המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט
70 שנה למכללה האקדמית בוינגייט
Wincollege.JPG
המכללה האקדמית בוינגייט
תאריך ההקמה 1944
סוג מכללה להשכלה גבוהה
נשיא פרופ' רוני לידור
מנכ"ל שלמה בן-גל
דקאן ד"ר אורלי פוקס
מיקום נתניה
קמפוס וינגייט
קואורדינטות 32°15′39″N 34°50′03″E / 32.2608078°N 34.8342884°E / 32.2608078; 34.8342884קואורדינטות: 32°15′39″N 34°50′03″E / 32.2608078°N 34.8342884°E / 32.2608078; 34.8342884
www.wincol.ac.il
(למפת נתניה רגילה)
Netanya.svg
 
המכללה לחינוך גופני
המכללה לחינוך גופני

המכללה האקדמית בוינגייט היא מוסד מוכר להשכלה גבוהה, הנמצא במתחם מכון וינגייט. הלימודים במכללה מקנים הכשרה אקדמית המשולבת בהכשרות מקצועיות בתחומי התנועה, האימון, השיקום, הספורט וההוראה בחינוך גופני.

מטרות המכללה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכללה האקדמית בוינגייט נועדה להכשרת מורים ומומחים בתחומי ספורט, אימון, נופש, מחול ושיקום בתנועה. המכללה פועלת לקידום כוח אדם בכיר ומוסמך לתפקידי מחקר, ניהול ופיקוח בתחום הספורט; להקניית מבחר מגוון ככל האפשר של ידע בסיסי בחינוך גופני לעובדי הוראה, ספורט, חינוך, נופש, רפואה ושיקום; ולפיתוח מודעות באוכלוסייה לתרומת החינוך הגופני, החינוך לנופש והמחול להתפתחות האדם ולתפקוד התקין.

בעלי תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תפקיד
ד"ר יואב מקל ראש בית הספר לחינוך גופני
ד"ר סימה זך ראש בית הספר לחינוך ולימודי יסוד
פרופ' שייקה הוצלר ראש בית הספר ללימודים מתקדמים
פרופ' משה איילון ראש רשות המחקר ויו"ר הוועדה האקדמית
פרופ' מיקי בר אלי יו"ר המועצה האקדמית העליונה
ד"ר מיכאל אשכנזי ראש בתי הספר ללימודי תעודה והשתלמויות

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 באפריל 1944 החלו הפעולות להקמת מכון לחינוך גופני למורים ולמדריכים בארץ ישראל, בשורה של החלטות של מוסדות הוועד הלאומי לכנסת ישראל. ב-6 באפריל הצהיר ד"ר אברהם קצנלסון[1] כי בישיבת הנהלת הוועד הלאומי התקבלה הצעה להנצחת מותו של גנרל צ'ארלס אורד וינגייט בהקמת מכון לחינוך גופני על שמו, שיכשיר מורים ומדריכים בתחום.

ב-10 בספטמבר באותה שנה, החלו הלימודים בקורס השנתי להכשרת מורים לחינוך גופני, שנמשך עשרה חודשים וכלל שש שעות לימוד בכל יום. בקורס הראשון השתתפו, לאחר תהליך מיון שהתקיים במחנה של שבוע ימים, 16 תלמידים מן המניין ועוד 22 תלמידים שלא מן המניין. במסמך הוועד הלאומי אודות פתיחת הקורס[2], צויין כי "זו פעם ראשונה שבארץ נפתח קורס יסודי להכשרת מורים בחינוך הגופני... אנו אמונה שקורס זה ישמש אבן פינה לבית הספר לחינוך גופני ע"ש גנרל א. וינגייט, שעל הקמתו הכריזה הנהלת הוועד הלאומי, מיד כשהתנאים ירשו זאת".

בסיום שנת הלימודים הראשונה, ב-1 ביוני 1945, דיווח ד"ר קצנלסון למנהלת הוועד הלאומי על פעולות המחלקה להכשרה גופנית בשנת 1945-1944 בתחום הכשרת המורים[3], וטען כי קורס זה יהווה התחלה של מכון קבוע לחינוך גופני ע"ש וינגייט כפי שהחליט הוועד הלאומי. הוא תיאר את הלימודים בקורס: "בקורס נמצאים 37 חברים וחברות: הלימודים תופסים 7 שעות ביום. מהן 3 שעות עבודה עיונית ו-4 שעות עבודה מעשית."

בהמשך אותה שנה, ב-23 ביולי, פנה ד"ר קצנלסון ליצחק בן צבי ולדוד רמז והצהיר על כוונות המכון[4]:

"עם פטירתו של וינגייט החליטה ההנהלה להקים מכון לחינוך גופני על שמו לצורכי הכשרת מורים להתעמלות, מדריכים לחינוך גופני ולארגוני הנוער והספורט. הכוונה להקים קדר של צעירים מחונכים ברוח וינגייט."

