משפחת הרצל
בנימין זאב הרצל נולד ליעקב (1835-1902), סוחר אמיד ובנקאי ולז'אנט (1836-1911) לבית דיאמנט. נכד לשמעון לייב הרצל (1805-1879) ואשתו רבקה (1809-1888) לבית ביליס, ולהרמן דיאמנט (1805-1871) ואשתו יוהנה קטרינה (1806-1872) לבית אבלס.
ילדות ונעורים
הרצל נולד כילד השני להוריו יעקב וז'אנט לבית דיאמנט. סבו מצד אביו היה בן-קהילתו של הרב יהודה אלקלעי ממבשרי הציונות.[1] ככל הנראה מצד אביו היה הרצל צאצא ליהודים פורטוגזים.[2] [3], וצאצא של המקובל הרב יוסף טאיטאצאק[4] מסלוניקי.
אחותו
פאולינה (1858-1877), אחותו הבכורה של בנימין זאב, נפטרה בגיל 19 ממחלת הטיפוס, סוברים שפטירתה הייתה הסיבה למעבר המשפחה מבודפשט לווינה.
נעורים
בהיותו בן 26 התאהב הרצל בנערה בת 13 בשם מדלן קורץ, עליה כתב ביומנו כי הייתה "אהבת האמת היחידה", וכן כתב: "היא, המתוקה, מתוקה, מתוקה... עיניה היקרות, שערה הזהוב, הזהוב... לא ידעתי את נפשי, התקשיתי לא להתנהג אליה כבוגר ולומר שאני אוהב אותה".[דרוש מקור] אחרי שמדלן נפטרה בגיל צעיר ממחלה פיתח הרצל רגשות כלפי בתו של הד"ר ליוויזון, העורך הראשי של הברלינר טאגבלאט, אולם החליט לנתק את הקשר כי אביה היה מומר והיא כבר נולדה נוצריה.
רעייתו
יוליה (מכונה ז'ולי וגם ג'ולי) לבית נשאואר (Naschauer) 1868-1907, נולדה ב-1 בפברואר 1868, בת יעקב (1837-1894) ויוהנה (1843-1900). נישאה לבנימין זאב ב-25 ביוני 1889.
בשל פעילותו הרבה בתנועה הציונית, לא הקדיש הרצל זמן או משאבים לשהות עם משפחתו. יוליה נפטרה, כנראה בגלל מחלת לב, בשנת 1907, בגיל 39, שלוש שנים אחרי בעלה, לאחר שסבלה מדיכאון והייתה מאושפזת במוסד לפגועי נפש, גופתה נשרפה על פי בקשתה, ומקום אפרה אינו ידוע.
ילדיו
ליוליה ובנימין זאב הרצל נולדו שלושה ילדים, בצוואתו ציווה הרצל כי ידידיו דוד וולפסון, מוריץ ריצ'פלד ויוהאן קרמנצקי ימונו כאפוטרופסים על ילדיו, עם פטירתו של הרצל הסתבר כי הוציא את כל כספי הנדוניה של יוליה וכי השאיר את משפחתו ללא מקורות הכנסה נאותים (פאולינה הייתה אז בת 14, האנס בן 13 וטרודה בת 11), את האחריות על היתומים הצעירים (גם מבחינה כלכלית) קיבלו על עצמם התנועה הציונית והאפוטרופסים שמינה לילדיו.
פאולינה
בתו הבכורה של הרצל, שמה העברי הוא תרצה, נולדה ב־29 במרץ 1890, אחרי מספר רב של קשרים רומנטיים נישאה ליוזף היפט, אולם התגרשה כעבור זמן קצר, ניתקה את הקשרים עם משפחתה והאפוטרופסים שמינה הרצל, סבלה מאי-ספיקת לב, אושפזה מספר פעמים במוסד פסיכיאטרי, בגיל 39 אושפזה בבית החולים בבורדו, שבצרפת, שם נפטרה כתוצאה ממתן מנת יתר של משכך הכאבים מורפיום, ב־8 בספטמבר 1930. למרות בקשתה בצוואתה להקבר בווינה ליד אביה החליטו בני משפחתה והקהילה היהודית לקברה בבורדו.
האנס
האנס הרצל - בנו השני של בנימין זאב הרצל נולד ב־10 ביוני 1891, הרצל לא העניק לו שם עברי, ואף לא מל אותו (אחרי מותו של הרצל, ארגנה לו הקהילה היהודית טקס ברית מילה והעניקה לו את השם שמעון), כאשר נפטר בנימין זאב הרצל היה האנס בן 13.
בהתאם לבקשתו של הרצל, נשלח האנס ללמוד בפנימיה יהודית דתית באנגליה, כשנפטרה אימו חזר לווינה, התמוטט בגלל רגשות אשם על שלא היה עם אימו בימיה האחרונים ואושפז בסנטוריום, אחרי ששוחרר חזר ללימודיו באנגליה, אותם סיים בהצלחה.
