הקונסוליה האמריקאית בירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
SealUSConGenJer.jpg

הקונסוליה האמריקאית בירושלים (שם מלא באנגלית: Consulate-General of the United States, Jerusalem – הקונסוליה הכללית של ארצות הברית, ירושלים) היא משלחת דיפלומטית רשמית של ארצות הברית הפועלת בירושלים. הקונסוליה מייצגת את האינטרסים של הממשל האמריקאי בירושלים, בשטחי הגדה המערבית וברצועת עזה, ומעניקה שירותים קונסולריים אמריקאים לתושבי אזורים אלה ולאזרחי ארצות הברית השוהים בהם.

קונסוליה אמריקאית הוקמה לראשונה בירושלים באמצע המאה ה-19, ומאז כיהנו למעלה מ-50 קונסולים בתפקיד[1] החל מימי השלטון העות'מאני, דרך תקופת המנדט הבריטי ושנות ירושלים המחולקת, ועד היום. תפקוד הקונסוליה השתנה לאורך הדורות בהתאם לרוח התקופה, שינויי השלטון בירושלים, והאינטרסים של הממשל האמריקני בתקופות השונות. עיקר פעילותה המדינית של הקונסוליה כיום היא כנציגות דיפלומטית של הממשל האמריקני כלפי הרשות הפלסטינית. דונלד בלום[2] מכהן בתפקיד הקונסול הכללי מאז יולי 2015.

הגדרה ותפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם הקונסוליה האמריקאית ברחוב אגרון, ירושלים

הקונסוליה בירושלים היא משלחת דיפלומטית עצמאית שאינה כפופה לשגרירות ארצות הברית בישראל הממוקמת בתל אביב. בראשה עומד קונסול כללי, המדווח ישירות למחלקת המדינה בוושינגטון ללא כפיפות לשגריר כלשהו וללא האמנה למדינה כלשהי[3]. שמה הרשמי של הקונסוליה מציין את מיקומה בירושלים, ללא ציון שם מדינה. הקונסוליה אינה פועלת מדינית אל מול ממשלת ישראל ומשרד החוץ הישראלי (פעילות זו עושה שגרירות ארצות הברית בתל אביב), אך היא מקיימת פעילות מדינית ענפה מול גורמי הרשות הפלסטינית ומספקת מטרייה למגעים בין גורמים ישראליים ופלסטיניים. אף שרשמית מעמדה כדרג נמוך יותר משגרירות, מבחינת גודלה ובהיבטים תפקודיים רבים פועלת הקונסוליה כדרג מקביל לשגרירות, ויש הרואים בה שגרירות אמריקאית דה-פקטו לרשות הפלסטינית[4].

בקונסוליה מועסקים (נכון ל-2006) כ-400 איש, מהם כ-150 דיפלומטים אמריקאים וכ-250 עובדים מקומיים‏‏[5] - ישראלים (כ-30%) ופלסטינים (כ-70%, בין תושבי מזרח ירושלים ובין תושבי הרשות הפלסטינית).

המחלקה הקונסולרית מספקת שירותים לתושבי ירושלים היהודים והערבים ולתושבי הרשות הפלסטינית, בעיקר טיפול בבקשות אשרות כניסה לארצות הברית, וטיפול בענייניהם האזרחיים של למעלה מ-80,000 אזרחים אמריקאים השוהים או מתגוררים בירושלים ובשטחי הרשות הפלסטינית. המחלקה הפוליטית בקונסוליה עוקבת אחר התקדמות תהליך השלום, ועוסקת בהכשרת התנאים להתקדמותו על פי מתווה הממשל האמריקני. יחידות נוספות בקונסוליה מהוות שלוחות מקומיות של זרועות וארגונים ממשלתיים אמריקאים, ועוסקות בין היתר בקשרי תרבות והשכלה עם האוכלוסייה הפלסטינית, בסיוע כלכלי לרשות הפלסטינית ובסיוע לוגיסטי להקמת מנגנונים שלטוניים תוך חתירה לרפורמה מדינית ודמוקרטיזציה של הרשות הפלסטינית, כפי שהוגדר בתוכנית מפת הדרכים. ב-2005 התחילו לפעול תחת מטריית הקונסוליה כוחותיו של הגנרל האמריקאי קית' דייטון (USSC) באימון מנגנוני הביטחון והשיטור של הרשות הפלסטינית[6], ומפקדת ה-USSC יושבת בבניין הקונסוליה.

