ישעיהו גביש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישעיהו גביש
ישעיהו (שייקה) גביש נואם בכינוס יסוד דור ההמשך לפלמ"ח בבית הפלמ"ח בתל אביב
נולד 25 באוגוסט 1925 (בן 90)
מקום לידה תל אביב ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
השתייכות Palmach.jpg  פלמ"ח
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים

תפקידים אזרחיים

מנכ"ל כור תעשיות

ישעיהו גביש, אלוף פיקוד הדרום, יוני 1967

ישעיהו ("שייקה") גביש (שקליאר) (נולד ב-25 באוגוסט 1925) היה לוחם פלמ"ח, אלוף פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים ומנכ"ל כור תעשיות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביש נולד בתל אביב בשנת 1925. למד בבית חינוך לילדי עובדים בצפון תל אביב ובית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן בקיבוץ גבעת השלושה (הישן).

בפלמ"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

התגייס לפלמ"ח בגיל 18, ועבר אימונים שאורגנו על ידי ההגנה והצבא הבריטי שמטרתם הייתה עצירת טנקי האויב הנאצי, במסגרת הכנת היישוב למלחמה במידה ויגיע לארץ ישראל. תוכנית זו לא בוצעה בשל עצירת הנאצים בקרב אל עלמיין, אך האימונים שצבר הוא ואנשי הפלמ"ח האחרים סייעו מאוד בהתארגנות הפלמ"ח בהמשך.

לאחר תום מלחמת העולם השנייה והפסקת האימונים של הבריטים, בהתאם לנהוג אז, עבד חצי חודש במשק והתאמן בחציו השני. בליל הגשרים השתתף בפיצוץ גשר עזה. לחם בפלמ"ח במלחמת העצמאות, היה מפקד פלוגה בגדוד הראשון של הפלמ"ח‏[1] והשתתף בקרבות משמר העמק, שם בלם את כוחותיו המשוריינים והעדיפים בהרבה של פאוזי קאוקג'י, באמצעות מארב שטמן לו מחוץ לקיבוץ, במורד גבעה‏[2]. בהמשך שימש כמפקד פלוגה בחטיבת יפתח ולחם בקרב מלכיה הראשון בו נפצע מפצצת מדוכה [דרושה הבהרה] שנחתה בתוך העמדה שלו. בעודו מחלים מפציעתו השתתף כקמב"צ בכיבוש לוד. במבצע יואב לחם כסגן מפקד גדוד.

בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום המלחמה מונה למפקד הגדוד הראשון בחטיבת יפתח. בהמשך שירת כסגן מפקד חטיבה 7 וסגן מפקד גייסות השריון, קצין אג"ם פיקודי. ב-1952 מונה לראש ענף מבצעים במטכ"ל והיה חבר בצוות ההקמה של המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. פיקד על בה"ד 3. ב-1956 מונה לראש מחלקת מבצעים והיה ממתכנני מבצע קדש. השתלם ב-L'Ecole de Guerre בפריז. בשנים 1960 עד 1961 פיקד על פו"ם וב-1962 מונה לעוזר ראש אג"ם ואחר כך לראש מחלקת ההדרכה. ב-15 בדצמבר 1965 החליף את האלוף צבי זמיר בתפקיד אלוף פיקוד הדרום[3]. לפני מלחמת ששת הימים, עקב בעיות קואליציוניות, משה דיין ביקש להתמנות לאלוף פיקוד הדרום ונענה, וגביש התבקש להתמנות לסגנו. הוא זעם וביקש להתפטר אך בסוף דיין מונה לשר ביטחון וגביש המשיך בתפקידו‏[4]. במלחמה עצמה פיקד, כאלוף הפיקוד, על שלוש אוגדות שכבשו את חצי האי סיני. לאחר המלחמה פיקד על הקמת הביצורים בסיני.

ב-1970 שר הביטחון דיין הציע לממשלה למנות את גביש לרמטכ"ל, אך הממשלה החליטה למנות את דוד אלעזר והוא סיים את שירותו הסדיר בצה"ל‏[5].

במלחמת יום הכיפורים גויס למילואים. ב-9 באוקטובר 1973 הופרד אזור מרחב שלמה מפיקוד הדרום והפך לפיקוד עצמאי, בפיקודו של האלוף ישעיהו גביש. הפיקוד עסק בבלימת ניסיונו של הצבא המצרי להתקדם לכיוון ראס סודר, ובמרדף אחר שלושה גדודי קומנדו מצריים שהונחתו בתחומו.

קריירה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו מצה"ל (1970) עבר לעסקים.

ב-1970 מונה למנכ"ל "כור מתכת", חטיבת המתכת והפלדה בקונצרן כור וסמנכ"ל כור. באוגוסט 1982 מונה למנכ"ל כור וכיהן בתפקיד עד פרישתו לגמלאות ב-1988.

היה ממקימי מוזיאון הפלמ"ח בתל אביב וכיום משמש כיושב ראש עמותת דור הפלמ"ח‏‏‏[6].

נשוי לגיטה ואב לשני בנים.

ב-2016 יצאה לאור אוטוביוגרפיה שלו בשם "סדין אדום".‏[7]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 150.
  2. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמודים 232-236.
  3. ^ אלי לנדאו"נוף" הפיקודים משפיע על דמות מפקדיהם, מעריב, 15 בדצמבר 1965
  4. ^ מאיה פולק, ‏"נשארתי לבד. עצוב לי", באתר ישראל היום, 21 בינואר 2016
  5. ^ יעקב ארז ואילן כפיר, שיחות עם משה דיין, הוצאת מעריב, 1981, עמ' 94
  6. ^ מרכז מידע פלמ"ח
  7. ^ שלמה נקדימוןבחזרה לקרב הגדול של מלחמת ששת הימים, באתר הארץ, 4 באפריל 2016