מנדל ג'ון דינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'יימס גרהאם בשנות ה-50 של המאה ה-19, צולם על ידי מנדל ג'ון דינס

מנדל ג'ון דינֶס (Mendel Diness,‏ 18271 בדצמבר 1900) היה הצלם המקצועי הראשון שקבע את מושבו בירושלים.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דינס נולד כיהודי באודסה (למרות שבמתווה לאוטוביוגרפיה שכתב ב-1870 טען שנולד בקורנוול, אנגליה והגיע לאודסה רק בגיל 3, אין הדבר מסתבר‏[1]). הוא למד לימודי עברית ותלמוד, ולאחר בר מצווה החל ללמוד את מקצוע השענות, במקביל ללימודי קודש. בין גיל 17 ל-19 למד בהיידלברג, שם נחשף לתנועת ההשכלה היהודית ודתיותו "נפגעה באופן חמור".‏[2] בתגובה שלח אותו אביו ב-1848 לירושלים לצורך לימודים בבית מדרש, שיקרבו אותו לדת.

התנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דינס הגיע לירושלים ולמד בבית מדרש. סמוך לפסח 1849 הכיר מיסיונר מן "החברה הלונדונית להפצת הנצרות בין היהודים" (London Society for Promoting Christianity amongst the Jews), והתרשם עמוקות מהאיש ומאמונתו. דינס עזב את בית המדרש, התקרב למיסיון והחל לעבוד לפרנסתו כשען. באותה עת, ולמשך זמן מה היה מועמד להטבלה לנצרות במסגרת הכנסייה האנגליקנית על ידי הבישוף סמואל גובאט. אולם לאחר כשנה וחצי, בעודו מועמד לנצרות ושקוע בלימודים תאולוגיים, הכיר את המיסיונר והרופא האמריקאי ג'יימס טרנר ברקלי מסינסינטי (על שמו שער ברקלי שבכותל הר הבית) והוטבל על ידו לפלג פרוטסטנטי שנקרא "חניכי הנוצרי" (Disciples of Christ), ולא לכנסייה האנגליקנית.

התקרבותו לנצרות, עוד בטרם התנצרותו בפועל, ובפרט העובדה שפתח את חנותו בשבת, עוררו סערה ביישוב היהודי. רב היישוב, ישעיהו ברדקי, הורה להפריד בין דינס לבין בנו ואשתו, שיינדל-רייזה, בת לחסיד חב"ד מחברון, שכונו בעדה האשכנזית בירושלים "חטופים על ידי המשומד" והם נלקחו על ידי ההמון מביתו למקום מסתור. בהשתדלות הקונסול הבריטי ג'יימס פין ורעייתו אליזבת, נמצאה פשרה ואשתו של דינס עברה לגור בבית אביה תוך שמירת קשר עם דינס, לקול מחאת הציבור היהודי, שגייס לצדו את קונסולי אוסטריה ורוסיה (הרב ברדקי היה סוכן קונסולרי רוסי), שמחו על ההתערבות הבריטית בעניין. בשנת 1851 נתן דינס גט לאשתו ונשא תחתיה את סופי קיל, בת לרופא יהודי מומר. את הנישואין ערך האח ברקלי.

כיוון שאיבדו הן את השתייכותם הדתית-יהודית והן את חברת המיסיון האנגליקני, התגוררו בני הזוג בביתו של ברקלי ודינס שימש כמתורגמן הקונסוליה האמריקאית בירושלים. ב-1854 חזר ברקלי לארצות הברית, ומשפחת דינס נותרה שוב ללא פטרון.

עבודתו כצלם בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב חוסר יכולתו של דינס להתפרנס משענות, כיוון שאיבד את חנותו ולקוחותיו, הוא נזקק למקצוע חדש. הגברת אליזבת פין, אשת הקונסול הבריטי, התעניינה בצילום עוד מראשיתו, כאשר נחשפה אליו באמצעות המיסיונר הסקוטי ג'יימס גרהאם, מחלוצי הצילום, שביקר בירושלים והתאכסן בביתה. היא הציעה שגרהם ילמד את דינס צילום ואף מימנה בעבורו רכישת ציוד צילום, שנשלח במיוחד מלונדון. כך הפך דינס לעוזרו של גרהאם. לאחר שעזב גרהאם את ארץ ישראל, ב-1853, היה דינס לצלם המקצועי התושב הראשון בירושלים (בהמשך שנות ה-50 של המאה ה-19 הצטרפו אליו הבנקאי המומר פטר ברגהיים (Bergheim) והארמני יסאי גארבאדיאן (Garbadian), שפתח מאוחר יותר בית-ספר לצילום בירושלים).

טיטוס טובלר פגש כנראה בדינס ב-1859 (הוא קורא לו M.J. Deniss), יהודי מומר ששימש גם כמתורגמן המיסיון האמריקאי. מייסון טרנר, רופא שסייר בארץ ישראל ב-1859 שיבח ביומנו את "הצלם הפרוטסטנטי דניס, הטוב בצלמים - אם גם היחיד בעיר - אשר עבודותיו משתוות באיכותן לאלה של מיטב צלמי אירופה". בשנת 1860 הגיע לירושלים צלם סקוטי בשם ג'והן קרמב (Cramb), שהתרשם מדינס מבחינה מקצועית, אך נעלב כאשר לא זכה ממנו לשיתוף פעולה, וסיכם את התרשמותו במילים: "במהרה גיליתי שהאיש הוא יהודי במשמעות הגרועה ביותר של המילה".