בשל הקושי של הקונסוליה לפעול בשטחי רצועת עזה שתחת שלטון החמאס, ואי-יכולתם של תושבי רצועת עזה להגיע לקונסוליה בירושלים, היא מפעילה "קונסוליה וירטואלית" באמצעות האינטרנט[7] שמטרתה לאפשר לתושבי הרצועה גישה למידע ולשירותים קונסולריים. הקונסוליה גם מפעילה ערוץ יוטיוב[8] ודפי פייסבוק[9] וטוויטר[10] לקשר עם האוכלוסייה הפלסטינית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימים ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין הקונסוליה הראשון בעיר העתיקה (משמאל), 1857 לערך

נציגות קונסולרית אמריקאית נוסדה לראשונה בירושלים ב-1844, ומוקמה בכיכר עומר אבן אל ח'טאב ברובע הנוצרי בעיר העתיקה, בסמוך לשער יפו. באותה תקופה נפתחו בעיר בזו אחר זו נציגויות של מדינות ואימפריות שונות שהחלו לגלות עניין דתי, היסטורי ופוליטי בירושלים העות'מאנית וחפצו בדריסת רגל ובהרחבת השפעתן בה, ובין היתר נוסדו קונסוליה גרמנית, אוסטרית, צרפתית, רוסית, איטלקית ועוד. ראשוני הקונסולים היו אנשים בעלי אמונה דתית חזקה, שביקשו את התפקיד (שלא נחשב מרכזי בשירות החוץ האמריקאי) מתוך התעניינות דתית, היסטורית או ארכאולוגית בארץ הקודש. חלקם היו קשורים לארגונים מיסיונריים, ועל פי רוב קיבלו את התפקיד בזכות קשרים פוליטיים, יותר מאשר כישורים דיפלומטיים[11].

הקונסול הראשון וורדר קרסון היה נוצרי בעל רעיונות משיחיים, שהאמין שהגאולה תבוא בשיבת היהודים לציון. הוא התנדב לתפקיד ללא שכר, וזכה למינוי מידי נשיא ארצות הברית ג'ון טיילר. קרסון הגיע לירושלים בשנת 1844 והחל לפעול כקונסול, למרות שלא קיבל הכרה רשמית מן הממשל העות'מאני בקונסטנטינופול. גם מינויו האמריקני בוטל כעבור זמן קצר, משעלו פקפוקים בדבר כשירותו לתפקיד, אולם הוא המשיך לפעול כקונסול ולהציג עצמו ככזה. לימים חיסל את ענייניו בארצות הברית ואת קשריו עימה, התגייר, נישא ליהודיה והקדיש עצמו לפעילות לרווחת יהודי העיר.

