משתמש:Dalia nirenfeld/טיוטה

קליעת סלים היא שיטה לחיבור סיבים גמישים לצורך יצירת משטחים או חפצים קלועים. כבר בתקופה הפרה-היסטורית נעשה בקליעה שימוש ליצירת ציוד לשימוש ביתי, ציד ודיג, אכסון ושימור. במקביל לשימושים אלה, מהווה הקליעה אמצעי לביטוי אמנותי.

חומרי הקליעה

לאורך תולדות הקליעה נעשה שימוש בענפים, גזעים, גבעולים, שורשים, מחטי אורן, קנים, סוף, עשב ים, יוטה, סיזל, פקעות, רפיה, במבוק ועוד. חומרים אלה זמינים במקומות רבים בעולם. מגוון ואיכות החומרים הזמינים משפיעים על טכניקות הקליעה, על סוגי הסלים וחשיבותם התרבותית והחברתית.

בתרבויות קדומות סלים קלועים היו עשויים ממגוון חומרים סיביים או מחומרים גמישים שניתן לכופף למשל מחטי אורן, קש, סיבי עצה של ערבה, אלון ויסטרה, פורסיתיה, גפנים, גבעולים, שיער בעלי חיים, עור, עשבים, חוטים וסדי עץ עדינים. מחומרים אלה יוצרו מגוון מוצרים, החל ממחצלות פשוטות, סלסלות ועד סירות גונדולה. רוב חומרי הקליעה טופלו כדי להתאימם לייעודם ולעמידותם לאורך זמן. ישנם חומרים בעלי אופי סיבי אך חלקם גם מתפוררים ושבירים בעוד אחרים נקרעים ונפרדים. יש קשוחים וקשים ויש ארוכים וקצרים. חומרים כאלה יש יובשו בעיקר על ידי חשיפה לאוויר ולאור כדי שיישמרו. זמן הייבוש השתנה בהתאם לחומר ולאקלים - מכמה ימים עד מספר חודשים. החומרים היבשים לרוב מאבדים את החוזק והגמישות שלהם, שהן תכונות הכרחיות לקליעה, וניתן להחזירן על ידי הרטבה בזמן העבודה.

חומרי הקליעה נצבעו על ידי שורשים, גרגרים, גזעים, עלים, עלי תה, כאשר הצבע המתקבל תלוי בעונה ובכמות הצבען הטבעי.

היסטוריה

קליעה היא הטכניקה הקדומה של האריגה. קליעה אינה מתבצעת על נול, אלא בחיבור ידני. כדי לקלוע אין צורך בכלים מיוחדים, הקליעה מתבצעת בעזרת הידיים או בעזרת מחט. לאורך ההיסטוריה עסקו בקליעה גם נשים וגם גברים. לא נמצאו ממצאים לגבי התקופה בה התחילו בני האדם לקלוע, מכיוון שבקליעה משתמשים בחומרים אורגנים שמתכלים ונעלמים. חוקרים מתארכים קליעה ראשונית להומו ספיינס לפני כ-100,000 שנה. הממצאים הקדומים ביותר של קליעה הם עדויות לקליעת שיער בתרבות גרבטית פרה-היסטורית וישנם שרידים מתקופת האבן מאוסטרליה.

טביעות ראשונות של קליעה נמצאו על גושי טין בדולני ובסטוניצ'ה ופבלוב שבצ'כיה מלפני כ-26,000 שנה. מאותה תקופה התגלו גם מספר צלמיות חרס בדמות נשים המכונות "צלמיות ונוס" בלבוש דומה לקליעה. חוקרים משערים שכלי החרס נוצרו על תבנית עשויה מקליעת צמחים, כדי שניתן לסובב את הכלי לפני המצאת האובניים. בתגליות נמצאו גם כלים כמו מחטים ומשטחים עגולים המשמשים לקליעה. השימוש בקליעה נמשך גם לאחר המהפכה התעשייתית. הקליעה המשיכה להתקיים בשימושים שונים במכרות פחם, ארגזי תחמושת במלחמות, מחצלות וסככות לחיילים ובמקומות נוספים. במחצית השנייה של המאה ה-20, עם התעוררות המודעות לאיכות הסביבה, חלה שיבה למלאכות העבר והתחדש העניין בקליעה.

שיטות הקליעה

קליעה בטכניקת כריכה

דוגמה לחבלים קלועים ששימשו להכנת סלים

שיטות הקליעה בכל העולם דומות, למרות השוני בחומרי הגלם. ניתן לסווג את שיטות הקליעה למספר סוגים:

