משתמש:Yaelolo.zd/טיוטה

פנינה (דמות מקראית)

פנינה היא דמות מקראית, אשתו של אלקנה, מופיעה רק 3 פעמים בכל התנ"ך. פירוש השם – מספר פנינים המקובצות לתכשיט. מקום מגוריהם של פנִנָּה ואלקנה היה ברמתיים צופים.

דמותה

פנִנָּה הייתה אשתו השנייה של אלקנה, אשתו הראשונה היא חנה והיא הייתה המועדפת עליו. פנִנָּה, היו ילדים ולחנה לא משום שהיא הייתה עקרה. העובדה הזו יצרה מתח רב בין שתי הנשים. כשאלקנה, חנה, פנִנָּה וילדיה עלו לרגל לשילה, מסורת שהיו עושים כל שנה, חנה בכתה ולא רצתה לאכול מפני שיום העלייה לרגל גורם לאלקנה, פנִנָּה וילדיה להיות ביחד מה שגורם לחנה לראות עד כמה היא בודדה בשל עצם היותה עקרה, לכן אלקנה מנסה לפייס אותה ונותן לה מנה גדולה יותר של אוכל משל כולם. אלקנה אף אומר לה: ”וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ, חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי, וְלָמֶה, יֵרַע לְבָבֵךְ: הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ, מֵעֲשָׂרָה בָּנִים” (שמואל א' פרק א' פסוק ח') כלומר, אהבתי לך שקולה כנגד עשרה בנים. אך אפילו מילים אלו לא משפרות את הרגשתה של חנה, מה שמדגיש את רגשותיה לגבי היותה עקרה. כך חוזר הטקס של הריב והניסיון של אלקנה לפייס את חנה בכל עלייה לרגל.

ביקורה של פנינה על ידי התנ"ך

יש סברה כי פנִנָּה, מתעמרת ומציקה לחנה משום שאין לה ילדים. סברה אחרת אומרת שפנִנָּה מזדהה עם כאבה של חנה שהיא עקרה ותומכת בה שלא תקבל את הגורל אלא תנסה להילחם בו ותנסה לשכנע את אלקנה להביא לה ילדים. אולם, הסופרת יהודית רותם אומרת כי שמותיהן של שתי נשות אלקנה, פנִנָּה וחנה, נכנסו ללקסיקון השמות היהודי בסעיף השמות הפרטיים של נשים. אם פנִנָּה הייתה מתנהגת ברשעות מוחלטת לחנה שמה לא היה נכלל בשמות הנשיים העוברים בעם ישראל מדור לדור. לדוגמה, משתי הנשים המואביות, רות וערפה, רק שמה של רות המשיך מדור לדור, ואילו ערפה לא המשיך כי היא הפנתה עורף (התנהגותה לא נחשבה לחיובית). מכאן ניתן להסיק שלמרות שפנִנָּה הכעיסה את חנה פנִנָּה לא נענשה והיא גם לא מבוקרת על ידי התנ"ך, בגלל שבמקרה זה הקנאה היא כל כך אנושית, טבעית ונשית.

השם פנינה כשם פרטי

אמנם השם "פנינה" אינו נפוץ כל כך בישראל, אך במקומם צצו תחליפים כגון "דר" (צדף, אם הפנינה), "דריה", וגם "נינה" - שם לועזי הרומז לשם "פנינה". למרות שאלוהים מנע מחנה להרות, אלקנה אהב אותה. ואילו פנִנָּה, שילדה לו ילדים רבים והביאה לו כבוד וחשיבות, היא לא זכתה בדבר החשוב ביותר בעיני האישה: אהבת הבעל. בסיפורי המקרא אנו רואים דפוס סיפורי שחוזר על עצמו: ישנן שתי נשים אחת עקרה ואהובה יותר על הבעל והשנייה אישה שילדה לבעל ילדים, אשר בסופו של דבר העקרה יולדת ילד והיא הנבחרת.