האנס התקבל לאוניברסיטה, בתקופת מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא הבריטי, כשהשתחרר ב־1919 לא מצא לעצמו ייעוד בחיים והתפרנס בעיקר מתרגום כתבי אביו, בגיל 24 התנצר והצטרף לכנסייה הבפטיסטית, המיר את דתו מספר פעמים (ניסה את הכנסייה הקתולית, הפרוטסטנטית, הבפטיסטית, האוניטרית והקווייקרית), לבסוף חזר ליהדות. האנס לא נישא מעולם, כששמע על מחלתה האנושה של אחותו פאולינה עזב את עיסוקיו ונסע לבורדו שבצרפת לבקרה. לאחר ששהה ליד מיטתה וראה כי מצבה משתפר, שב לבריטניה שם קיבל את הבשורה שאחותו נפטרה. הוא חזר לבורדו בשנית והתאבד ב־15 בספטמבר 1930 ביריית אקדח בשבוע לפטירת פאולינה, בן 38 היה במותו. האנס ביקש שגופתו וגופת אחותו ייקברו יחד בווינה. בצוואתו, בה הסביר כי התאבד בגלל תחושת כישלון, הציע להעלות את גופות אביו, אחותו וגופתו שלו, יחד עם אפר אימו לקבורה בארץ ישראל.
בספר הציונות המאוחרת אשר יצא בשנת 1953 בהוצאת שילה, מצוין כי התאבדותו נבעה כתוצאה משברון לב, בעקבות אהבתו לאוליה הבת של הרוזן מעירו. היא הייתה בת 15 והוא - בן 38, ובמצב שנוצר העדיף האנס לשים קץ לחייו. סיבת התאבדותו זו התפרסמה אף בחוברת בווינה בשנים 1966-1967 אך מקורה אינו ידוע.
מרגרטה גרטרודה
מרגרטה גרטרודה הרצל הידועה בכינוייה טרודה ואשר קיבלה גם את השם היהודי פרומה-בתם השלישית של הרצל ואשתו יוליה, נולדה בפריז ב־20 במאי 1893, הייתה בת 11 בעת פטירתו של אביה, אחרי פטירת אימה, בהיותה בת 14, נשלחה להתגורר אצל דודתה אלה, דודתה זו גרמה לה להתנתק מבני גילה ואסרה עליה להביא חברים הביתה, ולכן שיקעה טרודה עצמה בקריאת ספרים (בעיקר נובלות ורומנים), טרודה למדה באוניברסיטה הוראת צרפתית, אחרי פטירת אשתו של אפוטרופסה-וולפסון, עברה לגור בביתו וסייעה לו הן בניהול משק הבית והן בענייני התנועה הציונית, השתתפה בקונגרס העשירי בבזל (1913).
ב־1916 סבלה מהתמוטטות עצבים, בין היתר בגלל שהקשר שלה עם אחיה, האנס, נותק עקב היותו חייל בצבא של מדינת אויב (הצבא הבריטי), והיא אושפזה לזמן מה בבית החלמה לחולי עצבים בברוהל.
טרודה הייתה היחידה מילדי הרצל שהקימה ב־23 באפריל 1917 משפחה (נישאה לתעשיין הטקסטיל היהודי הצ'כי ריכרד נוימן, שהיה גרוש ומבוגר ממנה ב־27 שנים, חבר של האפוטרופוס על ילדי הרצל-מוריץ ריצ'פלד) וילדה ב־1918 נכד יחיד להרצל. זמן קצר אחרי הלידה נשלחה למספר חודשים לבית החולים לחולי נפש "אינזרסדורף" שבווינה.
בשנים שלאחר מכן ניסו בני הזוג נוימן להפרד, חזרו לחיות יחד, ובכל אותה תקופה הייתה טרודה מתאשפזת לפרקים בבית החולים לחולי נפש. מצבה התערער בעקבות מותם של שני אחיה, פאולינה והאנס, והחל מ־1931 היא אושפזה בקביעות בבית החולים אינזרסדורף.
ב־1940, במסגרת הניתוק הכפוי של היהודים מהאוכלוסייה הכללית, הועברה לבית החולים הפסיכיאטרי היהודי פוקרסדורף, וב־1941 עם סגירת כל המוסדות היהודים הועברה לבית חולים פסיכיאטרי ציבורי.
בספטמבר 1942, כשהנאצים פינו את המאושפזים היהודים מבית החולים הפסיכיאטרי של וינה, היא נשלחה למחנה טרזינשטאט, שם שהתה בבית החולים של המחנה ששה חודשים עד פטירתה (כנראה מרעב) ב־15 במרץ 1943. גופתה נשרפה.
