מרדכי שני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרופ' מרדכי שני

מרדכי שני (נולד ב-1938 בתל אביב[1]), לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות בשתי תקופות כהונה, ומנהל המרכז הרפואי שיבא. ממייסדי המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות הפועל בתל השומר, ומנהלו הראשון. אחת הדמויות שלהן הייתה השפעה מכרעת על עיצוב מערכת הבריאות בישראל מאז אמצע שנות ה-70. חתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת 2009.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני התמנותו למנהל המרכז הרפואי שיבא, כיהן פרופ' שני כמנהל המחלקה הפנימית במרכז רפואי זה (שנקרא אז בית החולים תל השומר). במקביל, בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים ועד 1971, שימש כמנהל שירותי הרפואה ברצועת עזה ובחצי האי סיני.[1]. לאחר פטירתו של המנהל הראשון של בית החולים, חיים שיבא, בשנת 1971, נתמנה שני למנהל בית החולים וכיהן בתפקיד זה למעלה מ-30 שנה, עד לשנת 2004. היה חבר בועדת נתניהו לחקר מערכת הבריאות בישראל, שמסרה המלצותיה בשנת 1990. כיהן בוועדה הממשלתית שמונתה בשנת 2000 להציע רפורמה בשירותי בריאות הנפש.

לשני היה תפקיד מרכזי בחקיקתו של חוק שיקום נכי נפש בקהילה. למרות שבאותה עת לא החזיק בתפקיד רשמי במשרד הבריאות, שני מונה על ידי מנכ"לי המשרד באותה עת כאחראי על קידום החוק. במסגרת תפקידו זה, פעל רבות כדי לקדם את תהליך החקיקה. שני עמד בראש תוכנית הפיילוט שקדמה לחוק, והיה היו"ר הראשון של המועצה הארצית לשיקום נכי נפש בקהילה, שהוקמה בעקבות חקיקת החוק.[2]

ב-2005 ייסד את בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב ובמשך מספר שנים עמד בראשו.

במשך מספר שנים שימש כיו"ר ועדת סל הבריאות, היא הוועדה הקובעת את הרכבו של סל השירותים והתרופות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

ב-2007 הקים את מיזם "מוטק'ה" לאוכלוסייה המבוגרת בישראל, הכולל אתר אינטרנט וקורסי הדרכת אינטרנט לגמלאים במחיר מסובסד.

ב-2010 הקים את מיזם "כמוני" רשת חברתית, ראשונה מסוגה בארץ, המיועדת לחולים כרוניים, במסגרתה יכולים חולים במחלות כרוניות שונות להתייעץ ולחלוק מידע עם אנשים כמוהם ועם מומחים מקצועיים.

מכהן כיום כדיקאן בית הספר למקצועות הבריאות במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה, ויושב ראש ועדה רפואית של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, הבודקת את כשירותם של אזרחים לנהיגה.

ב-1970 קבל את פרס אלברט שוויצר על פעילות הומניטרית ברצועת עזה ובסיני.

ב-2009 הוענק לו פרס ישראל על מפעל חיים ותרומה למערכת הבריאות.

בשנת 2017 הוענק לו תואר יקיר העיר רמת גן[3].

ביקורת על פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 פנתה תנועת אומ"ץ לשר החינוך גדעון סער בבקשה שתישקל מחדש הענקת פרס ישראל לפרופ' שני. אומ"ץ נימקה את בקשתה בכך כי לאורך פעילותו הרפואית ציבורית הוא היה מעורב בתופעות חריגות רבות של שחיתות וקשרי הון שלטון שעוררו ביקורת משפטית וציבורית (ראה קישור):

העיתונאי אריה אבנרי טען כי כאשר שימש בתפקידו תחת שר הבריאות אהוד אולמרט, הוציא לפועל עסקה סיבובית שבמסגרתה רכשו בתי החולים ציוד יקר שלא נזקקו לו מחברת מיקרושב שהייתה בבעלותו של יגאל כהן אורגד. בעבר שר האוצר ומקורבו של אולמרט.[4]. בהחלטת בג"ץ שהגיש נגדו אריה אבנרי בעניין פרשיות ניהול עסקים פרטיים בהונגריה ושלשול מאות אלפי דולרים לכיסו הפרטי, נאסר על עליו לכהן בשורה של תפקידים ציבוריים, למשל מנכ"ל ביה"ח תל השומר. במצוות אותה החלטת בג"ץ הוא פוטר ממנכל"ות משרד הבריאות.

חבר הכנסת רן כהן פנה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בבקשה לבדוק ניגוד עניינים שעולה מהתנהלותו ברפורמה לבריאות הנפש. לטענתו של כהן, באותו הזמן ששני שימש כיזם של הרפורמה וכיו"ר הוועדה המייעצת למשרד הבריאות הוא גם ניהל בפועל את המרכז הרפואי הפרטי "מעיני הישועה", בית חולים שאמור היה לספק שירותי אשפוז פסיכיאטרי בתשלום עם כניסת הרפורמה מה שמציב אותו בניגוד עניינים מובהק[5].

נוסף על כך, הופנתה כלפי שני ביקורת רבה על החלטות שקיבל כאחראי על חלוקת כספי ניצולי שואה והפנייתם לגופים מקורבים שניהל בעבר ולא לצורכי ניצולי שואה ייעודם המקורי[6]. במיוחד מעוררים מחלוקת מאות אלפי השקלים שהעביר פרופ' שני ביושבו כיו"ר הוועדה המייעצת של "החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה" ל"חוג הידידים של המרכז הרפואי שיבא בתל השומר" אותו ניהל שני בעבר.

נטען כי בנו, אור שני, מונה לסגן מנהל התפעול של בית החולים תל השומר בזמן שהוא משמש כיו"ר התאגיד הרפואי של בית החולים, וזאת בניגוד לתקנות שירות המדינה (תקשי"ר)[7].

כמו כן נטען נגדו כי מכון לואיס המנוהל על ידו קיבל העברות תקציביות ממשרד הבריאות ללא מכרז. בעתירת בג"ץ שהגישו נגדו 12 עמותות נכים, מכוני אורטופדיה, ונכים פרטיים, הוגשו מסמכים שהראו שבניגוד לחוק החברות, מכון לואיס לא הגיש דוחות לרשם החברות במשך שנים. עוד נטען באותה עתירה שפרופ' שני התעמר בנכים כשסירב לספק להם נעליים מיוחדות בהתאם לחוק בריאות ממלכתי תשנ"ד 1974 ובכך העמידם בסכנת החמרה עד כדי כריתת גפיים במקרים של נכים סוכרתיים, כל זאת כדי לשמר את מיליוני השקלים שמכון לואיס מתוקצב מכספי משלם המסים ברשותו של המכון[8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]