משתמש:אסף טל דורון 317/החזית המצרית במלחמת ששת הימים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החזית המצרית במלחמת ששת הימים
מהלכי הקרבות בחצי האי סיני במלחמת ששת הימים
מהלכי הקרבות בחצי האי סיני במלחמת ששת הימים
מלחמה: מלחמת ששת הימים
תאריכי הסכסוך 5 ביוני 19678 ביוני 1967 (4 ימים)
קרב לפני מלחמת סיני
קרב אחרי מלחמת ההתשה
מקום חצי האי סיני
תוצאה ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

מצריםמצרים מצרים

מנהיגים
ישראלישראל לוי אשכול  מצריםמצרים גמאל עבד אל-נאצר 
מפקדים

המטה הכללי של צה"להמטה הכללי של צה"ל יצחק רבין
ישראלישראל ישעיהו גביש
ישראלישראל ישראל טל
ישראלישראל אריאל שרון
ישראלישראל אברהם יפה

כוחות
  • ארבע דיוויזיות חיל רגלים
  • שתי דיוויזיות משוריינות
  • דיוויזיות חרמ"ש אחת
  • ארבע חטיבות חי"ר עצמאיות
  • ארבע חטיבות שריון עצמאיות

החזית המצרית במלחמת ששת הימים הייתה חזית הלחימה הגדולה ביותר של צה"ל במהלך מלחמת ששת הימים במסגרתה התמודד מול הגדול בצבאות ערב, צבא מצרים. לאחר ריכוז כוחות של מדינות ערב על גבולות ישראל, בראשם ריכוז כוחות מצרי על גבול ישראל וסגירת השיט במצרי טיראן, החליטה ישראל לצאת למלחמת מנע ופתחה בה בבוקר ה-5 ביוני.

לפני היציאה למלחמה ביצע צה"ל מבצע הטעיה (מבצע לשון אדומה) שהוביל את הפיקוד המצרי לרכז כוחות בגזרה הדרומית של גבול ישראל–מצרים, כאשר לאמיתו של דבר רוכז המאמץ הישראלי בגזרה הצפונית ובגזרה המרכזית של הגבול. לאחר המתקפה המקדימה האווירית של ישראל במסגרת מבצע מוקד החלה התנועה הקרקעית לעבר חצי האי סיני בדמות שלוש אוגדות. לאחר קרבות קשים על הציר בין רפיח לאל עריש פרצה אוגדה 84 את ציר ההתקדמות הצפוני מזרחה. כמו כן, בתום קרב אום-כתף, פרצו כוחות אוגדה 146 את הציר המרכזי לתוך סיני. במקביל נעה אוגדה 31 בין שתי האוגדות הנוספות, לחמה בציר המרכזי בסיני וכבשה את ג'בל ליבני וביר לחפן והתקדמה במהירות לעבר מעבר המיתלה על מנת לחסום את הכוחות המצריים הנסוגים.

ניצחון צה"ל בקרבות ההבקעה הוביל את הפיקוד המצרי להורות על נסיגה כללית החל ב-6 ביוני. הכוחות הישראלים התקדמו מזרחה והגיעו תוך ארבעה ימים לתעלת סואץ. בתום קרבות בני יומיים כבשה חטיבה עצמאית את רצועת עזה וכוחות חיל הים השתלטו על ערי נמל מצריות, כולל שארם א-שייח' בקצה הדרומי של חצי האי. הניצחון הישראלי בחזית היווה הוכחה לתורת הביטחון של ישראל, שבמרכזה עמד קרב ההבקעה ונקיטת היוזמה ההתקפית.

הניצחון הישראלי בחזית, בתום ארבעה ימי קרבות, הוביל להשתלטותה של ישראל על חצי האי סיני, שנותר בידה כקלף מיקוח עד לחתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים. לאחר הניצחון על מצרים, ישראל לראשונה השיגה עומק אסטרטגי והסירה מעליה במידה מסוימת את האיום הקיומי שאפף אותה מאז הקמתה. הניצחון בחזית הפך לחלק מרכזי מאתוס הניצחון הישראלי בימי התרוממות הרוח שלאחר המלחמה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת ההמתנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת ההמתנה, בחזית התמונה, מימין לשמאל: האלוף ישעיהו גביש, האלוף ישראל טל, השר יגאל אלון, רה"מ לוי אשכול, 25 במאי 1967.

סדר הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע ההטעיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מבצע לשון אדומה

מהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

5 ביוני: קרבות ההבקעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע מוקד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מבצע מוקד
טנקי שרמן של אוגדה 84 באזור רפיח
שבויים מצרים באזור אל עריש

ההבקעה בציר רפיח-אל עריש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – קרב רפיח (1967), קרב הג'יראדי

קרב מתחם אום-כתף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קרב אום-כתף

6 ביוני: קריסת המערך המצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד אוגדה 84 אלוף ישראל טל ומח"ט הצנחנים אל"ם רפאל איתן במהלך המלחמה

כיבוש רצועת עזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתקדמות הישראלית במרכז סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

פקודת הנסיגה המצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתקדמות לעבר תעלת סואץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכה הימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ששת הימים

המערכה האווירית שלאחר מבצע מוקד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הזירה האווירית במלחמת ששת הימים

הגעת צה"ל לתעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]