ארקיע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארקיע
Arkia Logo.svg
Arkia B753 4X-BAW.jpg

בואינג 757 של ארקיע
יאט"א
IZ
ICAO
AIZ
אות קריאה
ARKIA
שנת ייסוד 1949
בסיס פעולה מרכזי נמל התעופה דב-הוז

נמל תעופה בן-גוריון

בסיס פעולה משני נמל התעופה אילת

נמל התעופה עובדה

נמל התעופה חיפה

הנהלה תל אביב
צי מטוסים 7+ 14 בהזמנה
מספר יעדים 37+ 12 עונתי
www.arkia.co.il
מטוס דקוטה של חברת ארקיע
אלינור רוזוולט מגיעה לביקור באילת בשנת 1959
מטוס דאש 7 של ארקיע באילת
מטוס דקוטה היסטורי של חברת ארקיע בשדה התעופה באילת

ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ היא חברת התעופה הפנים-ארצית הגדולה בישראל ומרכזה בתל אביב. החברה נמצאת בבעלות חברת ג'ורדאש ישראל של האחים נקש (70% מהמניות) ועובדי החברה (יתר ה-30%).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות החמישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות כיבוש אום רשרש, שהייתה לאילת, החליט שר התחבורה דוד רמז, בסוף שנת 1949, להקים חברת תעופה פנים ארצית כדי לאפשר קשר אווירי ליישוב המרוחק. החברה הוקמה בשותפות בין אל על[1] וחברת העובדים, אשר הקימה חברת אחזקות בשם כנפות לצורך החזקת מניותיה בארקיע[2]. החברה התחילה בטיסות ניסיון בפברואר 1950 וחנכה את קו השירות שלה ב-28 בפברואר 1950 ביום ציון שנה לכיבוש אילת[3].

מכיוון שייעוד החברה היה טיסות לאילת, היא נקראה בתחילה בשם "אילתה". את החברה החדשה ניהל יעקב הוזמן, עד לפטירתו בשנת 1965. במחצית השנייה של 1950 שינתה החברה את שמה ל"ארקיע"[4].

החברה הפעילה טיסה יומיות מנמל תעופה בן-גוריון לאילת ובשנת 1951 ביצעה סך הכל 685 טיסות[5]. מחיר טיסה הלוך ושוב נקבע ל-10 לירות כולל ארוחת צהריים וסיור באילת[6]. החברה גם ביקשה לבצע טיסות שבועיות מחיפה לאילת[7].

הטיסות בוצעו באמצעות שני מטוסי C-46 קומנדו בעלי 36 מושבים שהועברו מחיל האוויר. צוות האוויר ב"ארקיע" אויש על ידי עובדי "אל-על". הכנסות החברה בשנה זו הסתכמו בכ-80,000 לירות ומספר הנוסעים שהטיסה החברה הגיע ל-13,485. בשנת 1953 נכנסו לשירות מטוסים מסוג "de Havilland DH.89 Dragon Rapide" בעלי שישה מושבי נוסעים, מעודפי חיל האוויר. מספר הטיסות גדל לשתי טיסות יומיות במטוסי "Rapide" ושלוש טיסות שבועיות במטוסי "קומנדו". מספר הנוסעים בשנה זו עמד על כ-20,000. בשנת 1955 נמכר מטוס ה"ראפיד" וארקיע רכשה שני מטוסי "Douglas DC-3" (ידוע גם כ-DC-3 דאקוטה) בעלי 32 מושבים מעודפי חיל האוויר. לאחר מבצע קדש ב-1956, עם עליית מספר התיירים בעיר, החלה ארקיע למכור חבילות נופש בנוסף לטיסות שקיימה. בשנת 1958 כלל צי המטוסים של החברה ארבעה מטוסי "DC-3" ושני מטוסי "Beechcraft" קטנים בעלי עשרה מושבים. ארקיע העסיקה 53 עובדים, מתוכם 12 אנשי צוות אוויר. בשנת 1959 הועברו הטיסות משדה התעופה לוד לשדה דב בתל אביב, ונפתח קו טיסה נוסף למחניים סמוך לראש פינה.

