מרקוס המבשר
 | |
| איור של מרקוס מהמאה ה-6, אתיופיה | |
| נרצח |
25 באפריל 68 אלכסנדריה, מצרים, האימפריה הרומית |
|---|---|
| מקום קבורה | בזיליקת סן מרקו, ונציה |
| מדינה |
רומא העתיקה  |
| מקום פולחן עיקרי |
קתדרלת מרקוס הקדוש, אלכסנדריה בזיליקת סן מרקו, ונציה |
| חג | 25 באפריל |
| תכונות |
אריה מכונף בישוף על כס מלכות מעוטר באריות גבר אוחז בספר ולצידו אריה מכונף גבר אוחז בספר ובענף עץ תמר |
| פטרון של | עורכי דין; ונציה |
בנצרות, מרקוס (ביוונית: Μάρκος; בלטינית: Marcus) נחשב למחבר הבשורה על-פי מרקוס. הוא חי במאה הראשונה לספירה, והיה ממנהיגי הנצרות הקדומה. במסורת הנוצרית מרקוס נחשב לבישוף הראשון של אלכסנדריה, לקדוש ולמרטיר.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בברית החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדם בשם מרקוס מוזכר מספר פעמים בברית החדשה. כך פאולוס כתב עליו:
אֲרִסְטַרְכוֹס הֶעָצוּר עִמִּי יַחַד שֹׁאֵל לִשְׁלוֹמְכֶם, וּמַרְקוֹס בֶּן־אֲחוֹת בַּר־נַבָּא (אֲשֶׁר צֻוֵּיתֶם עָלָיו, אִם־יָבוֹא אֲלֵיכֶם תְּקַבְּלֻהוּ), וְיֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא יוּסְטוֹס; אֲשֶׁר הֵם מִן־הַמּוּלִים, הֵמָּה לְבַדָּם מִן־הָעֹזְרִים לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים, הָיוּ־לִי לְנֶחָמָה.
מפסקה זו בלבד ניתן ללמוד על מרקוס שהוא היה חבר מוכר בקהילה הנוצרית הקדומה, שהוא היה נימול (כלומר ממוצא יהודי), ושהוא היה אחיינו של ברנבא.
מרקוס הוזכר כמוסר דרישת שלום גם באיגרת פטרוס הראשונה, שבה פטרוס אף כינה את מרקוס "בְּנִי"[1], וגם באיגרת אל פילימון[2]. לטימותיאוס כתב פאולוס: ”קַח אֶת־מַרְקוֹס וַהֲבִיאֵהוּ אִתָּךְ כִּי יוֹעִיל־לִּי לִמְאֹד לָעֲבוֹדָה” (טימותיוס ב', ד', 11).
בספר מעשי השליחים מוזכר אדם בשם יוחנן־מרקוס (Ἰωάννης Μᾶρκος), שמקובל לזהותו עם מרקוס הנזכר לעיל, אם כי יש החולקים על כך. הוא היה משרתם של פאולוס וברנבא, והשתתף במסעם מירושלים, דרך אנטיוכיה וסלאוקיה, אל קפריסין, שם הם הטיפו לאמונה הנוצרית. בפרגה (אנ') יוחנן־מרקוס נפרד מהם וחזר לירושלים, בעוד שפאולוס וברנבא המשיכו צפונה.[3] מאוחר יותר רצו פאולוס וברנבא לצאת למסע נוסף, וברנבא רצה לקחת איתם את יוחנן־מרקוס, אבל פאולוס לא הסכים משום שיוחנן־מרקוס נטש אותם בעבר. הדבר הוביל לקרע בין פאולוס לברנבא, ולבסוף ברנבא ויוחנן־מרקוס הפליגו לקפריסין בלי פאולוס.[4] ידוע גם שלאימו של יוחנן־מרקוס, מרים (אנ'), היה בית בירושלים, ששימש כמקום מפגש לקהילה הנוצרית בעיר, ואליו הלך פטרוס לאחר שהוברח מהכלא.[5]
במקורות חוץ-מקראיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבשורה על-פי מרקוס לא כתוב מי חיבר אותה, אבל המסורת שמייחסת את כתיבתה למרקוס הקדוש היא קדומה ביותר, ומגיעה עד המאה ה-1. כך כתב פפיאס בשנת 100 לערך:
וזקן העדה היה נוהג לומר זאת: "מרקוס הפך למשרתו של פטרוס וכתב במדויק את כל אשר זכר, אך לא לפי סדר, את הדברים שנאמרו או נעשו על ידי האדון, כיוון שבזמנו הוא לא שמע את האדון, אף לא היה אחד מחסידיו, אולם מאוחר יותר, כפי שכבר ציינתי, היה מחסידי פטרוס אשר היה נוהג ללמד בכל עת שהיה צורך בכך, אבל בלא לערוך את דברי האדון, כך שמרקוס לא החטיא בכך שתעד נקודות בודדות, כפי שזכרן. הוא הקפיד על דבר אחד, שלא להשמיט דבר ממה ששמע ולא לסלף דבר."