• שזירת חבלים וחוטים: שזירה היא צורה של חיבור סיבים לחוטים וחבלים. זו פעולת הבסיס להכנת חפצים רבים כמו מחצלות, כלי שיט, מגורים, סלים וכלי אחסון.
• כריכה: שיטה מתאימה לחומרים רכים וגמישים, נפוצה ברוב התרבויות ומשמשת לסלים ומחצלות. הכריכה היא טכניקה של תפירת חומר או חוט מוביל בצורת ספירלה וחומר אחר הנכרך ונקשר מסביבו, כדי להחזיק את סיבי החוט המוביל צמודים. החוט או החומר הסיבי המוביל קובע את צורת החפץ, צריך להיות עשוי מחומר גמיש שאפשר לכופף מבלי שיישבר (עשוי קש או סיבים ארוכים). חוטי הכריכה הקובעים את יציבות החפץ צריכים להיות יותר גמישים וחזקים מהחוט המוביל כדי שיוכלו להיכרך ולהימשך גם יחד בצורת שבלול ההולך וגדל. את התפירה אפשר לעשות עם מחט או עם כלי שנעשה בו חור כמו עצם מחודדת. התפרים צריכים להיות קרובים אחד לשני כדי להחזיק את החוט המוביל יציב במקומו וכן כדי לשמור על הקצוות של הצמחים או החומרים הקצרים מפני היפרדות. אופני הכריכה על ידי החוט המחבר יכולים לשמש בצורות שימוש שונות כגון ידיות ופתחים, או לעיצוב וקישוט לחפץ המוגמר.
• קליעת חיבור אריגה: חיבור אריגה בסיסי מבוסס על חוטי שתי וחוטי ערב כאשר חוט הערב עובר לסירוגין מעל ומתחת לשתי. בקליעת חיבור אריגה נקלע מערך של ניצבים ארוכים בתשעים מעלות או באלכסון מעל ומתחת מערך דומה, בדומה לחוטי שתי וערב בחיבור ארג בד בסיסי. הקליעה של סלים בחיבור ארג בד מתבצעת בצורת ספירלה, כלומר בהמשך אחד. תוצאות קליעה בחיבור האריגה אינן יציבות ולכן משתמשים בחומרים קשים כמו זרדים, ערבות, קנים, סוף וכדומה.
• קליעת שמיניות: זו השיטה הקדומה מבין שיטות הקליעה, הכוללת שני מרכיבים: תשתית של חומר המשמש כניצבים, ושני סיבים או חוטים המשמשים כקולעים. בשיטה זו מוחזקים הניצבים על ידי הסיבים הקולעים. אפשר לכסות את השתי לגמרי על ידי הערב ואפשר לחשוף אותו לשם קישוט. אפשר להשתמש בחומרים שונים שטוחים ועגולים אך הם צריכים להיות גמישים דיים כדי שאפשר יהיה להפעילם בהצלבה הדרושה בין ניצבי השתי. מקצבי הקליעה מותאמים לצורה ולתפקוד המוצר.
• קליעת צמות: בשיטה זו צמה ארוכה שנקלעת ומחוברת בחוט בצורה מעגלית מהמרכז בכיוון השעון. סביב מרכז מחצלת או סביב מרכז תחתית סל ומתמשכת עד השפה. הקטעים המסובבים אוחו תוך כדי קליעה על חבל שמשמש חוט שידרה. החבל במוצר המוגמר אינו נראה ואם מוציאים את החבל המאחה, הסל או המחצלת הופכים לצמה ארוכה. בזמן הקליעה יש להקפיד על מתיחת הצמה, דבר המושג על ידי משקולות או דריכת הרגל על החלק הקלוע. איכות הקליעה דומה משני צידי המקלעת.

הקליעה בארץ ישראל בתקופה הקדומה

קטעי מכלים, סלים, מחצלות ואריגים שנמצאו בנחל חבר

האקלים החם והיבש בדרום הארץ סייעו לשמר פריטי קליעה רבים שנמצאו. ממצאים אלו הם היחידים והעתיקים מסוגם בעולם (זמן ייצורם נקבע בעזרת בדיקת פחמן 14). הממצאים הקדומים ביותר שנמצאו הם מהתקופה הנאוליתית - כ־7500 שנה לפנה"ס. מדבר יהודה שימש על מערותיו ונקיקיו הנסתרים מקום מחבוא וכן מקום לשמירה על דרכים אסטרטגיות. רועי צאן ועוברי אורח עברו וחיו במדבר יהודה אך התיישבות ממושכת מוצגת רק מהתקופה הכלקוליתית. עבודות קליעה נוצרו גם במקומות אחרים בארץ אך נותרו מהם רק טביעות על טין, בהם יריחו, עג'סול, אשדות יעקב ועוד. במקומות אלה הקליעה נעשתה בחומרים מן הצומח הגדל במקום ההתיישבות. בארץ ישראל נמצאו חפצים קלועים ששימשו לנשיאת מזון, אכסון, מגורים, איסוף מים (סל מצופה בוץ) ובתקופות מלחמה כגלוסקמות לאיסוף שלדים וקבורה. הקליעה מוזכרת במשנה ובתנ"ך רבות והגילויים עזרו להבנת כתבי חז"ל (קפיפות, צפירה, קינוב).

דוגמה לכברה מהתקופה הכלקוליתית שמוצגת במוזיאון ארץ ישראל

הממצאים

יריחו -

נמצאו עקבות של שתי מחצלות עגולות על רצפת טין מהתקופה הנאוליתית. המחצלות נעשו מענפי עץ תמר המצוי באזור זה.

