשל, הנחות כגון: "אישה שבאמת לא רוצה להיאנס יכולה למנוע זאת" או "גבר לא יכול להיאנס על ידי אישה" הן חלק מהמיתוסים הטומנים בחובם ייחוס אשמה לקורבנות.[4][2][1]

רוב המחקרים שבחנו החזקה במיתוסים על אונס, התמקדו בתפיסה הרווחת, שלפיה אישה היא קורבן פוטנציאלי לאונס, ואילו גבר הוא תוקף פוטנציאלי.[4][5] ככלל, הנטייה להאשים את הקורבן, או לראות בו אחראי לתקיפה, נמצאה במחקרים רבים.[1][2][6] במחקרים הללו הסתמנה המגמה שהאשמת הקורבן קשורה בקבלה (acceptance) של מיתוסי אונס. נמצא כי גברים ונשים בעלי תפיסות סטריאוטיפיות שמרניות לגבי תפקידי מין החזיקו יותר במיתוסי אונס, ונטו יותר להאשים את הקורבן.[7] ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם טענתה של ברט (1980), מחברת ההגדרה המקורית, שלפיה נאמנות לתפקידי מגדר מסורתיים משפיעה על סובלנות לאונס והיא גורם משמעותי של קבלת מיתוסי אונס.[1]

עוד נמצא כי מיתוסי אונס משפיעים באופן משמעותי על נקודת המבט של חבר מושבעים[8], חוקרי משטרה,[9] שופטים, עברייני מין וקורבנות.[10]

מיתוסים שכיחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נשים בדרך כלל משקרות לגבי אונס[11]
  • מה שהקורבן לובש יכול להוביל לתקיפה מינית, או שאונס הוא אשמתו של הקורבן אם היא לבשה בגדים חושפניים[11]
  • קורבנות נושאים באחריות לתקיפה אם הם היו שיכורות בזמן שזה קרה[8]
  • רוב מקרי האונס מבוצעים על ידי זרים
  • רק נשים צעירות ומושכות יכולות להיאנס[12]
  • כאשר גבר משלם על ארוחת ערב או דייט, מצופה מהאישה לגמול לו בקיום יחסי מין[13]
  • נשים שנאנסות ראויות לכך – במיוחד אם הן נכנסו לביתו של גבר או נכנסו למכוניתו, או שפעולות כאלה מעידות על הסכמה ליחסי מין.
  • זה לא אונס אם הקורבן לא נלחם/מתנגד פיזית, או שזה לא אונס אלא אם הקורבן מאולץ פיזית או נפצע[14]
  • אישה יכולה להימנע מאונס אם "תהדוף" את האנס, ומוטלת עליה אחריות לעשות זאת
  • יש נשים שרוצות בחשאי שיאנסו אותן[15]
  • אישה נהנתה מהאונס אם היא חוותה אורגזמה או חוותה עוררות מינית.
  • זה לא אפשרי לאנוס את בת הזוג או את האישה אליה אתה נשוי[11]
  • אונס הוא בסך הכל מין לא רצוי, לא פשע אלים[16]
  • נשים "מבקשות" להיאנס – למשל על ידי פלירטוט, בגדים פרובוקטיביים, צריכת אלכוהול או התנהגות מופקרת – או שרק סוגים מסוימים של נשים (כלומר, "ילדות רעות") נאנסות.[11]
  • הרבה נשים משחקות אותה "קשות להשגה" ואומרות "לא" שהן בעצם מתכוונות "כן"
  • גברים לא מסוגלים לשלוט בעצמם ברגע שהם חרמנים, וכך נשים אחראיות לאונס אם הן מאפשרות לדברים להגיע כל כך רחוק, או שהסכמה לנשיקה, ליטוף וכו' מהווה הסכמה ליחסי מין.
  • נשים מתלוננות על אונס מתוך רגשות טינה, כדי להתגבר על רגשות אשמה שמופיעות לאחר מפגש מיני שהן מתחרטות עליו, כדי לזכות בתשומת לב.
  • אונס חייב להיות בעל מניעים מיניים (עם זאת, חוקרים רבים הגיעו למסקנה שכוח/כעס/סדיזם, לא מין, הם המניע הדומיננטי של רוב האנסים).[17]
  • רוב מבצעי האונס הם פסיכוטיים, סובלים ממחלת נפש, או מוגבלים שכלית.[12][11]
  • הסכמה למפגש מיני אחד מהווה הסכמה לאחר (כלומר, שלא יכול להיות אונס אם הקורבן והאנס קיימו בעבר יחסי מין בהסכמה)
  • "קורבנות אמיתיים" מדווחים על אונס מיד.[18]