בשנות ה-60 ארכו הלימודים לתעודת הוראה בחינוך היסודי שנתיים ושנה שלישית העניקה תעודת הוראה לחינוך על יסודי. בתחילת שנות ה-70 נדרשו כל התלמידים ללמוד תוכנית של שלוש שנים[5]. בשנת 1970 הושגה הסכמה לשיתוף פעולה בין המכון לאוניברסיטת תל אביב. על פי ההסכמה, תלמידי בית המדרש במכון יוכלו להשלים את לימודיהם לתואר ראשון במהלך השנה השלישית או לאחר סיום לימודיהם על ידי לימוד בחוג אחד באוניברסיטה ולימודיהם במכון יוכרו כחוג שני[6]. בעקבות זאת התקבלו תלמידי המכון להתאחדות הסטודנטים[7]. בהמשך נפתחה האפשרות להשלים את הלימודים לתואר ראשון גם באוניברסיטת חיפה[8]. עם זאת, המועצה להשכלה גבוהה סירבה לאפשר למכון להעניק תארים אקדמיים דבר שגרם לבוגרים רבים של המכון לנסוע למדינות אחרות ללימודי המשך באוניברסיטאות שהכירו בלימודים במכון כשווי ערך לתואר ראשון. חלק מבוגרים אלו לא חזרו לישראל והצטרפו למצבת היורדים[9]. בספטמבר 1984 קיבל המכון הכרה למתן תואר ראשון "בוגר בהוראה" מהמועצה להשכלה גבוהה[10].

עד שנת 2005 השתמשה המכללה במתקנים של מכון וינגייט. בשנת 2005 התגלעה מחלוקת בין המכללה למכון סביב התשלום עבור השימוש במתקני המכון[11].

בשנת 2014 תחגוג המכללה 70 שנה להיווסדה. לכבוד האירוע עוצב לוגו חדש השומר בתוכו את המוטיב של הלוגו הקלאסי שעוצב לכבוד המחזור הראשון שלמד במכללה ב-1944.

בתי ספר ויחידות הפועלות במכללה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המכללה האקדמית בווינגייט - מסלול לתואר ראשון ושני בחינוך גופני[12] - המכללה מכשירה לחינוך, הוראה, אימון ושיקום בתחומי החינוך הגופני והספורט. הלימודים כוללים הכשרה אקדמית-פדגוגית ואפשרות להתמחות באחד ממקצועות המשנה של החינוך הגופני. מגמות הלימוד בתואר הראשון: ניהול ספורט, פעילות גופנית מותאמת, שיקום לב, טיפוח היציבה והתעמלות מונעת, פעילות גופנית בגיל הזקנה, וחינוך גופני בגיל הרך. בתואר השני המכללה מכשירה לתואר מוסמך במדעי החינוך הגופני, באחת מהמגמות: המגמה למדעי החיים של הפעילות הגופנית, והמגמה למדעי ההתנהגות והיבטים פדגוגיים של הפעילות הגופנית.
  • בתי הספר ללימודי תעודה ולהשתלמויות[13] - השתלמויות המאפשרות למורים להרחיב את השכלתם בתחומים רבים, המבטאים את השינויים בעולם החינוך הגופני לאורך השנים.
  • בית הספר למדריכים ומאמנים בספורט[14] - קורסי בסיס ולימודי המשך בתחום ההדרכה בספורט והאימון במכללה האקדמית בוינגייט.
  • בית הספר לתירות אתגרית - X-COOL[15] - אקס-קול הוא בית-הספר היחיד בארץ ללימודי תעודה בתחום התיירות האתגרית. מטרתו היא להכשיר מדריכים מוסמכים בתחום התיירות, הפנאי האתגרי והנופש.
  • בית הספר לרפואה משלימה Win Medi[16] - פועל במסגרת בית הספר להשתלמויות של המכללה האקדמית בוינגייט, ועוסק בהכשרת מטפלים ומורים ואפשרות להתמחות באחד ממקצועות הרפואה המשלימה. תוכניות הלימודים מותאמות לדרישות האיגודים המקצועיים השונים. המנהל האקדמי של תוכניות הלימודים הוא פרופ' רפאל קרסו.
  • בית הספר לניהול אבטחה וחירום[17] - הוקם בשנת 2007 כמיזם הדרכה משותף של המכללה ושל בכיר שב"כ לשעבר, בעבר מנהל בית הספר לאבטחה וללחימה של שב"כ. בית הספר עוסק בהכשרת מנהלי אבטחה וקציני ביטחון במגזר הציבורי והפרטי למילוי תפקידם בשגרה ובחירום. כחלק מפעילותו עוסק בית הספר בהכנת גופים ציבוריים, חברות וארגונים להתמודדות עם מצבי חירום שונים.
  • היחידה למתודיקה ולרפואה בספורט[18] - עוסק בקידום מאמנים, אנשי מדע, אנשי מקצוע ובעלי תפקידים בספורט הישגי, בספורט עממי ובפעילות גופנית באמצעים מדעיים ומקצועיים מודרניים. המרכז, שנמצא במכללה האקדמית בוינגייט, עוסק במעקב, בקרה וייעוץ מתודי, מדעי ורפואי לספורטאי הישג, נבחרות, קבוצות, שופטים וספורטאים בודדים; קידום מאמנים ואנשי מקצוע; השתלמויות, ימי עיון וכינוסים למאמנים; הכשרה, הסמכה והעשרה באמצעות קורסים בספורט הישגי ותחרותי, בשיתוף עם ארגוני ספורט. מנהל המרכז הוא ד"ר איציק בן מלך, מומחה בתורת האימון.
  • מכינות קדם-אקדמיות[19] המכינות פועלות בחסות חברת מרמנ"ת של משרד החינוך ובפיקוחה, ובחסות הקרן לקליטת חיילים משוחררים של משרד הביטחון. המכינות הקדם אקדמיות כוללות 2 מכינות: מכינה לבגרות - מיועדת לכל המעוניינים בהשלמת תעודת הבגרות או בשיפור תעודת הבגרות, מכינה ייעודית - מיועדת לכל מי שאין בידם תעודת בגרות או שברשותם תעודת בגרות חלקית או שאינה מספקת, ומעוניינים להתקבל במסלול ישיר למכללה האקדמית בוינגייט.

