ישעיהו גביש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישעיהו גביש
ישעיהו גביש, אלוף פיקוד הדרום, יוני 1967
ישעיהו גביש, אלוף פיקוד הדרום, יוני 1967
לידה 25 באוגוסט 1925 (בן 92)
תל אביב ישראלישראל  ישראל
השתייכות Palmach.jpg  פלמ"ח
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל כור תעשיות

ישעיהו ("שייקה") גביש (שקלאר) (נולד ב-25 באוגוסט 1925) הוא לוחם פלמ"ח, אלוף פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים ומנכ"ל כור תעשיות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביש נולד וגדל בתל אביב בשנת 1925 בשם ישעיהו שקלאר. למד בבית חינוך לילדי עובדים בצפון תל אביב ובית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן בקיבוץ גבעת השלושה (הישן).

בפלמ"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביש התגייס לפלמ"ח בגיל 18, ועבר אימונים שאורגנו על ידי ההגנה והצבא הבריטי שמטרתם הייתה עצירת טנקי האויב הנאצי, במסגרת הכנת היישוב למלחמה אם יגיע לארץ ישראל. תוכנית זו לא בוצעה בשל עצירת הנאצים בקרב אל עלמיין, אך האימונים שצבר הוא ואנשי הפלמ"ח האחרים סייעו מאוד בהתארגנות הפלמ"ח בהמשך.

לאחר תום מלחמת העולם השנייה והפסקת האימונים של הבריטים, בהתאם לנהוג אז, עבד חצי חודש במשק והתאמן בחציו השני. בליל הגשרים השתתף בפיצוץ הגשר של כביש עזה-רפיח מעל נחל הבשור. לחם בפלמ"ח במלחמת העצמאות, היה מפקד פלוגה בגדוד הראשון של הפלמ"ח[1] והשתתף בקרבות משמר העמק, שם בלם את כוחותיו המשוריינים והעדיפים בהרבה של פאוזי קאוקג'י, באמצעות מארב שטמן לו מחוץ לקיבוץ, במורד גבעה[2]. הוא אף פיקד על הגדוד הראשון של הפלמ"ח בהתקפה על טירת צבי[3]. בהמשך שימש כמפקד פלוגה בחטיבת יפתח ולחם בקרב מלכיה הראשון בו נפצע מפגז שנחת בתוך העמדה שלו. בעודו מחלים מפציעתו השתתף כקצין מבצעים בכיבוש לוד. במבצע יואב לחם כסגן מפקד גדוד. בתום המלחמה מונה למפקד הגדוד הראשון בחטיבת יפתח.

בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלוף פיקוד דרום ישעיהו גביש מלווה את ראש הממשלה לוי אשכול והשר מנחם בגין בביקורם אצל כוחות צה"ל בסיני, 13 ביוני 1967

בהמשך שירת כסגן מפקד חטיבה 7 וסגן מפקד גייסות השריון, קצין אג"ם פיקודי. ב-1952 מונה לראש ענף מבצעים במטכ"ל והיה חבר בצוות ההקמה של המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. פיקד על בה"ד 3. ב-1956 מונה לראש מחלקת מבצעים והיה ממתכנני מבצע קדש. השתלם ב-L'Ecole de Guerre בפריז. בשנים 1960 עד 1961 פיקד על פו"ם וב-1962 מונה לעוזר ראש אג"ם ואחר כך לראש מחלקת ההדרכה. ב-15 בדצמבר 1965 החליף את האלוף צבי זמיר בתפקיד אלוף פיקוד הדרום[4]. לפני מלחמת ששת הימים, עקב בעיות קואליציוניות, משה דיין ביקש להתמנות לאלוף פיקוד הדרום ונענה, וגביש התבקש להתמנות לסגנו. הוא זעם וביקש להתפטר אך בסוף דיין מונה לשר ביטחון וגביש המשיך בתפקידו[5]. במלחמה עצמה פיקד, כאלוף הפיקוד, על שלוש אוגדות שכבשו את חצי האי סיני. לאחר המלחמה פיקד על הקמת הביצורים בסיני.

ב-1970 שר הביטחון דיין תמך במינוי גביש לסגן רמטכ"ל וראש אג"ם, אך הממשלה החליטה למנות את דוד אלעזר לתפקיד והוא סיים את שירותו הסדיר בצה"ל[6].

במלחמת יום הכיפורים גויס למילואים. ב-9 באוקטובר 1973 הופרד אזור מרחב שלמה מפיקוד הדרום והפך לפיקוד עצמאי, בפיקודו של האלוף ישעיהו גביש. הפיקוד עסק בבלימת ניסיונו של הצבא המצרי להתקדם לכיוון ראס סודר, ובמרדף אחר שלושה גדודי קומנדו מצריים שהונחתו בתחומו.

ישעיהו (שייקה) גביש נואם בכינוס יסוד דור ההמשך לפלמ"ח בבית הפלמ"ח בתל אביב

לאחר שחרורו מצה"ל ב-1970 עבר לתפקידי ניהול אזרחיים.

קריירה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1970 מונה למנכ"ל "כור מתכת", חטיבת המתכת והפלדה בקונצרן כור וסמנכ"ל כור. באוגוסט 1982 מונה למנכ"ל כור וכיהן בתפקיד עד פרישתו לגמלאות ב-1988.

היה ממקימי מוזיאון הפלמ"ח בתל אביב וכיום משמש כיושב ראש עמותת דור הפלמ"ח[7].

ב-2016 יצאה לאור אוטוביוגרפיה שלו בשם "סדין אדום"[8].

נשוי לגיטה ואב לשני בנים.

בשנת 2018 הדליק משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל<[9].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישעיהו גביש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!": נקודת מפנה בתש"ח, אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 150
  2. ^ עמירם אזוב, עמודים 232-236
  3. ^ דיוויד סלע, ‏קרבות גבורה בימין משה ובטירת צבי, באתר ישראל היום, 16 פברואר 2018
  4. ^ אלי לנדאו"נוף" הפיקודים משפיע על דמות מפקדיהם, מעריב, 15 בדצמבר 1965
  5. ^ מאיה פולק, ‏"נשארתי לבד. עצוב לי", באתר ישראל היום, 21 בינואר 2016
  6. ^ יעקב ארז ואילן כפיר, שיחות עם משה דיין, הוצאת מעריב, 1981, עמ' 94
  7. ^ מרכז מידע פלמ"ח
  8. ^ שלמה נקדימוןבחזרה לקרב הגדול של מלחמת ששת הימים, באתר הארץ, 4 באפריל 2016
  9. ^ מורן אזולאי, "אלה מדליקי המשואות ביום העצמאות ה-70", באתר ynet, 8 באפריל 2018

|}