השערת העולם הצודק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

השערת העולם הצודק היא הטיה קוגניטיבית שמניחה כי "כל אחד מקבל מה שמגיע לו". על פי האמונה, אנשים צריכים להאמין בעולם המושתת על עקרונות של סדר, שלפיו כל אדם מקבל את מה שמגיע לו, וקורבנות ראויים לאסון שפקד אותם, שכן ככל הנראה עשו משהו שהביא עליהם את אסונם. בדרך זו אנשים מספקים לעצמם תחושה של ביטחון, ומאמינים שלאדם יש היכולת לשלוט על חייו ולמנוע מעצמו ליפול קורבן אם ינהג באופן מסוים, ושהעולם הוא מקום צפוי, מסודר וצודק.[1]

בעברית, האמונה מופיעה בדרך כלל בביטויים שונים כמו: "קיבלת מה שמגיע לך", "איך שגלגל מסתובב לו", "הכל קורה מסיבה כל שהיא", "אתה קוצר מה שאתה זורע" ו"צדיק וטוב לו רשע ורע לו".

במחקרים אודות הקשר שבין לאמונה בעולם צודק להתנהגות פרו-חברתית נמצאו שני מרכיבים משמעותיים היוצרים אמונה זו: האמונה בעולם צודק לעצמי והאמונה בעולם צודק לאחר. בעוד שאדם המאופיין ברמה גבוהה של אמונה בעולם צודק לעצמי מתאפיין בדרך כלל בנכונות לעזור לאחר, מחקרים מראים כי אדם המאופיין ברמה גבוהה של אמונה בעולם צודק לאחר נוטה להחזיק בעמדות שליליות כלפי אוכלוסיות מוחלשות הכוללות כעס, גזענות, אשמה וביקורת כלפי הנזקקים לעזרה.[2][3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילוסופים ותאורטיקינים חברתיים רבים חקרו את תופעת האמונה בעולם צודק. ניתן לאתר זאת עד זמני קדם אל הפילוסוף סקסטוס אמפיריקוס שכתב עליה בסביבות שנת 180 לספירה, וטען נגד אמונה זו.[4] עבודתו של פרופסור מלווין לרנר בשנות ה-60 של המאה ה-20 הפכה את השערת העולם הצודק לאחד הנושאים המרכזיים בפסיכולוגיה חברתית.[5][1]

תיאוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוטיבציה שגורמת לאדם להחזיק באמונה זו, היא תחושה השליטה האישית שאמונה זו מקנה לו על גורלו, המסייעת לו להתמודד עם מציאות קשה שהוא עלול לפגוש בעולם והיא נובעת מכך שהאדם מאמין שהוא טוב ביסודו, ולכן הוא אינו ראוי לתוצאות שליליות.[6]

לפי לרנר (1974), האמונה בעולם צודק מתגבשת כחלק מהתהליך ההתפתחותי בו הילדים מתקדמים מהשלב שבו מה שמניע אותם הוא "עקרון העונג" (שלב שבו הילד מחפש סיפוק מידי), לעבר השלב שבו מה שמניע אותם הוא "עקרון המציאות" (שלב שבו הילד מצליח לדחות סיפוקים מיידיים על מנת להשיג מטרות בעתיד הרחוק יותר). לפי לרנר, על מנת לעבור משלב אחד למשנהו הילד יוצר "חוזה אישי" עם עצמו, שבו הוא דוחה סיפוקים על מנת להשיג תגמולים גדולים יותר מאוחר יותר. משתמע מכך כי הילד חייב להאמין שהוא יקבל את התוצאות שמגיעות לו, ולפיכך הוא מונע להאמין שגם אחרים מקבלים את מה שמגיע להם.[5]

החשיבות של תהליכי השוואה חברתיים בחשיבה על אמונה בעולם צודק, חשובה מאוד, בין היתר בשל העמימות הרבה הקיימת לגבי מה שמגיע לאדם במקרים רבים. לכן, במצבים חברתיים שבהם קיימת עמימות, אנשים פונים להשוות לאחרים על מנת לקבל מידע רלוונטי על איזה תוצאות הם יכולים לקבל, או איזה תוצאות אפשר לקבל.[7] לפיכך, כאשר אדם המחזיק ברמה גבוהה של אמונה בעולם צודק ונתקל בסבל, בלי שיש לו דרך להצדיק או להסביר את מקורו, עלול הדבר לגרום לו למצוקה רבה ולערער את אמונתו. לכן האדם יחפש דרך לשפר את הרגשתו ולתחזק את האמונה. ולפיכך במקרים רבים הוא עשוי לפעול כדי לתקן עוול שנגרם למישהו אחר, או לסייע לקורבן הנמצא בצרה. עם זאת, פעמים רבות יש קושי בתיקון המצב וגם הגשת עזרה לא תפתור את בעיית הקורבן. במקרים כאלו האדם עשוי לגבש דעה שלילית על האחר הנמצא בצרה ולמצוא דרך להצדיק "מדוע זה מגיע לו".[8][3][1]

אלטרנטיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיפוט ערכי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים אחרים הציעו הסברים חלופיים לתופעה. הצעה אחת היא כי הצדקה "למה זה מגיע לו" מבוססת על שיפוט מדויק של אופי הקורבן. למשל, באחד ממחקריו הראשוניים של לרנר, היו כאלה ששיערו כי זה הגיוני להאשים אדם אחר שמרשה לעצמו לקבל שוק חשמלי ללא סיבה.[9] מחקר שנערך לאחר מכן על ידי לרנר קרא תיגר על ההשערה החלופית. המחקר הראה כי המעטת הערך התרחשה רק כאשר הקורבנות סבלו בפועל; אנשים שהסכימו לעבור סבל אך לא עשו זאת נצפו באור חיובי.[10]

