מעקב על מחשבים ורשתות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעקב על מחשבים ורשתות משמש לניטור המידע הנמצא במחשבים, וניטור התעבורה ברשתות תקשורת שונות, כגון האינטרנט. המעקב נעשה לרוב באופן נסתר על ידי חברות ומדינות. לעיתים הוא אף לא חוקי, ובחלק מהמקרים דורש צו מבית משפט, או אישור מסוכנות ממשלתית כלשהי על מנת לבצעו.[1]

כיום מרבית רשת האינטרנט מנוטרת באופן קבוע על ידי ספקי האינטרנט, שירותים מקוונים ומדינות.[2]

מעקב המוני מספק כוח רב ומאפשר שליטה למדינות וגופים שונים על האזרח, ואף מניעה או חקירה של פעולות פשיעה. התפתחותן של טכנולוגיות חדשות כגון האינטרנט וגידול בנפח האחסון הקיים, אפשרו למעשה לממשלות וחברות להחזיק יכולת חסרת תקדים של פיקוח על פעילותם של אזרחים.

לצד זאת, הוקמו ארגונים שמטרתם להגן מפני התופעה ולשמור על הזכות לפרטיות ברשת האינטרנט ובמחשבים. ארגונים כגון קרן החזית האלקטרונית ופרויקט Tor. לטענת אותם ארגונים, מעקב ללא בקרה על מחשבים ורשת האינטרנט מהווה סכנה לארגוני זכויות אדם, לזכויות הפרט, ולפעילים פוליטיים וכי המעקב שנעשה כיום הוא "דרקוני" וללא גבולות.[3]

מעקב אחר רשתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשת האינטרנט היא רשת המחשבים הגדולה ביותר בעולם המחברת מעל ל-3 מיליארד מחשבי קצה. דבר זה מאפשר מעקב המוני חסר תקדים בהיקפו ושליטה על חלק ניכר מאוכלוסיית העולם.

עם ההתפתחות הטכנולוגית במאה ה-21 ניתן למשל לנטר אחר מיקומו של אדם על בסיס נתוני הרשת הסלולרית ששהה בקרבה, על בסיס הרשתות החברתיות ניתן לעקוב אחר פעילותו של אדם, תחביביו וחבריו. ועל בסיס מילות החיפוש שרשם במנועי חיפוש בהם ביקר אודות צרכיו.

בארצות הברית לדוגמה נחקק חוק שקובע כי כל שיחות הטלפון ותעבורת האינטרנט תהינה זמינות למעקב וניטור על ידי רשויות האכיפה הפדרליות.[4]

לכידת חבילות מידע (הידועה גם בשם רַחְרְחַן מָנוֹת) היא ניטור של תעבורת נתונים ברשת מחשבים. הנתונים שנשלחו בין מחשבים על גבי רשת האינטרנט או כל רשת אחרת נשלחים בתור מנות קטנות של מידע המגיעות ליעדם ומתחברות לכדי הודעה מלאה. את המנות הללו אפשר "ללכוד" ולנתח בעזרת חומרה ותוכנה מתאימות. למשל בארצות הברית יש חוק שקובע ששיחות הטלפון ותעבורת האינטרנט היו זמינים עבור רשויות האכיפה, כל ספקי התקשורת בארצות הברית נדרשים להתקין טכנולוגיות על מנת ללכוד חבילות מידע, ועל ידי כך לאפשר לרשויות ולסוכנויות המודיעין ליירט את כל תעבורת האינטרנט ואפילו את השיחות והקול של האנשים באמצעות פרוטוקול VoIP.

משום שישנו היצף מידע שנדרש למעקב ואינו בר מעקב באופן ידני או בר אחסון, מערכות מעקב אוטומטיות מנפות את הכמות העצומה של תעבורת האינטרנט ומסננות ומקטלגות אותה על פי מידע "מעניין" (לרוב באמצעות טכנולוגיות Big Data). למשל באמצעות חיפוש אחר ביטויים, ביקור באתרי אינטרנט או פורומים. מיליארדי דולרים בשנה מושקעים בידי סוכנויות ביון, כגון: הסוכנות לביטחון לאומי וה-FBI כדי לפתח, לרכוש וליישם מערכות מעקב מתקדמות שמסוגלות ליירט ולנתח נתונים עצומים של מידע, ובמיוחד כזה שנמצא בצי"ח של סוכנויות הביון.[5]

מערכות מעקב אלו מיושמות כיום אף במדינות רבות מחוץ לארצות הברית כגון איראן, סין ועוד.

