מרים רפ-ינובסקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרים רפ-ינובסקה
אין תמונה חופשית
לידה 13 בינואר 1891
דאוגבפילס, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 באפריל 1992 (בגיל 101)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמרת סופרן, זמרת אופרה, מורה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרים רָפּ-יָנוֹבְסְקָה (ראפ-יאנובסקה) (Miriam Rap-Janowska; לעיתים ינובסקי (Janowski)‏ 13 בינואר 1891,[1] דינבורג, רוסיה (לטביה)[2]‏ – 6 באפריל 1992,[3] תל אביב) הייתה זמרת סופרן (סופרן קולורטורה (אנ')) אופראית ועממית ומורה לזמרה ממוצא יהודי-רוסי שפעלה בגרמניה, בישראל ובארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים בת דב (בוריס) רפ נולדה בשנת 1891 בעיר דינבורג שבצפון-מערב רוסיה (לטביה). נישאה לחיים (חייקל) ינובסקי, מנצח מקהלות ומלמד חזנים,[4] והשניים היו הורים לבן: מקס ינובסקי (1912–1991), שהיה לימים מלחין, מנצח ומעבד אמריקאי שפעל בשדה המוזיקה הליטורגית היהודית.

רפ-ינובסקה למדה באקדמיה למוזיקה בברלין אצל זמרות הסופרן אֶטֶלקָה גֶרסטֶר (אנ') וסֶלמָה ניקְלַאס-קֶמפּנֶר (גר').[2] עם סיום לימודיה החלה להופיע על במות גרמניה ועד מהרה רכשה לעצמה שם של אחת הזמרות הטובות ביותר והופיעה ברחבי אירופה.[5][6] במשך שנים הייתה הזמרת הראשית של האופרה בברלין, והשתתפה במסגרת זו ב-26 אופרות;[6] הרפרטואר שלה כלל 36 אופרה, בהן משל וֶרדי, פוצ'יני ומוצרט.[5] הצלחתה על במות ברלין הייתה גדולה כל-כך שמבקרי המוזיקה השוו אותה לזמרת אדלינה פָּאטי וכינו אותה "קָארוּזוֹ הנשית".[5][6] היא זכתה לביקורות מעולות בגרמניה ובמדינות אירופיות נוספות. עיתוני גרמניה היללו את הסופרן הלירי שלה, וכתבו עליה כי "יש לה קול מצוין, טכניקה משוכללת, סטקטו המגיע לגובה בלתי משוער, קולורטורה מזהירה" וכי היא בעלת "טמפרמנט, הבעה דקה, מוזיקליות, הבעה עשירה ומימיקה חיה".[6] היא זכתה לשבחיו של המבקר אדולף וייסמן (גר')[6] ודוד סמילנסקי כתב עליה כי "יש לה דיקציה מצוינה, אסכולה נפלאה, מוזיקליות עשירה, כח הבעה עשיר, טמפרמנט חי ומלבב, וכל זה מתמזג אצלה למזיגה אמנותית ותרבותית, היוצרת הרמוניה נפלאה".[6]

רפ-ינובסקה הייתה רחוקה מהזמרה העממית והמוזיקה היהודית, עד שבתחילת שנות ה-30[6] הצליח מנצח המקהלות המפורסם ליאו ליוב לעניין אותה ולקרבה לתחום זה, ובהשפעתו החלה לחדש את אמנות הזמרה העממית היהודית בלוויית הרכב קאמרי, מה שהיה בשעתו בגדר חידוש. גם בתחום הזמרה העממית הצטיינה, והיא נחשבה בזמנה לגדולה בזמרות העממיות היהודיות. טובי המלחינים היהודים, בהם אדוארד מוריץ (הול'), א' קרפט, ו' צלר, א' יעקבסון, ו' יעקבי וארנו נאדל,[6] עיבדו עבורה שירים יהודיים עממיים,[7] והיא כונתה בעיתונות: האפוסטול של השירה העממית היהודית"; מבקרו של העיתון "גרמניה" קבל: "מדוע אין לנו זמרת משלנו שתדע כמוה להפגין את שירתנו הגרמנית?".[5]

ביוני 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הגיעה מברלין להופיע בפני היישוב היהודי בארץ ישראל בתל אביב בתוכנית של אריות[8] ושירים עממיים מעובדים לקול והרכב קאמרי שתורגמו לעברית על ידי יהודה קרני.[6]

כבר באותה שנה,[9] זמן קצר לאחר בואה ארצה, הצטרפה לאופרה הארצישראלית שתחת ניצוחו של מרדכי גולינקין כזמרת הראשית. בסיום עונת הקונצרטים ב-1935 העלתה האופרה את "לה טרוויאטה", ועל ביצועה של רפ-ינובסקה בתפקיד ויולטה נכתב: "הצטיינה ביותר הזמרת הראשית מ' רפ-ינובסקה, אשר הראתה כוח מוזיקלי בעל רמה תרבותית, ויחד עם זה מילאה יפה את התפקיד החשוב של ויאולטה. האריות המפורסמות בשתי המערכות הראשונות הושרו ברגש נפשי ובהטעמה נגינתית ועשו רושם עמוק על קהל המבקרים".[10]

בארץ נישאה בנישואים שניים למנצח מרדכי גולינקין (שהתאלמן ב-1924 מאשתו הראשונה).