קונסוליה קבועה בירושלים העות׳מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1856 הוקמו משרדים קבועים לקונסוליה בסמוך לכנסיית המשיח ולקונסוליה הבריטית (כיום שוכן בבניין המרכז השוודי ללימודי נצרות). ב-1857 נכנס לתפקיד הקונסול ג'ון וורן גורהאם, שהיה הראשון שמינויו קיבל את הכרת השער העליון בקונסטנטינופול. על פי שיטת הקפיטולציות שהייתה נהוגה במזרח התיכון בשלהי התקופה העות'מאנית אחז הקונסול האמריקאי בסמכות שיפוטית על הנתינים האמריקאים בירושלים, שהוחרגו מן הסמכות השיפוטית העות'מאנית. רישומי לידות, נישואים ופטירות בקרב נתינים אלה היו מתפקידי הקונסוליה האמריקאית. גם יהודים בעלי זיקה כלשהי לארצות הברית היו בני חסות של הקונסול האמריקאי, והוא היווה גורם מפתח בהקצאת כספי החלוקה שנאספו בקהילות יהדות ארצות הברית[12]. חסות אמריקאית הייתה מבוקשת ביותר בין יהודי העיר, היות שארצות הברית נחשבה כמעצמה המספקת הגנה טובה יותר לנתיניה שבאימפריה העות'מאנית מאשר מעצמות אירופה. כמה מן הקונסולים היו נוצרים-ציונים מובהקים, וגילו נדיבות רבה בהענקת כתבי חסות ואף דרכונים אמריקאים ליהודים יוצאי אירופה, שזיקתם לארצות הברית הייתה קלושה במקרה הטוב. לעדיפות מיוחדת זכו יהודים שהמירו דתם לנצרות, וכמה מהם אף הועסקו בתקופות שונות על ידי הקונסוליה. לעומת זאת, בעת שירותו של קונסול אמריקני שלא אהד יהודים, קוצצו משמעותית כתבי החסות והפריבילגיות שהעניקה הקונסוליה האמריקאית ליהודים.

ב-1881 החלה בעיר התיישבותה של קהילה אמריקאית נוצרית שהורכבה מפורשי הכנסייה הפרוטסטנטית בשיקגו, ונודעה בשם המושבה האמריקאית בירושלים. גם קהילה זו הייתה לכאורה בחסותו של הקונסול האמריקאי, אולם לאורך שנים ארוכות שררו יחסי עוינות ואיבה בין אנשי המושבה לבין הקונסולים האמריקאים שפעלו בעיר, על רקע התנגדות דתית ואידאולוגית להשקפותיה ואורחות חייה. אנשי המושבה אף התלוננו על התנכלויות חוזרות ונשנות מצד הקונסולים ד"ר סלה מריל ואדווין וואלס בפניות לשגרירות ארצות הברית בקושטא ולמחלקת המדינה בוושינגטון הבירה[13].

עם תהליך היציאה מן החומות עברה הקונסוליה בסוף המאה ה-19 למשכן חדש ברחוב הנביאים 48, בצד קונסוליות נוספות שהתמקמו ברחוב שנודע באותה תקופה כ"רחוב הקונסולים". ב-1912 עברה שוב הקונסוליה למשכן חדש, בית שרכשה בסמוך לבית הקברות ממילא מידי המיסיונר הגרמני פרדיננד וסטר. הבית, שנבנה במקור ב-1862 כבית מגורים של משפחת וסטר, ממשיך עדיין לשמש את הקונסוליה, וממוקם ברחוב אגרון 18 של היום.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד הקונסוליה הפך למרכזי עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, ועם הצטרפות טורקיה למלחמה בנובמבר אותה שנה. בעקבות הצטרפות טורקיה למלחמה נאלצו הקונסולים של מדינות ההסכמה - בריטניה, צרפת ורוסיה לעזוב את ארץ ישראל, ואלו הפקידו בידיו של הקונסול האמריקאי ד"ר אוטיס אלן גלייזברוק את השמירה על האינטרסים שלהם. בסך הכל תפקדה הקונסוליה בתקופת המלחמה כשומרת על האינטרסים של שמונה מדינות בארץ ישראל ובכללן רוסיה, צרפת, אנגליה, איטליה, סרביה, מונטנגרו ויפן. בנוסף ניהלה הקונסוליה את חלוקת הסיוע האמריקני שהגיע לארץ ישראל במהלך המלחמה וסייעה לתושבים בהתמודדות עם השלטונות.

עם הצטרפות ארצות הברית למלחמה באפריל 1917 נסגרה גם הקונסוליה האמריקנית, והקונסול גלייזברוק הועבר זמנית לתפקיד מנהלתי במחלקת המדינה בוושינגטון. עם עזיבתו העביר גלייזברוק לידי הקונסול הספרדי דון אנטוניו דה ביובר את הטיפול בסיוע ליישוב היהודי ואת הפיקוח על האינטרסים של המעצמות האירופיות שהופקדו בידו.

תקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כיבוש ירושלים בידי הבריטים, נשתנה מעמד הקונסולים הזרים בעיר. הסדרי הקפיטולציות בוטלו בידי הבריטים, וכוחם הפוליטי של מרבית הקונסולים פחת. אולם דווקא חשיבותה של הקונסוליה האמריקאית, כנציגתה של בעלת בריתה הגדולה והחשובה ביותר של האימפריה הבריטית, עלתה. הקונסול האמריקאי גלייזברוק היה הנציג הזר הראשון לחזור לירושלים בשוך הקרבות, עוד במהלך השלטון הצבאי הבריטי, והקונסוליה נפתחה מחדש במהלך 1918. הקונסוליה באותה עת זכתה לאמון רב מצד האוכלוסייה הערבית והיהודית כאחד, והיוותה כתובת לטענות כל צד כלפי השני וכלפי השלטון הבריטי.

בעת מאורעות תר"פ (1920) השתמשו נציגי המשלחת הציוניות האמריקאית ששהו בארץ בערוץ הקונסוליה האמריקאית כדי לעקוף את מגבלות הצנזורה הבריטית ולהעביר דיווחים בהולים על המצב לעמיתיהם בארצות הברית. הקונסול גלייברוק, שנחשב אוהד ליהודים, הזרים מברקים ודו״חות למחלקת המדינה אודות מאורעות האלימות הקשים. כך עשה גם הקונסול שהחליפו, אדיסון סאות׳רד, בעת מאורעות תרפ"א (1921), אם כי דיווחיו של סאות׳רד, דיפלומט מקצועי וערביסט מובהק ששירת במספר תפקידים ברחבי עולם הערבי בשירות החוץ האמריקני, נראו כפחות אוהדים לצד היהודי במאורעות הדמים[14].

ב-1928 שידרגה מחלקת המדינה את מעמדה של הקונסוליה בירושלים ל"קונסוליה כללית" (Consulate General).

שלהי המנדט ומלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס האשכבה של הקונסול תומאס ואסון שנרצח, ירושלים, מאי 1948

ב-1947, עם גבור המתיחות בירושלים על רקע תוכנית החלוקה ותמיכת ארצות הברית בה, הביע הקונסול רוברט מקאטי חששות הולכים וגוברים מפני התנכלות ערבית לקונסוליה האמריקאית ואנשיה. באוקטובר 1947 התפוצץ מטען בקונסוליה, שלא גרם לנפגעים אך עורר בהלה. השלטונות הבריטים העמידו אבטחה לטובת הקונסוליה האמריקאית, אך בה בעת החלו להתארגן לקראת עזיבתם את ארץ ישראל בתוך חודשים ספורים. הקונסול מקאטי דרש ממחלקת המדינה שתשלח כוח נחתים לאבטחת בניין הקונסוליה וליווי אנשיה במשימותיהם ברחבי העיר, אך מחלקת המדינה דחתה את בקשתו ותחת זאת אישרה שליחת מספר מצומצם של מאבטחים אזרחיים, שהוכחו כבלתי יעילים. בפברואר 1948, שבועות אחדים לקראת עזיבת הבריטים, הורתה מחלקת המדינה לקונסוליה לצמצם את פעילותה בירושלים ולהעביר את מרבית הצוות, הציוד והמסמכים למשרדים בחיפה[15]. בסמוך לעזיבת הבריטים סיים מקאטי את תפקידו כקונסול, חזר לארצות הברית, וכמחליפו מונה תומאס ואסון.

בעיצומה של המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות היה הקונסול תומאס ואסון חבר בוועדת שביתת הנשק מטעם מועצת הביטחון של האו"ם, ועסק בניסיונות דיפלומטיים לתווך הפסקת אש. ב-22 במאי 1948, בדרכו חזרה מפגישה של ועדת שביתת הנשק שהתקיימה בקונסוליה הצרפתית, נורה ואסון בידי צלף ומת למחרת היום. זהות המתנקש לא נודעה, וקיימים דיווחים סותרים לגבי היותו ערבי או יהודי[16].

