אלי לנדאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אלי לנדאו (נולד ב- 21 במרץ 1939, תל־אביב), עיתונאי ישראלי ואיש ציבור. כיהן כראש עיריית הרצליה וכיו"ר חברת החשמל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלי לנדאו נולד בתל אביב בשנת 1939. שירת בדרגת סרן בחטיבת הצנחנים במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה. היה בין ראשוני הצנחנים שנכנסו לעיר העתיקה והגיעו לכותל המערבי. על חוויותיו משתי המלחמות כתב שני ספרים: "ירושלים לנצח" ו"סואץ - אש על המים". היה כתב צבאי בעיתון מעריב.

במלחמת יום הכיפורים סיקר את הקרבות בסיני וברמת הגולן. נמנה עם קבוצת עיתונאים (שכללה מלבדו את אורי דן, ישעיהו בן פורת, יהונתן גפן, חזי כרמל ואלי תבור) שפירסמה בשנת 1973 את הספר "המחדל", שהיה הספר הראשון שנתפרסם מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים ובו ביקורת על מחדליה ותיאור עז משדות הקרב, על החללים, הנפגעים ואובדן הציוד שהיו בהם.

ב-1971 נחשד לנדאו במעורבות בפריצה למחסני חברת "הגרעין", הועמד לדין וכעבור ארבע שנים נמצא זכאי.‏[1] ב-1974 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב את לנדאו בהחזקת נשק ללא רישיון‏[2] וגזר עליו 3 חודשי מאסר על תנאי.

היה במשך שנים רבות אחד ממקורביו של אריאל שרון, ופעיל בפעילות פוליטית וציבורית. בשנים 1979 עד 1981 שימש כעוזרו של שרון שהיה אז שר החקלאות ועוזר שר הביטחון. לאחר מכן שימש יו"ר השק"ם. בשנת 1983 נבחר לתפקיד ראש עיריית הרצליה ולאחר מכן נבחר פעמיים נוספות לתפקיד זה שאותו מילא עד לשנת 1998. יזם את הקמת המרינה והביא לשינוי באזור התעשייה שהפך למרכז היי טק. בתקופת כהונתו הוקם אזור הספורט, נבנו אצטדיון הכדורגל, מטווח אולימפי, קאנטרי קלאב, ובית חיל האוויר אשר בתוכו היכל האומנויות של הרצליה. תמך ביוזמתו של פרופ' אוריאל רייכמן להקמת המרכז הבינתחומי הרצליה. בתקופת כהונתו הוקמו פרויקטים נוספים כגון קניון שבעת הכוכבים, שוקמו שכונות העיר כמו יד התשעה ונווה ישראל, נבנה גם החלק הנוסף בבית יד לבנים, המשמש כמוזיאון אמנות.

במקביל לתפקידו כראש העירייה מילא בראשית שנות התשעים את תפקיד יו"ר מרכז השלטון המקומי ולאחר מכן יו"ר מועצת השלטון המקומי.

עם סיום כהונתו כראש העירייה נתמנה ליו"ר חברת החשמל, תפקיד אותו מילא עד לשנת 2004.‏[3]

בחייו הפוליטיים עבר אלי לנדאו שינוי, החל מהצטרפותו לתנועת החרות בשנת 1969 ומסיוע בהקמת התנחלויות, כעוזר שר החקלאות, ובהמשך בנקיטת עמדה כי יש להדבר עם הפלסטינים ועד לעזיבת הליכוד והתמודדות בבחירות של שנת 1992 כמספר שתים ברשימתו של יצחק מודעי "המפלגה הליברלית החדשה", שלא עברה את אחוז החסימה.

בשל טענות בקשר להליכים לא תקינים בהקמת המרינה בהרצליה, הוגש נגד לנדאו כתב אישום והוא זוכה על ידי בית המשפט. הוא נחקר על ידי משטרת ישראל, בחשד שלא הוכח, כי הוא מעורב ב"פרשת פריצקי" וכי עמד מאחורי הדחתו של יוסף פריצקי מתפקיד שר התשתיות הלאומיות.‏[4]

נשוי לליאורה לנדאו, אשת עסקים בתחום הקולנוע והטלוויזיה בישראל.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי עיריית הרצליה
אברהם הירש שמעון זאב לוין בן ציון מיכאלי פסח יפהר נתן רוזנטל יוסף נבו אלי לנדאו יעל גרמן יהונתן יסעור משה פדלון
1937 - 1938 1938 - 1943 1943 - 1960 1960 - 1966 1966 - 1967 1969 - 1983 1983 - 1998 1998 - 2013 2013 2013 –