ישנן גם חברות שמתמחות בפיתוח של תוכנות מעקב עבור סוכנויות הביון ומכירתן למשל Hacking Team (אנ').[6]

מעקב אחר משתמשים ומחשבי קצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעקב של חברות אחר שגרת פעילותם של משתמשים ומחשבי קצה נפוץ מאוד ברשת האינטרנט, כשהנתונים הנאספים מהשימוש באפליקציות, אתרים ומנועי חיפוש, משמשים לרוב למטרות שיווק, ייעול החברה או למכירה עבור חברות אחרות, אך גם יכולים לשמש באופן קבוע גורמים מטעם המדינה.

למשל חברת גוגל בעלת מנוע החיפוש הפופולרי בעולם והאתר הנצפה ביותר בעולם, שומרת ומקטלגת את כל הפעילות של המשתמשים בשירותים שלה לפרקי זמן ארוכים. זאת במטרה לבנות פרופיל על כל משתמש שעושה שימוש בשירותים שלה, ועל ידי כך לספק לו פרסום ממוקד יותר, דבר אשר צפוי להגדיל את ההכנסות הכספיות של החברה.[7][8] לדוגמה:

  • פרטים מזהים שקושרים את המשתמשים על בסיס ביטויים שמחפשים במנוע החיפוש.
  • תיעוד פעילות באתרים העושים שימוש ב-Google Analytics (כ-50% ממיליון האתרים הפופולריים ביותר בעולם משתמשים ב-Google Analytics לפי נתוני אלכסה).[9]
  • תיעוד כל תוכן הודעות הדואר האלקטרוני שנמצאות בתיבת הג'ימייל.[10]
  • תיעוד כתובת ה-IP של כל משתמש שעושה שימוש בכל אחד מהמוצרים שלה.
  • גישה לכל הקבצים שמאוכסנים בגוגל דרייב ואף הרשאות מחיקה בהתאם לשיקול דעתה.
  • במערכת ההפעלה אנדרואיד יש לגוגל גישה לכל אנשי הקשר של המשתמש במידה והוא אישר את גיבוי וסנכרון רשימת אנשי הקשר.
  • במערכת ההפעלה אנדרואיד יש לגוגל גישה לנתוני המיקום של המשתמש במידה והוא הפעיל GPS ואפשר סנכרון עם החשבון שלו בגוגל.
  • קובצי עוגיות שנשמרים במחשב ומתעדים כל דף שהמשתמש מבקר בו.

מדינות רבות לעיתים מקבלות גישה למסדי נתונים אלו, בין השאר על ידי צו חיפוש. דוגמה לכך זו תוכנית הביון פריזמה שפותחה בידי הסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית כדי לאסוף מידע מחברות טכנולוגיה אמריקאיות. על פי המסמכים של אדוארד סנודן כ-98% מהמידע המופק בתוכנית מקורו ביאהו!, גוגל ומיקרוסופט.

בנוסף, לעיתים נעשה שימוש בתוכנות רוגלה על מנת לנטר את פעולת מחשב הקצה ואף להשיג גישה למידע המאוחסן בתוכו.

מעקב אחר מחשבים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של בובת ריגול מבית היוצר של חברת גוגל.[11]

בתרבות ובספרות ישנן הרבה יצירות שנכתבו בהשראת המעקב ההמוני המתבצע כיום.

הספר "1984"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר שנכתב בשנת 1948 ועוסק בעולם דמיוני עתידי בשנת 1984, שנתון תחת פיקוח ושלטון טוטליטרי צמוד, "האח הגדול" - הרואה הכול ויודע הכול. "מסך הטלסקרין", שנמצא בידי כול ומשמש לבידור וכאמצעי תקשורת, הוא גם אמצעי המעקב והפיקוח שיש בידו של "האח הגדול" היות שמכיל מיקרופון ומצלמה המתעדים את כל פעילות המשתמש.

הספר נבדל משאר יצירות בנות ימינו משום שנכתב לפני המצאת הסלולר, האינטרנט ורשתות המחשבים. ספר זה כביכול ניבא את העתיד בנושא המעקב אחר האדם בעולם הדיגיטלי.[12]

חוקיות המעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההרשאות והתנאים בהן המדינה רשאית לקבל לידיה ולעקוב אחר נתוני תקשורת המתקבלים מספקיות וחברות תקשורת מוגדרות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת)[13] וכן תחת חוק האזנות הסתר.[14]

ב-30 באוגוסט 2015 במהלך ראיון לאתר העין השביעית אמרה הצנזורית הצבאית הראשית בדימוס, תא"ל סימה וואקנין-גיל, כי: "יש לנו מערכות לניטור טלוויזיה, רדיו ואינטרנט שהן לדעתי מהטובות שיש. בימים אלה אנחנו בעיצומה של הכנסת מערכת נוספת, שמתמודדת עם עוד נישה באינטרנט".[15]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]