מריה סטפנובה
 | |
| לידה |
9 ביוני 1972 (בת 51) מוסקבה, ברה"מ  |
|---|---|
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה |
| מקום לימודים |
מכון גורקי לספרות |
| שפות היצירה |
רוסית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
מריה מיכאילובנה סטפּנובה (ברוסית: Мари́я Миха́йловна Степа́нова, נולדה ב-9 ביוני 1972) היא משוררת, סופרת ועיתונאית רוסית. ערכה את האתר Colta.ru, שעסק בנושאי תרבות ואמנות, עד שנסגר על ידי ממשלת רוסיה במרץ 2022.
מריה סטפנובה זכתה בשנת 2005 בפרס אנדריי ביילי לשירה ובשנת 2018 בפרס בולשאיה קניגה.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מריה מיכאילובנה סטפנובה נולדה במוסקבה ב-9 ביוני 1972 למשפחה יהודית-רוסית. התעניינה בשירה מגיל צעיר והושפעה, בין השאר, משירתה של מרינה צבטייבה. סיימה לימודי תואר ראשון בספרות במכון גורקי לספרות (אנ') בשנת 1995. פרסמה את שיריה בכתבי עת ספרותיים רבים בשפה הרוסית, וזכתה מספר פעמים בפרסים ספרותיים.
בשנת 2007 הקימה את האתר Openspace.ru שהיה מוקדש לאמנות ותרבות בשפה הרוסית, אותו ערכה עד 2012. לאחר חילוקי דעות מקצועיים ותקציביים הקימה את האתר Colta.ru שנתמך על ידי מימון המונים והתאפשר בו חופש עריכה רחב יותר. שלטונות רוסיה סגרו את האתר במרץ 2022 בטענה שהוא מפיץ מיסאינפורמציה אודות הפלישה הרוסית לאוקראינה[1].
בשנת 2018 מונתה לפרופסור אורח באוניברסיטת הומבולדט של ברלין.
במרץ 2022 חתמה על מכתב המגנה את הפלישה הרוסית לאוקראינה.
בשנת 2023 נבחרה כחברת האגודה המלכותית לספרות.
משנת 2022 מריה סטפנובה מתגוררת בברלין ועובדת במכון למחקר מתקדם בברלין. נשואה לגלב מורב, עיתונאי ומבקר ספרות, ואם לבן[2].
על יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שירתה של סטפנובה היא בעלת השפעה רבה בספרות הרוסית העכשווית. היא מרבה להשתמש בסקאז (אנ'), טכניקה סיפורית רוסית הכוללת משקל מקוטע. בחלק מכתביה היא מתייחסת למצב הפוליטי ברוסיה. בין השאר, ספר הפרוזה הראשון שלה מ-2017, "לזכרו של הזיכרון", עוסק בניסיון להתחקות אחר סיפור משפחתה היהודית-רוסית. הספר בוחן כיצד משמר בתוכו העבר הפרטי והמשפחתי רסיסי זיכרון קולקטיבי, וכיצד הם משתלבים בהווה. ספר זה זכה בפרס בולשאיה קניגה, והיה מועמד לפרס בוקר[2].
המתרגם מיכאל מקרובסקי כתב על סטפנובה: "שירתה עושה את דרכה בין קטעי זיכרונות ילדות, תפילות כנסייה ושירי מלחמה, בין כרזות וחפצי ההווי הסובייטי, בין ביטויים שגורים ופסוקי הברית החדשה. כמו רוחות רפאים נואשות לקבורה ומנוחה, כל אלו שבים פעם אחר פעם לרדוף את ההווה, להידחף לתוך שפתו ולתוך שירתו."[3]
יצירותיה של סטפנובה תורגמו לשפות רבות, בהן איטלקית, אנגלית, בולגרית, גרמנית, ספרדית, עברית, פינית וצרפתית.
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטפנובה הוציאה כ-15 אסופות שירה ברוסית. שיריה ראו אור בתרגום לאנגלית בחמישה כרכים.
תרגומים לשירתה הופיעו גם בכתבי עת ספרותיים רבים בעולם. בין השאר הם תורגמו לעברית על ידי גלי-דנה זינגר.
בנוסף לשירה, בשנת 2017 פרסמה ספר פרוזה בשם "לזכרו של הזיכרון". כמו כן פרסמה ספרי שירה עם תרגומים לרוסית לשירי אי. אי. קאמינגס וסטיבי סמית' (אנ').
סטפנובה פרסמה גם שתי אסופות של מסות מפרי עטה על ענייני השעה. בשנת 2021 ראה אור בעברית ספרה בשם "שלשום היום" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), אסופת מסות שנבחרו ותורגמו על ידי דינה מרקון.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרסי שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטפנובה זכתה במספר פרסי שירה, בהם פרס על שם בוריס פסטרנק (2005), פרס על שם אנדריי ביילי (2005), מלגה מקרן על שם יוסף ברודסקי (2010) ופרס יריד לייפציג (2023)[4].
פרסי ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטפנובה זכתה במספר פרסי ספרות על ספרה "לזכרו של הזיכרון", בהם פרס יסנאיה פוליאנה (2018), ופרס בולשאיה קניגה (2018). הספר היה גם מועמד לפרס בוקר[5].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מריה סטפנובה, ברשת החברתית פייסבוק- מול הליריקה: מבחר שירים של מריה סטפנובה, בתרגומה של גלי-דנה זינגר, באתר "נקודתיים:", 19 בדצמבר 2014
- מריה סטפּנובה, השאלה הרוסית, באתר הזמן הזה, אוגוסט 2023.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מריה סטפּנובה, השאלה הרוסית, באתר הזמן הזה, אוגוסט 2023
- ^ 1 2
ליזה רוזובסקי, מריה סטפנובה: תקשיבו לה, ותתחילו להקשיב למתים, באתר הארץ, 4 ביולי 2021
- ^ מיכאל מקרובסקי, חודש נשים בתרגום - סופרות ומשוררות גדולות שחובה לתרגם, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 31 ביולי 2019
- ^ Russian poet Maria Stepanova wins Leipzig Book Prize, באתר דויטשה ולה, 26 באפריל 2023 (באנגלית)
- ^ In Memory of Memory, באתר פרס בוקר, 17 בפברואר 2021 (באנגלית)