לפי עדותה של אליזבת פין, דינס הציג לה ב-1860 שש תמונות סטריאוסקופיות שצולמו על הר הבית; אם כן, דינס הוא הצלם הראשון שצילם תמונות סטריאוסקופיות בארץ ישראל.

ב-1856, לאחר מלחמת קרים הגיע לירושלים הצלם האנגלי ג'יימס רוברטסון (Robertson). דינס סייר איתו בירושלים ולימד אותו את זוויות ושעות הצילום הטובות ביותר, לאחר שקיבל הבטחה שרוברטסון לא ימכור תמונות בירושלים. אולם, לפי תלונתו של דינס לגברת פין, רוברטסון לא עמד בדיבורו ואף יצר שותפות עם הבנקאי ברגהיים שדחקה את דינס מהשוק הקטן ממילא של מכירת צילומים בעיר.

פולמוס פיירוטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמטה פיירוטי (Pierotti) היה קצין הנדסה בצבא ממלכת סרדיניה ונבחר על ידי הפאשה לשמש כיועץ אדריכלי, מודד וארכאולוג ומהנדס העיר ירושלים בין השנים 18541861. הוא התעניין בצילום והיה לקוח של דינס. בשנת 1864 התפרסם בבריטניה ספרו המפואר של פיירוטי Jerusalem Explored, שכלל איורים ותחריטים שהתבססו על צילומים. רוב הצילומים ככולם היו פרי עמלו של דינס, אך לא ניתן לו כל קרדיט על כך, והצילומים הוצגו כצילומיו של פיירוטי. לדברי פיירוטי, הזכויות בצילומים היו שלו כיוון שהוא היה זה שהזמין אותם ושילם בעבורם. יתרה מזו, עקב מעמדו המיוחד של פיירוטי, הוא איפשר לדינס חופש צילום חסר תקדים לצלם אירופאי על הר הבית.

כנגד פיירוטי, שהיה מסובך בסכסוכים נוספים, הוטחו מעל גבי דפי "הטיימס" הלונדוני האשמות בגניבה ספרותית. בתחילת הפרשה הכחיש שהצילומים הם משל דינס, אך גילוי חריטת ראשי התיבות M.J.D בשולי תצלום של עין רוגל הוכיחו חד-משמעית שהתמונות צולמו על ידי דינס.

חייו בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1861 נאלץ דינס לעזוב את ירושלים ועבר לארצות הברית, לפי דו"ח הוועידה השנתית ה-13 של "חברת המיסיון הנוצרית האמריקאית" (American Christian Missionary Society), שהתקיימה בסינסינטי, אוהיו ב-22–24 באוקטובר 1861, בוועידה נאם האח מ"ג דניס, "יהודי מומר שלאחרונה עבד בצוותא עם האח ברקלי במיסיון בירושלים". עובדה זו מעגנת את תאריך הגעתו של דינס לארצות הברית. הוא נדד באוהיו כמטיף ומרצה. במשך זמן-מה פעל בבוסטון כמיסיונר בקרב היהודים שם.

בשנת 1874 נרשם בדייטון, אוהיו בשם הרוורנד מנדנהול דניס (Dennis) ודיווח שהוא יליד אנגליה. ב-1877 התמנה לכומר. אחרי 1878 חי דינס כמה שנים בריצ'מונד, קנטקי והמשיך לנדוד כמטיף בקנטקי, אוהיו ומיזורי מספר שנים. את העשור האחרון לחייו עשה בדייטון, ערירי, כאשר בנותיו חיות ולומדות בניו יורק ובוסטון ובניו במדינת וושינגטון שבמערב. דינס נפטר בפורט טאוסנד שבצפון-מזרח מדינת וושינגטון, שם ביקר לרגל נישואי בנו הצעיר.

גילוי מחודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1989 נחשבו צילומיו המקוריים של דינס לאבודים, פרט למספר צילומים באלבום שנשמר במוזיאון ישראל, החתומים בראשי בתיבות מ'ג'ד.

בסתיו 1989 רכש צלם צעיר בשם ג'ון ברנייר (Barnier)‏ 134 תשלילי-זכוכית של צילומי ירושלים מאת צלם עלום בסיינט פול, מינסוטה. הוא העביר את החומר למוזיאון השמי (Semitic Museum) באוניברסיטת הארוורד, שם הם זוהו כתשלילי צילומיו של דינס. התברר שהתשלילים היו רכושו של ויליאם ד' פולנד, נכדהּ של מרי פולנד, בתו של מנדל ג'ון דינס. הלה לא ידע מה ערכם, ואף שניסה למוכרם קודם לכן, לא נמצאו רוכשים לתצלומים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנדל ג'ון דינס: צלם בירושלים / האוצר: ניסן פרץ; עריכה: תמי מיכאלי, ירושלים: מוזיאון ישראל (‫מס' 388), תשנ"ד 1993.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנדל ג'ון דינס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניצה בראון-רוזובסקי וקרני א"ס גאווין, ‏חייו ועבודתו של הצלם מנדל ג'ון דינס, קתדרה 75, אפריל 1995, עמ' 75, הערה 15.
  2. ^ לשון המתווה לאוטוביוגרפיה, ראו ניצה בראון-רוזובסקי וקרני א"ס גאווין, ‏חייו ועבודתו של הצלם מנדל ג'ון דינס, קתדרה 75, אפריל 1995, עמ' 75.