מרכזים לשירות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכללה האקדמית בוינגייט מפעילה מרכזי שירות לציבור הרחב, לילדים ולמבוגרים, במטרה לטפח מערכת שירותי שיקום בתנועה, המתבססים על ערכים מקצועיים ופדגוגיים. המרכזים עומדים בפיקוח אקדמי של המכללה ומנוהלים בידי מומחים בתחומי ההתפתחות, היציבה והשיקום. באמצעות התנועה מטפלים בקבוצות וביחידים בילדים מגיל 4 ועד מבוגרים הזקוקים לשיקום. קיימת גם אפשרות להעניק טיפול רב תחומי.

  • המרכז ליציבה[20] - פועל כעשרים שנה כחלק מהאגף לשיקום בתנועה ובזיקה למגמה לשיקום היציבה, שהיא אחת ממגמות ההתמחות של המכללה. המגמה ובעקבותיה המרכז נוסדו על ידי ד"ר דב אלדובי, בעבר מנהל בית הספר לפיזיותרפיה ומרצה בחוג לאנטומיה באוניברסיטת תל אביב, ומרצה לאנטומיה וקיניזיולוגיה בווינגייט. מאז צאתו של ד"ר אלדובי לגמלאות, המרכז פועל בניהולה של ד"ר ורדיתה גור, שעומדת גם בראש מגמת ההתמחות של המכללה.
  • המרכז לספורט נכים ולמוגבלויות מוטוריות[21] - מיועד לילדים, בני נוער ומבוגרים עם נכויות במערכת התנועה כגון פוסט פוליו, שיתוק מוחין, פגיעות בחוט השדרה, פגיעות ראש, אירוע מוחי (C.V.A.) ועוד. הפעילויות נועדו לטפח שליטה במיומנויות יומיומיות, לפתח כישורים גופניים ולסייע בפיתוח עצמאות וקשרים חברתיים כמעט ללא תלות.
  • המרכז למניעת מחלות לב ולשיקום[22] - מטרת המרכז היא הפעלה גופנית מכוונת לחולים ושיפור איכות חייהם במסגרת מגבלות מחלתם, לאחר ניתוח, אירוע לב או במהלך בעיות רפואיות כגון יתר לחץ דם, סוכרת ועוד. מיועד גם לאוכלוסייה הבריאה וליחידים בעלי גורמי סיכון למחלות לב וריאה.
  • המרכז לפעילות מוטורית קוגניטיבית בגיל הרך[23] - עוסק בפיתוח התפקוד הגופני והמוטורי בהתאם לשלב ההתפתחותי של הילד, תוך רכישת ביטחון והנאה בפעילות כיחיד בקבוצה, פיתוח קשב וריכוז, חשיבה ודמיון, וכן הגברת מודעות ההורים והמחנכים לחשיבות הפעילות המוטורית-קוגניטיבית בהתפתחות הילד ובחיזוק הקשר המשפחתי.
  • המרכז לאבחון ולטיפוח מוטורי[24] - מטפל בילדים ובבני נוער בגילאי 15-4 שהתפתחותם המוטורית אינה תקינה, הלוקים במוגבלות או מסורבלות בתפקוד מוטורי, לקויי למידה ובעלי בשלות נמוכה ללימודים בבית הספר. המרכז מאבחן ליקויים בהתפתחות ובתפקוד המוטורי של הילד ועוסק בפיתוח מיומנויות בסיסיות כגון מוטוריקה גסה ועדינה, תפיסה חזותית, שיפור התיאום בין חלקי הגוף, תיאום עין יד, שיווי משקל, דימוי גוף, חיזוק שרירים ועוד. בתום האבחון נבנית תוכנית מוטורית אישית על בסיס הממצאים ונתוני הילד.
  • המרכז לביומכניקה ושיקום תנועתי[25] - במרכז ניתנים שירותי אבחון, ייעוץ וטיפול ביומכניים לאוכלוסיות ספורטיביות ולאוכלוסיות בעלות פגיעות אורטופדיות או נוירולוגיות. המידע הביומכני משרת אנשי מקצוע העובדים עם אוכלוסיות אלה, כגון אורטופדים, פיזיותרפיסטים, מאמני כושר ומאמנים ענפיים.
  • המרכז לרפואת ספורט[26] - כולל צוות רב תחומי של רפואת ספורט (רופא ספורט, פיזיולוג של המאמץ, דיאטנית קלינית וטכנאי ארגומטריה), המבצעים בדיקות סקר לכושר גופני לצורך הערכה בריאותית כללית, שיפור הישגים ואיכות החיים, בניית תוכנית אימונים אישית והדרכה לתזונה נכונה עם תפריט אישי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המכללה האקדמית בוינגייט: 70 שנות, עורכים: חיים קאופמן, ורדיתה גור, רוני לידור, נתניה : המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט, 2014