את פרקי הזמן שבין עונות הקונצרטים ניצלה למסעי הופעות בחו"ל. כך באביב 1935 יצאה למסע קונצרטים באירופה ובמזרח הרחוק[11]סין, להצעתו של הגנרל מוריס כהן, שצפה בה בקונצרט שערכה במנצ'סטר שבבריטניה[12]); ובינואר 1937 הופיעה בניו יורק.[13]

לצד פועלה באופרה הארצישראלית בשנות ה-30 וה-40,[14] הוסיפה להופיע בפני היישוב היהודי הקטן לצד הרכבים קאמריים ביצירות קלאסיות ובשירי עם.[15] זמרתה נשמעה גם מעל גלי האתר, ב"קול ירושלים" ולאחר קום המדינה ב"קול ישראל".[16] בראשית שנות ה-40 התארגנה ביוזמתה קבוצת "מזמור" לטיפוח הזמרה העממית – רביעיית מיתרים: נגני הפילהרמונית הארצישראלית מייצ'יסלב פלידרבאום ובזיה פולישוק (כינור), ה' בור (ויולה) ובולסלאב גינצבורג (צ'לו) – והיא כסולנית; ההרכב ערך קונצרט של תוכנית שירים עממיים יהודיים בשם "בימים ההם".[17]

בשנות ה-40 וה-50 ניהלה בתל אביב סטודיו לזמרה ביחד עם בן-זוגה גולינקין.[18] בסוף שנות ה-40 (או בראשית שנות ה-50) הצטרפה לסגל הקונסרבטוריון הירושלמי החדש והאקדמיה למוסיקה (לימים האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים).[2][19]

בסוף שנות ה-50 נסעה לארצות הברית והתיישבה בשיקגו (שם התגורר בנה, מקס ינובסקי), ושימשה כמורה לפיתוח קול וכראש המחלקה הווקאלית בשיקגו של הקונסרבטוריון הירושלמי והאקדמיה למוסיקה.

בהמשך שבה ארצה. רפ-ינובסקה האריכה ימים, ונפטרה בתל אביב ב-1992, בגיל 101.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Musica Judaica 12 (1991), p. 85.
  2. ^ 1 2 3 'Rap-Janowska, Miriam,' in: Who's Who, Israel, 1952, p. 195.
  3. ^ מרים רפ-ינובסקה באתר חברה קדישא ת"א–יפו. ב-Musica Judaica נטען כי נפטרה ב-6 במרץ 1991; אולם בנקרולוג ב"ניו יורק טיימס" על בנה מקס ינובסקי, שנפטר ב-8 באפריל 1991, נטען כי היא עודנה בחיים (Max Janowski, 79, Composer and Teacher, The New York Times, April 10, 1991).
  4. ^ מקס ינובסקי, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית).
  5. ^ 1 2 3 4 ב. ג., על אורחת אחת, דבר, 20 ביוני 1933.
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 דוד סמילנסקי, המזמרת מרים ראפ-יאנובסקי, דואר היום, 11 ביולי 1933.
  7. ^ בתל-אביב: המזמרת רפ-ינובסקה, דואר היום, טור 1, 13 ביוני 1933.
  8. ^ קונצרט מרים רפ-ינובסקה, דבר, 13 ביולי 1933 (מודעה).
  9. ^ אמנות ואמנים: האופרה המחודשת, דואר היום, טור 3, 29 באוקטובר 1933.
  10. ^ תל-אביב: סיום העונה באופירה הא"י, דואר היום, טור 1, 19 בפברואר 1935.
  11. ^ לקראת צאתה לחו"ל נערך לכבודה קונצרט פרידה, שבו ליווה אותה בפסנתר גולינקין (תל-אביב: קונצרט פרידה, דואר היום, טור 1, 24 במרץ 1935; תל-אביב: באופירה הא"י, דבר, 25 במרץ 1935).
  12. ^ א. ד., עשרה רגעים עם...: הגב' רפ-ינובסקה, דואר היום, 31 בדצמבר 1934.
  13. ^ במועדון הנשים (היהודיות) האמריקאיות ("Rap-Janovska, Miriam," in: Horst Weber, Manuela Schwartz, Stefan Drees, Quellen zur Geschichte emigrierter Musiker, 1933-1950 = Sources Relating to the History of Emigré Musicians, 1933-1950, München: K.G. Saur, 2003-2005, p. 132.
  14. ^ אמנים חדשים באופרה הארץ-ישראלית, דבר, 3 בספטמבר 1940.
  15. ^ תל-אביב: קונצרט רפ-ינובסקה, דבר, טור 2, 27 באפריל 1937 (על הפסנתר: גולינקין); תל-אביב: קונצרט רפ-יאנובסקי, דבר, טור 1, 7 בדצמבר 1938 (הרכב קאמרי).
  16. ^ דוגמאות: בראדיו, הצופה, 15 בספטמבר 1938; שידורי ישראל, דבר, 24 בפברואר 1950 (שירים עבריים; טור 1); ראדיו, על המשמר, 30 באוקטובר 1951 ("פרקי זימרה").
  17. ^ תל-אביב: פעולת "מזמור", דבר, טור 1, 22 במרץ 1942; תל-אביב: הופעת-בכורה של "מזמור", דבר, טור 1, 11 במרץ 1942; תל-אביב: קונצרט לשירי עם יהודיים על ידי "מזמור", דבר, טור 2, 19 באפריל 1942. ביקורת על המופע בבית ברנר: מנשה רבינא, בימים ההם – בגולה, דבר, 3 במאי 1942.
  18. ^ תל-אביב: ליובלו של מ. גולינקין, דבר, טור 2, 5 בדצמבר 1944.
  19. ^ הקונסרבטוריון הירושלמי החדש והאקדמיה למוסיקה: המחלקה לזמרה, על המשמר, 21 בספטמבר 1953 (מודעה).