הפחתת אשמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסבר חלופי נוסף לתופעה הוא שאחרים פוגעים בקורבנות כדי להפחית את רגשות האשמה שלהם. אנשים עשויים להרגיש אחראים, או אשמים, לסבלו של הקורבן אם הם עצמם מעורבים במצב או בניסוי. כדי לצמצם את תחושת האשמה, הם עלולים להפחית מערכו של הקורבן.[11][12][13] לרנר ועמיתיו טוענים כי אין ראיות מספקות ומשכנעות לתמיכה בפרשנות זו. לרנר הציג מחקר שהראה כי המעטת ערך התרחשה גם על ידי אנשים שלא היו מעורבים בתהליך הניסוי ולכן לא הייתה להם סיבה להרגיש אשמה.[14]

הפחתת אי נוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחלופין, המעטת ערך ואסטרטגיות אחרות עשויות להיות רק דרכים להקל על אי הנוחות של צפייה בסבל. המשמעות היא שהמוטיבציה העיקרית היא לא להחזיר את האמונה בעולם צודק, אלא להפחית את אי הנוחות הנגרמת כתוצאה מאמפתיה.[15] מחקרים הראו כי המעטת ערך של הקורבן אינה משפיעה על עזרה לקורבן לאחר מכן, וכי לאמפתיה יש תפקיד חשוב בעת הטלת האשמה.[15] פסיכופתיה נקשרת להיעדר אסטרטגיות לשמירה על העולם הצודק, אולי בשל תגובות רגשיות דלות, קשיחות וחוסר אמפתיה.[16]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Melvin J. Lerner, Carolyn H. Simmons, Observer's reaction to the "innocent victim": Compassion or rejection?, Journal of Personality and Social Psychology 4, 1966, עמ' 203–210 doi: 10.1037/h0023562
  2. ^ Laurent Bègue, Marina Bastounis, Two Spheres of Belief in Justice: Extensive Support for the Bidimensional Model of Belief in a Just World: Two Spheres of Belief in a Just World, Journal of Personality 71, 2003-04-25, עמ' 435–463 doi: 10.1111/1467-6494.7103007
  3. ^ 1 2 Miron Zuckerman, Belief in a just world and altruistic behavior., Journal of Personality and Social Psychology 31, 1975-05, עמ' 972–976 doi: 10.1037/h0076793
  4. ^ Sextus Empiricus, "Outlines of Pyrrhonism", Book 1, Chapter 13, Section 32
  5. ^ 1 2 Melvin J. Lerner, Dale T. Miller, Just world research and the attribution process: Looking back and ahead., Psychological Bulletin 85, 1978-09, עמ' 1030–1051 doi: 10.1037/0033-2909.85.5.1030
  6. ^ Adrian Furnham, Belief in a just world: research progress over the past decade, Personality and Individual Differences 34, 2003-04-01, עמ' 795–817 doi: 10.1016/S0191-8869(02)00072-7
  7. ^ Pettigrew, T. F. (1967). Social evaluation theory: Convergences and applications. Nebraska Symposium on Motivation, 15, 241–311.
  8. ^ Hans Werner Bierhoff, Renate Klein, Peter Kramp, Evidence for the Altruistic Personality from Data on Accident Research, Journal of Personality 59, 1991-06, עמ' 263–280 doi: 10.1111/j.1467-6494.1991.tb00776.x
  9. ^ Bruce W. Godfrey, Charles A. Lowe, Devaluation of innocent victims: An attribution analysis within the just world paradigm., Journal of Personality and Social Psychology 31, 1975-05, עמ' 944–951 doi: 10.1037/h0076786
  10. ^ Lerner, M.J. (1970). The desire for justice and reactions to victims. In J. Macaulay & L. Berkowitz (Eds.), Altruism and helping behavior (pp. 205–229). New York: Academic Press.
  11. ^ Keith E. Davis, Edward E. Jones, Changes in interpersonal perception as a means of reducing cognitive dissonance., The Journal of Abnormal and Social Psychology 61, 1960-11, עמ' 402–410 doi: 10.1037/h0044214
  12. ^ David C. Glass, Changes in liking as a means of reducing cognitive discrepancies between self-esteem and aggression1, Journal of Personality 32, 1964-12, עמ' 531–549 doi: 10.1111/j.1467-6494.1964.tb01357.x
  13. ^ Robert B. Cialdini, Douglas T. Kenrick, James H. Hoerig, Victim derogation in the Lerner paradigm: Just world or just justification?, Journal of Personality and Social Psychology 33, 1976-06, עמ' 719–724 doi: 10.1037/0022-3514.33.6.719
  14. ^ Melvin J. Lerner, Dale T. Miller, Just world research and the attribution process: Looking back and ahead., Psychological Bulletin 85, 1978-09, עמ' 1030–1051 doi: 10.1037/0033-2909.85.5.1030
  15. ^ 1 2 Ervin Staub, Positive social behavior and morality, New York: Academic Press, 1978-1979, מסת"ב 0-12-663101-8
  16. ^ Carolyn L. Hafer, Laurent Bègue, Becky L. Choma, Julie L. Dempsey, Belief in a Just World and Commitment to Long-Term Deserved Outcomes, Social Justice Research 18, 2005-12-01, עמ' 429–444 doi: 10.1007/s11211-005-8569-3