נאבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נאבל
نابل‎‎
Montage ville de Nabeul.png
מדינה / טריטוריה תוניסיה
מחוז מחוז נאבל
תאריך ייסוד המאה ה-5 לפנה"ס
גובה 4 מטר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 73,128
קואורדינטות 36°27′15″N 10°44′05″E / 36.45417°N 10.73472°E / 36.45417; 10.73472
אזור זמן UTC +1

נאבלערבית: نابل‎‎, תעתיק: נאביל; בצרפתית: Nabeul) היא עיר בחופה המזרחי של תוניסיה, בצידו הדרומי של חצי האי כף בון. העיר הוקמה במאה ה-5 לפנה"ס על ידי יוונים מקפריסין. שמה הוא שיבוש של השם היווני ניאה-פוליס (עיר חדשה; כמו נאפולי ונבלוס, שמה הערבי של שכם). במקום הייתה לפני כן התיישבות פיניקית. כיום מרכז תיירות וקדרות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת שלטון אימפריה הביזנטית הגיעה העיר לשיאה והייתה מרכזה של דיוקסיה ומקום מושבו של הבישוף. הכיבוש המוסלמי במאה השביעית, שהעדיף לפתח את פנים הארץ תוך הזנחת ערי החוף, שם קץ למרכזיותה של העיר, והיא זכתה שוב למעמד מרכזי רק בשלהי המאה ה-19.

יהדות נאבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל הנראה נעוצה ראשית היישוב היהודי בעיר בגירוש ספרד וכן כתוצאה מהגירה פנימית במאה ה-16. בעיר התיישבו גם יהודים מליבורנו (הידועים בתוניס כ"גראנה"; משפחות ואלנסי ולומברוזו). אחת המשפחות החשובות של העיר היא משפחת גז (נכתב גם גיז או אלגיז), שבניה שימשו כרבני העיר. בתו של ר' יעקב סלאמה, רבה של תוניס נישאה לר' מרדכי אלגיז, רבה של נאבל. במהלך ביקור של יעקב סלאמה בנאבל ב-1774 נפטר ונקבר במקום. קברו הפך למוקד עלייה לרגל, אליו עלו באסרו חג שבועות וראש השנה.

הנוסע ישראל יוסף בנימין (בנימין השני), אשר ביקר במקום ב-1853 דיווח על קהילה בת כ-100 משפחות בראשותו של הרב יעקב חי אלגיז,[1] החיה בשלום עם שכניה הערבים ואנשיה עוסקים במסחר ועבודת אדמה. בסוף המאה ה-19, עם התפתחות העיר, פעלו בה סוחרים יהודים אמידים. באותה תקופה זכתה העיר לכינוי "סקיפת רושלים" (המרפסת של ירושלים) בשל כמות תלמידי החכמים שהיו בה והרבנים החשובים שיצאו ממנה, בהם יהודה בר יעקב חי גיז, ששירת ברבנות מאז מות אביו ב-1856 ועד עלייתו לארץ ישראל ב-1890. הקהילה היהודית במקום המשיכה להתקיים ולהפעיל מוסדות קהילתיים (גמ"ח, בתי כנסת ובית מדרש, תלמוד תורה ("כותאב"), חברה קדישא וכדומה) גם לאחר קום מדינת ישראל עד 1960.

בעיר פעלה קבוצה ציונית מראשית ימי התנועה. ב-1897 נשלח בן העיר, יצחק בן יעקב מאמו, כמזכיר לנציג יהדות צפון אפריקה לקונגרס הציוני העולמי הראשון. מספר משפחות מהעיר עלו לארץ ישראל בשנים 1911-1913.

הקרימינולוג וחתן פרס ישראל בתחום זה לשנת תש"ע פרופסור משה אדד, הוא יליד עיר זו.

הסופר מרקו קוסקס אשר עלה לישראל מצרפת בסוף שנת 2011 נולד בנאבל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נאבל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עליו אומר בנימין: "נכבד הוא מאד בחצר מושל תוניס. הרב ההוא הוא איש חכם ונבון ומנסה להסיר המסכה מעל פני העתיד ע״י תחבולות חכמת החשבון אשר חזקה יד האמונה בעניינים כאלה על המושל בתוניס, ועל כן יכבדהו וינשאהו כיאות לאיש גלוי העיניים כמוהו אשר נגלו לפניו מצפוני ימים יבואו"