שנות השישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1961 מספר הנוסעים שהטיסה החברה עבר את גבול 100,000, והחברה רכשה מטוס דקוטה "DC-3" נוסף. היא החלה לבצע גם טיסות בינלאומיות עבור חברת "אל על", שהופסקו לאחר זמן קצר בגלל איכות המטוסים. בשנה זו הוכשר אחד ממטוסי ה"DC-3" בחברה לעסוק בניסויי זריעת עננים. ב-1964 רכשה ארקיע שני מטוסי "הראלד" עם 50 מושבים וכעבור שנה מטוס נוסף במקום מטוס ה"דקוטה". בשנה זו גדל מספר הנוסעים ל-154,000 ובשנת 1965 ל-180,000[8]. באמצע 1966 הוציאה ארקיע משורותיה שני מטוסי "דקוטה" נוספים.

לאחר מלחמת ששת הימים, ב-1967 החלה ארקיע להפעיל טיסות לשדה התעופה עטרות סמוך לירושלים ונמל התעופה חיפה, וכן אל שדה אופיר הסמוך למנזר סנטה קתרינה ולשארם א-שייח' שבחצי האי סיני. עם הפעלת שדה הנפט באבו רודס החלה החברה להפעיל טיסות אף ליעד זה. חברת אל על, שהחליפה בינתיים את צי המטוסים שלה למטוסי סילון העבירה את הנתיבים הקצרים לארקיע. ב-1969 רכשה ארקיע שלושה מטוסי "Viscount" בעלי 80 מושבים. מאחר שמטוסים אלה לא יכלו לטוס משדה דב, פתחה ארקיע בסיס פעילות נוסף, בנמל התעופה בן-גוריון, שאז נקרא עדיין "נמל תעופה לוד". מספר הנוסעים בשנה זו עמד על כ-280,000 איש ב-6,411 טיסות. עובדי החברה מנו 188 איש, מהם 54 אנשי צוות אוויר, והמחזור העסקי הגיע לכ-18 מיליון לירות.

מאז שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1971 ידעה החברה שיא בפעילותה עם 625,000 נוסעים בכ-7,370 טיסות[9]. ב-1972 היה בבעלות החברה צי מטוסים שכלל חמישה מטוסי "הראלד" ושלושה מטוסי "Viscount" שהטיסו 580,000 נוסעים בכ-6,800 טיסות. מכיוון שהמטוסים אלה לא התאימו למנחתים ביעדים הקצרים (שדה תימן ליד באר שבע, מנחת בר-יהודה ליד מצדה, סדום, מנחת ספיר ליד עין יהב, מנחת מצפה רמון וחיפה), הקימה החברה בשותפות עם חברת "כנף" את "כנף-ארקיע" שהפעילה מטוסי "איילנדר" דו מנועיים בעלי 10 מושבים לצורך אותן טיסות. מלחמת יום הכיפורים גרמה לירידת תנועת הנוסעים הפנים ארצית לכ-630,000 ב-1976, ולצורך הרחבת הפעילות מחוץ למדינה נרכשו שני מטוסי 11-1 BAC בעלי 114 מושבים, שהחליפו את שני מטוסי ה"הראלד". ההפסדים המצטברים הביאו למכירת ארקיע לבעלים פרטיים בפברואר 1980. עד לאותה עת הייתה החברה בבעלות משותפת של חברת העובדים, ממשלת ישראל, וחברת אל על. את עיקר הרכישה בצעה משפחת בורוביץ' שגם הובילה את הקמת קבוצת כנפיים - אחזקות ארקיע בע"מ בחודש מאי 1980, ואשר החזיקה במניות ארקיע עד 2006.

בשנת 2000 קיבלה החברה שני מטוסי בואינג 757 בעלות של 120 מיליון דולר והחלה להתמקד בשוק הטיסות הבינלאומי. באותה שנה הופסקו הטיסות לירושלים עקב סגירת שדה התעופה בעטרות לאחר פריצת האינתיפאדה השנייה. בשנת 2004 רכשה קבוצת כנפיים (אשר החזיקה ברוב מניות ארקיע) את רוב מניות חברת "אל-על" מהמדינה, ובעקבות החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, למניעת שליטת שוק התעופה בידי חברה אחת, מכרה כנפיים בינואר 2006 את אחזקותיה בחברת ארקיע לאחים נקש ולעובדי החברה. בשנת 2006 בוטלו טיסות ארקיע למצדה, מצפה רמון, באר שבע וראש פינה.

אירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 בנובמבר 2002 נורה טיל נ"מ לעבר מטוס בואינג 757 של ארקיע לאחר שהמריא בטיסה IZ582 מנמל התעופה של מומבסה בקניה. הטיל לא פגע במטוס, והוא נחת בשלום ביעדו בנמל התעופה בן-גוריון[10]. בעקבות האירוע הופסקו טיסות מטוסים ישראליים לקניה.

בחודש יולי 2009 נחת קברניט החברה על מסלול לא נכון בנמל התעופה עובדה במטוס דאש 7. בטיסה לא היו נוסעים.

בחודש אפריל 2010 כמעט התנגשו 2 מטוסי ארקיע מעל ים המלח בקו תל אביב - אילת.

ב-18 ביוני 2015 מטוס ארקיע כמעט נחת על מטוס אחר בנמל התעופה בן-גוריון. המטוס הועבר למסלול נחיתה אחר ונחת בשלום.

החברה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • החברה מטיסה כיום למעלה ממיליון נוסעים בשנה בטיסות פנים ארציות ובינלאומיות[11]. בנוסף לטיסות הפנים מפעילה החברה טיסות שכר וטיסות סדירות למגוון יעדים באירופה ומבצעת טיסות לבסיסי חיל האוויר הישראלי עבור צה"ל.
  • ארקיע רכשה שני מטוסי בואינג 787 בעלות כוללת של כ-280 מיליון דולר, אשר היו אמורים להיכנס לשירות בשנת 2012 ולאפשר לחברה לטוס ליעדים רחוקים מאי פעם, אולם לא ברור מתי אלו יצטרפו לצי ארקיע, בבעלות החברה נמצאים מטוסים המוחכרים לחברות אחרות.
  • בחודש מרץ 2010, יצא משירות מטוס הדאש 7 האחרון שהופעל מסחרית בשורות החברה. ארקיע מכרה את מטוסי הדאש לחברה אמריקאית[15].
  • בקיץ 2010 החלה ארקיע בתמחור מוזל, בהתאם לטרנד הנוצר בעולם תחת המותג Arkia Express. הקונספט כלל טיסות במחיר מוזל (החל מ-99 דולר לכיוון) ללא שתייה, אוכל וכבודה, אשר נמכרים בנפרד לבקשת הנוסע. בתחילה ארקיע משווקת טיסות אלו ליעדים פריז, אמסטרדם, ברצלונה ומינכן.
  • ב-9 ביולי 2012 הודיעה החברה על רכישת 4 מטוסי A321neo של חברת Airbus האירופאית. מטוסים אלה כוללים 220 מקומות ישיבה.
  • ב-2 באפריל 2014 הודיעה החברה כי תתחיל להפעיל מחלקת עסקים לאילת. המחלקה תהיה בחלקו הקדמי של המטוס ומקומות הישיבה יהיו כמו בשאר המטוס. במחלקה תוגש שתייה וארוחה קלה, ויחולקו עיתונים יומיים חינם. ניתן לרכוש כרטיס למחלקת ה"ביזנס" בהוספה של 40 ש"ח למכיר כרטיס רגיל.
  • ב-18 בפברואר 2015 הודיעה החברה כי ביצעה הזמנה של 2 מטוסי איירבוס A330-900 Neo, עם אופציה לרכישת שני מטוסים נוספים, איתם תטוס החברה לארצות הברית ולמזרח הרחוק. ברגע שהחברה תקבל הזמנתה, תהפוך לחברה הישראלית הראשונה שבבעלותה מטוסים רחבי גוף מתוצרת איירבוס.
  • ב-3 באוגוסט 2015 הוצא מטוס ATR 72-500 אחד משירות ארקיע (4X-AVZ).
  • ב-12 באוקטובר 2015 הוצא מטוס ATR 72-500 אחד משירות ארקיע (4X-AVW).
  • ב-13 ביולי 2016 הודיעה החברה כי תממש את אופציית רכישת שני מטוסים נוספים מדגם A330-900 Neo. בנוסף הודיעה החברה כי תרכוש שישה מטוסי אמבראר E195-E2 שצפויים להיכנס לשירות בשנת 2019.

יעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארקיע טסה ל-37 יעדים ב 18 מדינות שונות. לארקיע יש 4 יעדי פנים ו-33 טיסות ליעדים בינלאומיים. בנוסף לכך מפעילה החברה 12 יעדים עונתיים ומפעילה טיסות שכר עונתיות למגוון יעדים בארץ ובעולם.

טיסות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיסות בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צי המטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל צי מטוסי ארקיע בבעלות ארקיע מלבד מטוס ה-Embraer E190 החכור.

לחברה שמונה מטוסי נוסעים הטסים בקווי החברה. להלן פירוט המטוסים:

צי ארקיע
מטוס בשירות בהזמנה נוסעים רישום כלי טיס ("זנב") הערות
אופציה לרכישה J Y
סה"כ
איירבוס A321neo 4 220 220 מסירה בשנת 2018, יעדיו לעתיד יהיו באירופה.

יחליפו את הבואינג 757.

איירבוס A330-900 Neo 4 44 310 354 מסירה בשנת 2018, יעדיו לעתיד יהיו בעיקר למזרח הרחוק וארצות הברית.
ATR-72 3 8 64 72 המטוסים משמשים בקווים: חיפה-אילת, שדה דב-אילת, נתב"ג-אילת, נתב"ג-לרנקה, נתב"ג-עמאן ולעתים גם לאיי יוון.
אמבראר פנום 100 1 משמש לטיסות עסקים.
אמבראר E-190LR

אמבראר E-190AR

1

1

12

12

98

98

110

110

מטוס EMB חכור.

EMD הגיע באפריל 2016, נכנס לשירות מיידית.

אמבראר E-195-E2 6 4 מסירה בשנת 2019.
אמבראר E-195 2 12 110 122 EMC נכנס לשירות ביוני 2016.
בואינג 757-300 2 265 265 מטוסים אלו ייצאו משרות לאחר כניסת איירבוס A321
בואינג 787-9 4 2 יכנסו לשירות עד שנת 2017. מטוס אחד מסוג זה יוחכר לחברת אל על. 2 מטוסים מתוך הארבעה שבהזמנה יוחכרו מ- norwegian air shuttle
סה"כ 10 18 6

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מה כבר נעשה באילת, דבר, 15 במאי 1950
  2. ^ ז. און, חברת העובדים ופעולתה, דבר, 6 ביולי 1950
  3. ^ ת. לויטה, הגמל המעופף של הנגב, מעריב, 28 בפברואר 1950
  4. ^ ארקיע, טוס אילתה, דבר, 15 בספטמבר 1950 (מודעה)
  5. ^ 685 טיסות בקו לוד - אילת, על המשמר, 14 בפברואר 1952
  6. ^ הוזל מחיר הטיסה לאילת, דבר, 9 ביוני 1950
  7. ^ קוו תעופה קבוע מחיפה לאילת, על המשמר, 10 במאי 1950
  8. ^ ארקיע: דו"ח המנהל הכללי לשנת העסקים המסתיימת ב-13.12.1965. רבעון לכלכלה 1966, גיליון 49-50, עמ' סט-ע.
  9. ^ ארקיע לקראת עידן הסילון. הרבעון לכלכלה, 1972 גיליון 76, עמ' 8-9
  10. ^ Pilot of Arkia Flight 582 Describes What Happened
  11. ^ ההיסטוריה שלנו, ארקיע
  12. ^ דרור מרום, ארקיע תשקיע 70 מיליון דולר במטוסים ברזילאיים, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 2 בספטמבר 2008
  13. ^ אריה אגוזי, אחרי החגים: שוק התעופה ישנה את פניו, באתר ynet, 11 בספטמבר 2008
  14. ^ Haaretz site logo.png זוהר בלומנקרנץ, חברת ארקיע תחל להשתמש במטוס גדול יותר בקו אילת-תל אביב, באתר הארץ, 31 במאי 2011
  15. ^ יואב זיתון, אחרי 30 שנה: ארקיע נפרדת מהדאש 7 המיושנים, באתר ynet, 7 במרץ 2010