משה פלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה פלס
Moshe Peles.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 20 ביולי 1933
פולין
נהרג 19 בספטמבר 1968 (בגיל 35)
פצאל, בקעת הירדן
תאריך עלייה 1947
כינוי סטמפלה
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1951 - 19 בספטמבר 1968
דרגה סגן-אלוף  סגן-אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

פעולות התגמול

מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז
הנצחה
מחנה פלס

משה פלס (סטמפל) (20 ביולי 193319 בספטמבר 1968) היה מראשוני הצנחנים, בעל עיטור העוז. פיקד על שחרור הר הבית במלחמת ששת הימים, והניף את דגל מדינת ישראל על הכותל המערבי. נהרג במרדף בבקעת הירדן ב-1968 בהיותו מפקד גדוד הנח"ל המוצנח (גדוד 50).

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה פלס, שנודע בכינויי סטמפלה, נולד בפולין ב-20 ביולי 1933 לצבי ורושה סטמפל. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלטה משפחתו לברית המועצות, ושם גדל.

בשנת 1947, בגיל 14, עלה עם משפחתו לארץ ישראל, התגורר ברמת גן והיה פעיל בשומר הצעיר. במלחמת העצמאות השתתף כנער במסגרת הגדנ"ע. בשנת 1951 התגייס לצה"ל והצטרף לנח"ל. אחרי קורס קצינים נשלח לחטיבת הצנחנים ומונה למפקד מחלקה במסגרת פלוגה ד בפיקודו של מוטה גור.

בשנים הבאות השתתף ברוב פעולות התגמול שביצעה החטיבה ובכללן פעולת עזה. במבצע אלקיים ב-1955, בו פוצצה תחנת המשטרה המצרית בחאן יונס - גילה כשרון ותושייה כאשר מפקדו, מוטה גור, נפצע. מטען חומר הנפץ שנועד לפרוץ את שערי המבנה לא התפוצץ - ומשה זינק מתוך הזחל"ם שלו, פרץ אל הבניין ולמרות שנפצע פעמיים המשיך לפעול והתמיד במשימתו לטהר את הבניין ולהכינו לפיצוץ. על לחימתו בפעולת חאן-יוניס ציין אותו לשבח הרמטכ"ל דאז משה דיין[1]. בשנת 1975 הומר הצל"ש שקיבל לעיטור העוז[2].

לאחר מבצע קדש, בו לחם, מונה למפקד פלוגת סיור בערבה.

במהלך שירותו הגיע פלס לדרגת סגן-אלוף ומונה לסגן מפקד חטיבה 55 - חטיבת המילואים של הצנחנים שמפקדה היה מוטה גור. בתפקיד זה השתתף במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים. הוא פיקד על הכוח שכבש את הר הבית והכותל המערבי.

לאחר המלחמה התמנה למפקד גדוד הנח"ל המוצנח (גדוד 50). ב-19 בספטמבר 1968, במהלך תקופת המרדפים בבקעת הירדן, פיקד פלס על כוח מרדף אחרי חוליית מחבלים בנחל בזק (וואדי שובאש) שבבקעת הירדן. פלס, וחמישה לוחמים נוספים, בהם סגנו, רב-סרן דורון מנור, נפגעו מאש החולייה ונהרגו[3]. פלס ושנים מן ההרוגים הנוספים נטמנו בבית העלמין הצבאי בקריית שאול בהלוויה רבת משתתפים.

לו ולאשתו, דליה לבית צינבוי, שני בנים: ניב ועופר.

על שמו מחנה פלס שבבקעת הירדן.

לזכרו כתב המשורר דן בירן, חברו הטוב מאז הפריצה לעיר העתיקה, את "שיר על רעי" (המבוסס על קינת דוד ליהונתן ושאול היות שהקרב נערך בשיפולים המזרחיים של הר הגלבוע). השיר בוצע על ידי הגבעטרון באלבום "גוונים" שיצא בשנת 1978.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי גור, "פלוגה ד'", הוצאת משרד הביטחון, 1977, עמודים 211-218.
  2. ^ עיטור העוז שהוענק לסגן משה פלס, באתר הגבורה.
  3. ^ אילן כפיר, "האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו'", הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), 1982, כרך רביעי-"צנחנים", עמודים 111-112.