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, רוב המחקרים שבחנו החזקה במיתוסים על אונס, התמקדו בתפיסה הרווחת שלפיה אישה היא קורבן פוטנציאלי לאונס ואילו גבר הוא תוקף פוטנציאלי.[4] עם זאת, במחקרים שבחנו את הקשר ההפוך, או את האונס של גבר על ידי גבר אחר, נמצאו הבאים:[19]

  • גבר לא יכול להיאנס על ידי אישה[20]
  • גבר שנאנס על ידי גבר אחר "מאבד את הגבריות" שלו[19]
  • אם גבר נהיה מגורה מינית או גומר תוך כדי האונס, אז הוא בטח אהב את זה[21]
  • גברים שמותקפים מינית על ידי גברים אחרים הם הומואים[19]
  • גברים לא מסוגלים לתפקד מינית אלא אם כן הם חווים עוררות מינית[19]
  • לא ניתן לכפות על גברים לקיים יחסי מין בניגוד לרצונם[19]
  • גברים פחות מושפעים מתקיפה מינית מאשר נשים[19]
  • גברים נמצאים במצב מתמיד של נכונות לקבל כל הזדמנות מינית[19]
  • גברים חזקים יותר מנשים והם מסוגלים להתגונן מפני תקיפה מינית[19]
  • גברים לא חווים טראומה או מעט מאוד טראומה, שהם נאנסים על ידי אישה[22]

מיתוסים גזעניים על אונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים טוענים כי גזענות נותרה מרכיב קריטי בשיח על אלימות מינית בתוך ארצות הברית. אלקוף וגריי טוענים כי קורבנות לבנים המדווחים כי נאנסו על ידי עבריינים לא-לבנים, זוכים לאמון רב יותר לעומת קורבנות שאינם לבנים המדווחים על עבריינים לבנים.[דרוש מקור]

נוסף לכך שאנשים שאינם לבנים נתפסים כאנשים שלא סביר שיאנסו, אלא שגברים לא-לבנים נתפסים כסוטי-מין, אלימים ומסוכנים. בהקשר של גברים אפרו-אמריקאים, Dawn Rae Flood טוען שההיסטוריה של יחסי הגזע בתוך ארצות הברית מבנה גברים אפרו-אמריקאים נאשמים כאשמים בכל האשמה נגד אישה לבנה, בגלל "טבעם המיני הפלילי".[דרוש מקור]

בתקופת הלינצי'ם הגדולה בארצות הברית בתחילת המאה ה-20 נרצחו אלפי שחורים וכן בני מיעוטים אחרים ולבנים. האשמה הנפוצה ביותר היתה רצח או נסיון לרצח. האשמה הנפוצה לאחר מכן היתה נסיון לביצוע אונס, במיוחד של נשים לבנות בידי שחורים. מקרים ידועים כוללים את הלינץ' בג'סי וושינגטון. הנער אמט טיל נרצח משום שתקף לכאורה "לידי" לבנה דרומית. משפטים מפורסמים בהם שחורים חפים מפשע הורשעו בכך שאנסו נשים לבנות, למרות ראיות קלושות כוללים את משפט נערי סקוטסבורו בשנות ה-30, ופרשת האצנית בסנטרל פארק ב 1989.[דרוש מקור]

גבר יהודי לצד אשה "ארית" בקריטורקה המתארת את הסכנה מפני "ערבוב גזעים".