נכדו
בנה של טרודה, סטפן תיאודור, הצאצא האחרון למשפחת הרצל, נולד ב־21 באפריל 1918. עקב עליית הנאציזם נשלח ב־1933 ללמוד בפנימיה באנגליה, קיבל אזרחות בריטית ושינה את שם משפחתו מ־"נוימן" ל"נורמן" (לפי גרסה אחרת ל"מונרו"). שירת בתקופת מלחמת העולם השנייה בהודו כקצין בחיל התותחנים של הצבא הבריטי, לאחר שחרורו ב־1945, בדרכו מהודו לאנגליה, ביקר בארץ ישראל[5] והתקבל בכבוד ואהדה, קיבל הצעות להשתקע בארץ (הן מקיבוצים והן מעמותות). תשובתו הייתה שישקול זאת לאחר שייסים את תפקידו בצבא. הוא שובץ כנספח משרד המדע של המושבות הבריטיות בשגרירות בריטניה בוושינגטון. לאחר שנודע לו על מותם של הוריו בשואה, התאבד בקפיצה מגשר בשדרות מסצ'וסטס ב־25 בנובמבר 1946.
העלאת עצמות ילדיו ונכדו לישראל
ב־19 בספטמבר 2006, בטקס רשמי, הוצאו עצמותיהם של האנס ופאולינה מבית העלמין היהודי בבורדו ולמחרת, ב־20 בספטמבר נקברו בחלקת ראשי ההסתדרות הציונית העולמית ומשפחת הרצל בהר הרצל בסמוך לקבר אביהם. (בתו השנייה של הרצל, טרודה, נספתה בשואה וגופתה נשרפה). קבורה מחדש של ילדי הרצל ומימוש צוואתו האחרונה הועלתה על סדר היום הציבורי על ידי ד"ר אריאל פלדשטיין. ד"ר פלדשטיין היה הראשון שחשף את ההתעלמות ארוכת השנים מצוואתו של הרצל. בעוד שאת עצמותיהם של הרצל, הוריו ואחותו פאולינה דאגו להעלאות לארץ מיד עם קום המדינה, משלחת נשלחה לוינה לאחר כ"ט בנובמבר 1947, התעלמו מן החלק בצוואה בו ביקש הרצל להביא לקבורה במדינה היהודית את שאר צאצאיו שיחלפו מן העולם עד אותו זמן. ד"ר פלדשטיין הצליח לשכנע את ממשלת ישראל ואת ההסתדרות הציונית לתקן את העוול ההיסטורי, המוסרי והמשפטי. פעילותו המחקרית והציבורית והסכמתו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, יושב-ראש ההסתדרות הציונית, זאב ביילסקי והרב שלמה עמאר, הראשון לציון, סללה את הדרך לביצוע הצוואה.[6]
ב-5 בדצמבר 2007 הובאו עצמות נכדו של הרצל, סטפן נורמן, לקבורה מחודשת לצד משפחתו.[7]
גלריית תמונות
-
קברה של האנס הרצל -
קברם של טרודה ופאולינה הרצל -
קברה של ז'נטה לנה הרצל -
קברו של יעקב הרצל
לקריאה נוספת
- עמוס אילון, רקוויאם גרמני - יהודים בגרמניה לפני היטלר, 1743-1933, (תרגום מאנגלית: דני אורבך), תל אביב: הוצאת דביר, 2004.
- ישעיהו קלינוב, הרצל חוזה המדינה, אלבום, תל אביב: הוצאת "לעם" בע"מ, תש"י-1950.
- יעקב וינשל, האנס הרצל, הוצאת "חזון", 1945.
- אלכס ביין, הרצל, ביוגראפיה, ירושלים: הוצאת הספרייה הציונית על יד הנהלת ההסתדרות הציונית, תשל"ז-1977.
קישורים חיצוניים
- מותה של הנסיכה היהודיה האחרונה
- עצמות ילדיו של הרצל יוטמנו כ"הלכה", אתר מגזין במה
- פרשת קבורת ילדיו של הרצל, אתר מט"ח
הערות שוליים
- ^ רות וינקלר, מהרב יהודה אלקלעי ועד ד"ר תיאודור (בנימין זאב) הרצל-המקשר והמבדיל בחשיבתם
- ^ יצחק פרי (פרידמן), תולדות היהודים בהונגריה, כרך שלישי, עמ' 54.
- ^ חיי הרצל - מאת אדולף פרידמן, יודישה פרלאג, ברלין, 1919 - בגרמנית.
- ^ כך על פי עדותו של הרצל למקורבו העיתונאי אהרון מרקוס מהמבורג, על פי "שיחות הרצי"ה", "עיטורי כהנים", 126.
- ^ סטפן תיאודור נורמן, תחנת ביניים פלשתינה, תכלת 25, סתיו התשס"ז 2006
- ^ ורד לוי-ברזילי, בזכות חזון של איש אחד, צוואת הרצל תתגשם, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2006
- ^ אנשיל פפר, תשטוף את העפר מהעיניים, בנימין זאב, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2007