מרים בן-פרץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרים בן-פרץ
פרופסור מרים בן פרץ מקבלת את פרס ישראל בחקר החינוך, 2006
פרופסור מרים בן פרץ מקבלת את פרס ישראל בחקר החינוך, 2006
לידה 1927 (בת 92 בערך)
ורוצלב, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי חינוך
ארצות מגורים ישראל
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל לחקר החינוך לשנת 2006, פרס א.מ.ת בתחום החינוך וקידום החינוך לשנת 2015
הערות חברת מועצת העיר חיפה
תרומות עיקריות
חקר תוכניות לימודים והכשרת מורים. טביעת המונח "פוטנציאל קריקולרי"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרים בן-פרץ (נולדה ב-1927) היא פרופסור לחינוך באוניברסיטת חיפה ונשיאה לשעבר של מכללת תל-חי. כלת פרס ישראל לחקר החינוך לשנת 2006 וכן כלת פרס א.מ.ת בתחום החינוך וקידום החינוך לשנת 2015.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-פרץ נולדה בברסלאו שבגרמניה לד"ר ישראל אברהם רבין ולד"ר אסתר רבין. בשנת 1935 עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בחיפה. בן-פרץ למדה בבית ספר לבנות "מזרחי" ובבית הספר הריאלי העברי ושירתה שירות לאומי בקבוצת "אמונים" שהתיישבה בעין הנצי"ב. הייתה פעילה בארגון ההגנה ובמלחמת העצמאות שירתה כמדריכת נשק בירושלים הנצורה. במלחמה נהרג בעלה יוסף קופלר ('יופ'), שהיה אחד מאנשי מחלקת הל"ה.

קודם למלחמת השחרור החלה בלימודי ביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, שנפסקו עם גיוסה. בשנת 1958 סיימה בהצטיינות את לימודי תואר ראשון.

בשנת 1969 סיימה בהצטיינות לימודי תואר שני באוניברסיטה העברית בהוראת מדעים ובשנת 1977 קיבלה תואר דוקטור בחינוך באוניברסיטה העברית. החל בשנת 1969, ועד פרישתה לגמלאות בשנת 1997, הייתה חברת הסגל בפקולטה לחינוך של אוניברסיטת חיפה. במהלך שנות עבודתה הייתה ראש החוג להוראה (19781985) וראש בית הספר לחינוך (19881993) ובשנת 1990 הוענקה לה דרגת פרופסור מן המניין. בשנת 1993 ייסדה באוניברסיטת חיפה את המרכז לחינוך יהודי בישראל ובתפוצות ועמדה בראשו עד לשנת 2000. בין השנים 1993–1996 הייתה נשיאת מכללת תל-חי. כיהנה כפרופסור אורח באוניברסיטאות אמריקאיות, קנדיות ואירופאיות, ביניהן: מכון אונטריו למדעי החינוך (אנ'), אוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת המדינה של מישיגן, אוניברסיטת קיימברידג' והמכון לחינוך של אוניברסיטת לונדון.

מחקריה עוסקים בחקר תוכניות לימודים ובתחום הכשרת מורים. חקרה את תחום פיתוח תוכניות לימודים ובמסגרתה קבעה מונח חדש - "פוטנציאל קריקולרי" - לתיאור תוכנית לימודים כתוכנית הפתוחה לשינויים ומותאמת לצורכי המורים והתלמידים. מחקריה נגעו גם בחינוך היהודי בישראל ובקרב יהדות התפוצות. מומחיותה הביאה למינויה לוועדות מקצועיות רבות, ובין התפקידים שימשה, בין השאר כיו"ר ועדות במשרד החינוך והתרבות לעניין הרפורמה בבחינות הבגרות (19931994), להכנת תוכנית חומש לחינוך במגזר הערבי (19971998) ולרפורמה בהכשרת מורים (2000). תפקידים נוספים בהם החזיקה, בין השאר, במסגרת מכון מופ"ת (יו"ר ועדת ההיגוי של בית הספר להתפתחות מורי מורים), המרכז הארצי לבחינות ולהערכה, האגודה האמריקנית לחקר החינוך, מועצת המנהלים של המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט וכן במסגרת האוניברסיטה הפתוחה.

טקס הענקת פרס ישראל בתיאטרון ירושלים. משמאל, פרופסור מרים בן פרץ מקבלת את פרס ישראל בחקר החינוך. מימין: נשיא המדינה משה קצב (שני), ראש הממשלה בפועל אהוד אולמרט, נשיא בית המשפט העליון השופט אהרון ברק ושר החינוך מאיר שיטרית.

בן-פרץ כיהנה שנים רבות כחברת מועצת העיר בחיפה (19731978, 19831988, 19971998) וכחברת הנהלה בקרן תרבות חיפה, והנהלת בית "יד לבנים" בחיפה, בשנת 2001 הוענק לה תואר יקירת העיר.

בן-פרץ זכתה בפרס עמוס דה-שליט בהוראת המדעים (1971), פרס על מפעל חיים מהאגודה לחקר החינוך (1997), בשנת 1997 הוענק לה פרס מפעל חיים בתחום תכנון לימודים מארגון AERA, אות יקירת אוניברסיטת חיפה (2002) ופרס ישראל לחקר החינוך (2006). משנת 2010 היא חברה באקדמיה האמריקאית לחינוך NAEd. בשנת 2012 זכתה בפרס על הכשרת מורים מ-AERA, באותה שנה זכתה גם לתואר עמית של כבוד מהאוניברסיטה הפתוחה בישראל. בשנת 2015 הוענק לה פרס א.מ.ת. על תרומתה לתחום החינוך וקידום החינוך.

בן-פרץ הייתה נשואה לעורך הדין משה בן-פרץ, שהיה התובע הצבאי של מחוז חיפה וחיל הים בזמן מלחמת השחרור ושותף בכיר במשרד עו"ד יעקב סלומון, ליפשיץ ושות'.[2] בן פרץ היא אם לארבעה ואחיה הם הפרופסורים חיים מנחם רבין ומיכאל עוזר רבין.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הערך "מרים בן פרץ" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 77, 2018, חיפה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרים בן-פרץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרים בן-פרץ באתר א.מ.ת
  2. ^ עליו ראו: "אדם בשביל המדינה: זיכרונותיו של עו"ד משה בן פרץ", ערכה מרים בן-פרץ, הוצאת "כרמל", תשע"ד 2014.