ירושלים המחולקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות המלחמה יצרו מציאות חדשה בירושלים, שחייבו את שינוי היערכותה של הקונסוליה. בהסכמי שביתת הנשק חולקה ירושלים בין ישראל לירדן, מעמדה הבינלאומי נותר מעורפל, והיא לא זכתה להכרה דיפלומטית בינלאומית כבירת המדינה. שגרירות ארצות הברית נוסדה כנציגותה הדיפלומטית הרשמית של ארצות הברית בישראל, ומוקמה בתל אביב בדומה לשגרירויות של מדינות אחרות.

הקונסוליה בירושלים המשיכה לפעול ברחוב אגרון שבירושלים המערבית כמשרד לשירותים קונסולריים וכמעון הקונסול, ובמקביל נפתחה קונסוליה נוספת במזרח ירושלים שתחת שלטון ירדן, במבנה בדרך שכם שנשכר ב-1952. עדיין הוצב קונסול כללי אחד לירושלים, שהתגורר במערב העיר וחצה מדי יום בין מערב העיר ומזרחה דרך מעבר מנדלבאום[17].

בינואר 1956, במהלך הפגנה אלימה במזרח ירושלים במחאה נגד ברית בגדד, ניסו מפגינים להסתער על מתחם הקונסוליה האמריקאית בדרך שכם ולפרוץ לבניין. בניסיון לפזרם, ירו חיילי הליגיון הירדני למוות ב-6 מפגינים. גם סגן הקונסול, סלייטר בלאקיסטון, איש מארינס בעברו, ירה לתוך קבוצת מפגינים וגרם לפציעת נערה. מחלקת המדינה פעלה במהירות להחזיר את בלאקיסטון לוושינגטון ובכך למנוע משבר עם השלטון הירדני והאוכלוסייה הפלסטינית[18].

ירושלים המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר איחוד העיר בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967 אוחדו מנהלתית ותפקודית הקונסוליות במזרח העיר ובמערבה, אך מסיבות פוליטיות וכדי להימנע ממראית עין של הכרה דה-פקטו באיחוד העיר, החליטה מחלקת המדינה ששני מבני הקונסוליה ימשיכו לפעול במקביל בשני חלקי העיר. מתחם הקונסוליה ברחוב אגרון במערב העיר משמש כבית הקונסול הכללי וכמשרדי הנהלת הקונסוליה ומרבית מחלקותיה, והמחלקה הקונסולרית פעלה עד 2010 במבנה הקונסוליה שבדרך שכם. בשנת 2006, משהיה המתחם ברחוב אגרון צר מלהכיל את כל משרדי הקונסוליה ומחלקותיה, שכרה הקונסוליה את מבנה מנזר הלזריסטים השכן ומיקמה בו חלק ממשרדיה.

בשנת 2003 החלה הקונסוליה האמריקאית בהקמת מבנה קונסוליה חדש ברחוב דוד פלוסר 14 בשכונת ארנונה. אחד השיקולים בבחירת המיקום היה היותו בשטח ההפקר לשעבר בין ישראל וירדן, על "הקו העירוני" שהתקיים בין 1948 ל-1967. התוכניות להקמת הקונסוליה במקום לווו בהתנגדות נמרצת של תושבי ארנונה, שהקימו מטה מאבק‏‏[19] ואף עתרו נגד אישור תוכניות הבנייה בטענה שנוכחות הקונסוליה במקום, כיעד מועדף לארגוני טרור אסלאמיים, תסכן את ביטחונם‏‏[20]. עם השלמת הבניין באוקטובר 2010 עברה אליו המחלקה הקונסולרית מהבניין בדרך שכם, ובו מתקיימת קבלת הקהל בענייני ויזות ושירותים קונסולריים אחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]