בקריקטורות תעמולה אנטישמיות של השלטון הנאצי, תוארו יהודים לפעמים כטיפוסים כעורים המנסים לפתות או לתקוף נערות אריות תמימות.[1] [2][3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Martha R. Burt, Cultural myths and supports for rape., Journal of Personality and Social Psychology 38, 1980, עמ' 217–230 doi: 10.1037/0022-3514.38.2.217
  2. ^ 1 2 3 Kimberly A. Lonsway, Louise F. Fitzgerald, Rape Myths: In Review, Psychology of Women Quarterly 18, 1994-06, עמ' 133–164 doi: 10.1111/j.1471-6402.1994.tb00448.x
  3. ^ Jericho M. Hockett, Sara J. Smith, Cathleen D. Klausing, Donald A. Saucier, Rape Myth Consistency and Gender Differences in Perceiving Rape Victims: A Meta-Analysis, Violence Against Women 22, 2016-02, עמ' 139–167 doi: 10.1177/1077801215607359
  4. ^ 1 2 3 Scarce, M. (1997). Male on male rape: The hidden toll of stigma and shame. Insight Books/Plenum Press.
  5. ^ מרכז ידע נשים ומגדר - עמדות כלפי מגדר, מיתוסי אונס ומרחק חברתי מקורבנות ומתוקפים מינית בקרב דתיות וחילוניות, באתר מרכז ידע נשים ומגדר - עמדות כלפי מגדר, מיתוסי אונס ומרחק חברתי מקורבנות ומתוקפים מינית בקרב דתיות וחילוניות
  6. ^ H. Colleen Sinclair, Lyle E. Bourne, Cycle of Blame or Just World: Effects of Legal Verdicts on Gender Patterns in Rape-Myth Acceptance and Victim Empathy, Psychology of Women Quarterly 22, 1998-12, עמ' 575–588 doi: 10.1111/j.1471-6402.1998.tb00178.x
  7. ^ Barbara E. Johnson, Douglas L. Kuck, Patricia R. Schander, Rape Myth Acceptance and Sociodemographic Characteristics: A Multidimensional Analysis, Sex Roles 36, 1997-06-01, עמ' 693–707 doi: 10.1023/A:1025671021697
  8. ^ 1 2 E. Finch, Juror Stereotypes and Blame Attribution in Rape Cases Involving Intoxicants: The Findings of a Pilot Study, British Journal of Criminology 45, 2004-06-07, עמ' 25–38 doi: 10.1093/bjc/azh055
  9. ^ Jan Jordan, Beyond Belief?: Police, Rape and Women’s Credibility, Criminal Justice 4, 2004-02, עמ' 29–59 doi: 10.1177/1466802504042222
  10. ^ Jennifer Temkin, "And Always Keep A-hold of Nurse, for Fear of Finding Something Worse": Challenging Rape Myths in the Courtroom, New Criminal Law Review 13, 2010, עמ' 710–734 doi: 10.1525/nclr.2010.13.4.710
  11. ^ 1 2 3 4 5 Karen Rich, Interviewing rape victims : practice and policy issues in an international context, 2014, ISBN 978-1-137-35322-1
  12. ^ 1 2 http://imprint.uwaterloo.ca/mambo/pdfarchive/1981-82_v04,n16_Imprint by Imprint Publications - Issuu, issuu.com (באנגלית)
  13. ^ Encyclopedia of Mental Health. Elsevier Science. 26 באוגוסט 2015. p. 3. ISBN 978-0-12-397753-3. {{cite book}}: (עזרה)
    • "Common rape myths may include: women often lie about rape, a victim's clothing can precipitate a sexual assault, rape is the fault of the victim if she was intoxicated, and when a male pays for a date, the woman is expected to reciprocate with sexual intercourse."
  14. ^ Kieran M. Kennedy, The relationship of victim injury to the progression of sexual crimes through the criminal justice system, Journal of Forensic and Legal Medicine 19, 2012-08-01, עמ' 309–311 doi: 10.1016/j.jflm.2012.04.033
  15. ^ Holly Johnson; Bonnie S. Fisher; Veronique Jaquier (5 בדצמבר 2014). Critical Issues on Violence Against Women: International Perspectives and Promising Strategies. Routledge. pp. 96–. ISBN 978-1-135-00603-7. {{cite book}}: (עזרה)
    • "Some rape myths include: that women fantasize about being raped; that women routinely lie about rape; that men cannot rape their intimate partners; that rape is simply unwanted sex and not a violent crime; and that victims are usually attacked by strangers."
  16. ^ Holly Johnson; Bonnie S. Fisher; Veronique Jaquier (5 בדצמבר 2014). Critical Issues on Violence Against Women: International Perspectives and Promising Strategies. Routledge. pp. 96–. ISBN 978-1-135-00603-7. {{cite book}}: (עזרה)
    • "Some rape myths include: that women fantasize about being raped; that women routinely lie about rape; that men cannot rape their intimate partners; that rape is simply unwanted sex and not a violent crime; and that victims are usually attacked by strangers."
  17. ^ A. Nicholas Groth, Men who rape : the psychology of the offender, Cambridge, Mass.: Perseus Pub, 1979, ISBN 0-7382-0624-5
  18. ^ Chennels, Rebecca. "Sentencing: The 'real rape' myth". Agenda: Empowering Women for Gender Equity. 82: 23.
  19. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Kristine M. Chapleau, Debra L. Oswald, Brenda L. Russell, Male Rape Myths: The Role of Gender, Violence, and Sexism, Journal of Interpersonal Violence 23, 2008-05, עמ' 600–615 doi: 10.1177/0886260507313529
  20. ^ Meg Lawrence, Men cannot be raped : the systematic silencing of male victims of sexual violence in conflict, 2017
  21. ^ Male sexual assault and arousal | Information & support for men, Living Well (באנגלית אמריקאית)
  22. ^ Laura Hammond, Maria Ioannou, Martha Fewster, Perceptions of male rape and sexual assault in a male sample from the United Kingdom: Barriers to reporting and the impacts of victimization: Perceptions of male rape and sexual assault, Journal of Investigative Psychology and Offender Profiling 14, 2017-06, עמ' 133–149 doi: 10.1002/jip.1462
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מיתוסים_על_אונס&oldid=38249370"