— תולדות הכנסייה, ספר שלישי, פרק 39, פסקה 15, בתרגום ר. פרנק
לפי המסורת הנוצרית מרקוס הגיע לאלכסנדריה, אז בירת מצרים הרומית, בשנת 49 בערך. הוא היה למנהיג (בישוף) של הנוצרים במצרים, ופעל להפצת הנצרות בקרב תושביה. בשל פועלו הוא ספג התנגדות רבה מצד הפגאנים, ובחג הפסחא של שנת 68 הם תפסו אותו, כרכו חבל סביב צווארו וגררו אותו על רחובות העיר במשך יומיים, עד שמת מפצעיו.[6] הפטריארכים הקופטים-אורתודוקסים, הקופטים-קתולים (אנ'), והיוונים-אורתודוקסים של אלכסנדריה, כולם רואים עצמם כממשיכיו הישירים של מרקוס הקדוש.
בניגוד לדברי פפיאס לעיל, יש מסורות שמרקוס דווקא כן הכיר את ישו, ולפיכך יכול היה להעיד על האירועים המתוארים בבשורה המיוחסת לו. אומרים שמרקוס היה האיש שהוביל אל פטרוס ויוחנן אל הבית שבו ערכו את הסעודה האחרונה,[7] וגם שזה אותו הבית שהיה שייך לאימו של יוחנן-מרקוס; נוצרים רבים מזהים את מקום הבית הזה עם "חדר הסעודה האחרונה" שבהר ציון, ואילו הסורים-אורתודוקסים מזהים אותו עם "מנזר מרקוס הקדוש" שלהם. כמו כן, ברשימת "שבעים השליחים" של ישו[8] המיוחסת להיפוליטוס מרומא מופיעים "מרקוס המבשר" ו"יוחנן-מרקוס", כשני אנשים שונים.[9] יש האומרים אף שמרקוס היה אחד המשרתים מהחתונה בקנה.[10][6]
על פי מסורת קופטית מרקוס המבשר נולד בקירנה, בתחומי לוב של ימינו, למשפחה יהודית לוויית.[6]
שרידי מרקוס הקדוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי המסורת הנוצרית, בשנת 828 נגנבו שרידי גופתו של מרקוס, אשר היה קבור באלכסנדריה, על ידי סוחרים מוונציה, ואלה העבירו את הגופה לוונציה, בה נבנתה בזיליקת סן מרקו עבור מקום הקבר החדש. על מנת להסתיר מהשומרים המוסלמים בנמל העיר את הגופה, כיסו אותה הסוחרים בבשר חזיר. השומרים לא הסירו את הבשר ולכן לא גילו את השרידים שתחתיו.
על פי המסורת הקופטית נותר ראשו של מרקוס באלכסנדריה, והוא קבור בקתדרלת מרקוס הקדוש שבעיר.
על פי המסורת הוונציאנית, הגופה הוסתרה עד לבניית הבזיליקה, ואבדה, אולם בעת חנוכת הבזיליקה, בשנת 1063, הופיע ידו של מרקוס והצביעה על עמוד שתחתיו התגלו שרידי הגופה.
ביוני 1968 שלח קיריל השישי מאלכסנדריה (אנ'), האפיפיור הקופטי משלחת רשמית לרומא לבקש שריד של מרקוס הקדוש מאת האפיפיור פאולוס השישי. שריד זה היה עצם קטנה אשר על פי המסורת הוענקה לותיקן על ידי הפטריארך של ונציה ג'ובני אורבאני. העצם הועברה למשלחת ב-22 ביוני 1968.
ההיסטוריון אנדרו צ'אג טוען כי עצמות אלה הם למעשה עצמותיו של אלכסנדר הגדול.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 245-246, מסת"ב 978-965-566-137-8
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הנרי ברסי סוויט, מרקוס הקדוש בברית החדשה
- הנרי ברסי סוויט, מסורות קדומות הקשורות למרקוס הקדוש
- מרקוס המבשר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| אנציקלופדיות | |
|---|---|
| בקרת זהויות |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ פרק ה', פסוק 13
- ↑ פרק א', פסוק 24
- ↑ מעשי השליחים, פרק י"ג, פסוקים 4–13
- ↑ מעשי השליחים, פרק ט"ו, פסוקים 36–39
- ↑ מעשי השליחים, פרק י"ב, פסוק 12
- 1 2 3 SAINT MARK THE EVANGELIST, tasbeha.org
- ↑ לפי הבשורה על־פי לוקאס, פרק כ"ב, פסוקים 8–13, וגם הבשורה על־פי מרקוס, פרק י"ד, פסוקים 12–16
- ↑ לפי הבשורה על־פי לוקאס, פרק י', פסוק 1
- ↑ Arthur Cleveland Coxe, The Ante-Nicene Fathers: Hippolytus, Cyprian, Novatian, appendix, Christian Literature Company, 1886. (באנגלית)
- ↑ לפי הבשורה על־פי יוחנן, פרק ב', פסוקים 5–9
| הקודם: | בישוף אלכסנדריה | הבא: אניינוס (אנ') |