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המסמך המקורי מהישיבה, באתר המכללה
  2. ^ המסמך המקורי של הוועד הלאומי על פתיחת הקורס, באתר המכללה
  3. ^ המסמך המקורי ובו דיווחו של קצנלסון, באתר המכללה
  4. ^ המסמך המקורי ובו פנייתו של קצנלסון, באתר המכללה
  5. ^ בית המדרש הממלכתי למורים לחינוך גופני, דבר, 14 במרץ 1971 (מודעה); בית המדרש הממלכתי למורים לחינוך גופני, דבר, 18 בינואר 1972 (מודעה)
  6. ^ משה לררחצי יובל לביהמ"ד למורים ובר מצווה למכון וינגגיט, מעריב, 22 במרץ 1970
    בית המדרש בוינגייט ישולב באוניברסיטת תל אביב, דבר, 16 ביולי 1970
    מרדכי רינקובסקי, מעמד אקדמאי למורי החינוך הגופני, דבר, 28 ביולי 1970
  7. ^ תלמידי וינגייט התקבלו להתאחדות, מעריב, 28 בספטמבר 1970
  8. ^ לחינוך גופני במכון וינגייט, מעריב, 16 במאי 1980 (מודעה)
  9. ^ אהרן כפיר ואשר פרידברג, קביעת מדיניות בתחום הירידה מן הארץ, מדינה ממשל ויחסים בינלאומיים 26, אביב תשמ"ז, עמ' 49
  10. ^ שנתון הממשלה, 1984, עמ' 65, 228
  11. ^ דפנה הראל כפיר, ‏מה קורה במכללה לחינוך גופני?, באתר גלובס, 30 באוקטובר 2005
  12. ^ המכללה האקדמית בוינגייט - מסלול לתואר ראשון ושני בחינוך גופני, באתר המכללה
  13. ^ בית הספר ללימודי תעודה ולהשתלמויות, באתר המכללה
  14. ^ בית הספר למדריכים ומאמנים בספורט, באתר המכללה
  15. ^ בית הספר לתירות אתגרית - X-COOL באתר המכללה
  16. ^ בית הספר לרפואה משלימה, באתר המכללה
  17. ^ בית הספר לניהול אבטחה וחירום, באתר המכללה
  18. ^ היחידה למתודיקה ולרפואה בספורט, באתר המכללה
  19. ^ [1]
  20. ^ המרכז ליציבה, באתר המכללה
  21. ^ המרכז לספורט נכים ולמוגבלויות מוטוריות, באתר המכללה
  22. ^ המרכז למניעת מחלות לב ולשיקום, באתר המכללה
  23. ^ המרכז לפעילות מוטורית קוגניטיבית בגיל הרך, באתר המכללה
  24. ^ המרכז לאבחון ולטיפוח מוטורי, באתר המכללה
  25. ^ המרכז לביומכניקה ושיקום תנועתי, באתר המכללה
  26. ^ המרכז לרפואת ספורט, באתר המכללה