נחל משמר - מערת המטמון

מחצלות, סלים, כברה וחבלים שונים מן התקופה הכלקוליתית נמצאו במצב שימור מצוין. עשויים קש וגומא, מגידולי האזור עין גדי.

הכברה – היא רשת בצורת קערה בעלת דופן משופע הקלועה בשיטת הכריכה, בת 9 שורות ספירליות. כל שורה עשויה אלומות נצרים המלופפות בפסי קש אשר מוכלבים בשולי השורה הסמוכה. תחתית הכברה עשויה מנצרים שטוחים בצורת רשת ארוגה שקצותיהם מוכלבים בשורה התחתונה של הדופן. המטמון נמצא עטוף במחצלת עשויה גומא. השתי מוחלף בפתיל סמוי מן העין שהושחל בנקבים שהתהוו על ידי פיצול הגומא במקום החיבור. החיבורים נעשים במקצב אחיד המוסיף יופי לקליעה וחיזוק. שפת הכברה מלופפת בחבלי קש. המחצלת נעשתה מאלומות קש בטכניקה של תפירת שמיניות בפיתולים צמודים קשורים ומחוברים בפתיל. המרחקים בין החיבורים אינו קבוע. נמצא גם חלק של מגש עם 10 שורות ספירליות עשויות קש בטכניקה של כריכה. כל שורה עשויה אלומות קש מלופפות בפסי קש משולבים בשולי השורה הסמוכה. נמצאו גם חבלים, עשויים מקש בטכניקת קליעת צמה משלושה גדילים עשויים אלומות קש.

מצדה

במצדה התגלו סלים מנצרי דקלים דומים לסלים שנמצאו במערת האיגרות הן בחומר והן בצורה. הסל שייך לקבוצת סלים אליפטיים ועשוי בשיטת הצמה, הידיות עבות וחזקות ומקצותיהן יורדים שלושה חבלי חיזוק עד הקרקעית והשפה מסתיימת בחבל מאחה.

נחל חבר - מערת האיגרות

סל עשוי בקליעת צמה במערת האגרות - 135 לספירה

הסל הגלילי ממערת האגרות משנת 135 לספירה

במקום נמצאו כלי קיבול רבים המתוארכים לשנת 135 לספירה ושימשו לשמירת חפצים ומזונות כדי להקל על אורח החיים במקום. התנאים במקום שינו לחלק מהחפצים את ייעודם. הסלים הפכו מכלי קיבול למזון וחפצים לכלים לליקוט עצמות ושלדים והפכו לגלוסקמות בכוכי קבורה וכמו כן גם המחצלות. רוב הסלים והמחצלות עשויים מנצרי תמרים הגדלים באזור. בנוסף נמצאו תשע מחצלות ועשרים וארבעה סלים שבחלקם נמצאו שלמים וחלקם מקוטעים. רובם נתגלו בכוך הקבורה ומיעוטם במחבואי המטמונים.

את הסלים שנמצאו ניתן לחלק לקבוצות עיקריות על פי צורת קרקעיתם:

• סלים עגולים – בקבוצת סלים זו ראשית הצמה קצרה יחסית וקולע הסל החל מיד בקליעה.
• סלים אליפטיים – מבחינה טכנית עשייתם דומה לסלים העגולים אבל השוני בצורת הקרקעית שהיא אליפטית. בכמה מהסלים האליפטיים מספר הגדילים שבצמותיהם רב. ייתכן כי נועדו לנשיאה על גבי בהמות משא.
• סלים מוארכים – צורתם צורת טרפז, בעלי בסיס צר שקרקעיתם היא ראשית הצמה. חבלי החיזוק מגיעים עד מחצית גובה הדפנות. ייתכן כי נועדו לנשיאה על גבי בהמות משא. שיטת הקליעה של הסלים והמחצלות היא בשיטת הצמות השייכת למשפחת הקיפולים (plating). בנוסף לסלי הנצרים העשויים בשיטת הצמות נמצאו כמה קטעים של סלים מזרדי איבי הנחל (rushes) העשויים בשיטת האריגה. סלים אלה ניתן לעשות במהירות אבל אינם עשויים להאריך ימים ולשאת מסעות כבדים.
• במערת האגרות נמצא סל שכונה ״הסל הגלילי״ – מיוחד בצורתו וברמת עשייתו. צורת הסל גלילית והוא קלוע מזרדי ערבות. אורך הזרדים- 75–90 ס"מ. ולקרקעית שימשו זרדים קצרים יותר, כ-45 ס"מ. הסל שימש לשמירת תכשיטים וחפצים יקרי ערך. ייתכן שהיה לו מכסה שהניתן היה לנעול באמצעות סוגר ומפתח. ריבוי החיבורים החליש את הסל, אך הנצר הקולע התגבר על נקודות התורפה והוסיף לחוזק ולזקיפות הדפנות ולהפרדה בין רצועות הדגמים.

ראו גם

קליעת נצרים