חזקיהו יוסף מישקובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ציור שמן על בד של דיוקן הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי
קבר הרב חזקיהו מישקובסקי בהר הזיתים

הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי (כ"ט באב תרמ"ד, אוגוסט 1884 - ג' בתשרי תש"ז, ספטמבר 1946) היה מרבני פולין, סגן יושב ראש "אגודת הרבנים", נשיא איחוד הרבנים פליטי פולין, אב"ד קרינקי, מראשי ועד ההצלה ומראשי ועד הישיבות בפולין ובארץ ישראל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרבי חיים לייב מישקובסקי, אב"ד סטוויסק (ר' חיים לייב סטוויסקער)[1], ולגיטלה[2]. בגיל שנתיים התייתם מאמו, ובשנת תרנ"ח, בהיותו בן ארבע עשרה, התייתם מאביו.

למד בישיבות פולין וליטא: לומז'ה, טלז, נובהרדוק וראדין. בשנת תרס"ב (1902) הוציא את ספרו של אביו "פני הארי החי", וכתב לו הקדמה. באותה שנה נישא לבריינה, בתו של רבי יצחק בלאזר, מגדולי תלמידי רבי ישראל מסלנט ומראשי תנועת המוסר.

כעבור שנתיים, בשנת תרס"ד (1904), הצטרף לחותנו ועלה עמו לארץ ישראל. הם השתקעו בירושלים והרב מישקובסקי נכנס ללמוד בישיבת עץ חיים. באותה תקופה הוציא לאור את ספרו של חותנו "פרי יצחק" (חלק ב'), והוסיף לו "קונטרס אחרון" ובו חידושי תורה משלו. לאחר פטירת חותנו, בשנת תרס"ז, התמנה לממלא מקומו בהנהלת הוועד הכללי וכולל וילנה.

בשנת תרע"ג (1913), כשעמד על הפרק עניין מינוי רב בירושלים, נשלח הרב מישקובסקי להיפגש עם גדולי הרבנים בפולין ובליטא כדי לבחון את מועמדותם. אולם בינתיים פרצה מלחמת העולם הראשונה ונבצר ממנו לשוב ארצה. הוא השתקע מחדש בפולין והתמנה כאב"ד בעיר ז'אלודוק שבפולין, בה כיהן אביו כרב, ולאחר מכן עבר לשמש כרב בעיר ורנובה. בשנת תרפ"ב התמנה כאב"ד בעיר קרינקי, במקום הרב זלמן סנדר שפירא, שעלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. הוא כיהן כרב בעיר זו במשך שמונה עשרה שנה, עד שנת ת"ש (1940).

בשנות רבנותו היה פעיל מרכזי בהנהגה הציבורית היהודית. היה סגן יושב ראש "אגודת הרבנים", שאיגדה מאות רבנים בפולין וברוסיה. השתתף באסיפות רבנים שעסקו בחיזוק הדת והחינוך והיה מראשי הדוברים והפעילים.

היה מקורבם של החפץ חיים ורבי חיים עוזר גרודז'ינסקי ושימש כשלוחם בעניינים רבים שעלו על הפרק. בשנת תרפ"ד (1924) היה ממייסדי "ועד הישיבות" בפולין ובליטא, שבראשו עמדו השניים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט תחילה לבדו לז'ולודק ושהה בה במשך שבועיים. לאחר שהנאצים, שכבשו את קרינקי למשך מספר שעות, פינו את קריניקי, הוא שב לעיירתו. משנודע לו שווילנה תמסר לידי ליטא העצמאית, עבר עם משפחתו לווילנה יחד עם אלפי יהודים נוספים[3][4]. הוא התמנה לנשיא איחוד הרבנים פליטי פולין, ובתפקידו עסק בפעולות עזרה והצלה לאלפי הפליטים שהגיעו לווילנה, בהם ראשי ישיבות ומאות בני ישיבות. הוא שימש יד ימינו של רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי שהנהיג את פעולות ההצלה.

בניסן תש"א (1941) הוא הצליח לצאת עם חלק ממשפחתו מווילנה ולהגיע לארץ ישראל[5]. בנו ובתו הנשואים וילדיהם, וכן אחיו ואחיותיו וכל משפחתם, נספו בשואה. בארץ הוא התמסר לייסוד ועד הישיבות הארץ-ישראלי[6], יחד עם הרב יצחק אייזיק הרצוג, הרב מאיר קרליץ והרב זלמן סורוצקין.

כשנפתח הפתח לפעול להצלת שארית הפליטה, הוא התגייס למשימה זו. הוא נבחר כחבר ועד ההצלה שפעל מטעם הסוכנות היהודית, וכמו כן הוא קיבל סיוע מוועד ההצלה האמריקאי ומארגון הג'וינט. הוא ריכז אלפי כתובות של פליטים יהודים ברוסיה שהיו בחוסר כל ודאג לשלוח אליהם חבילות מזון, בגדים, תרופות ותשמישי קדושה.

לאחר המלחמה נסע למחנות העקורים במדינות אירופה השונות[7] וסייע רבות לניצולים. הוא גם פעל יחד עם הרב הראשי יצחק הרצוג להוצאת ילדים יהודים מן המנזרים, שם הוחבאו בתקופת המלחמה[8]. בערב ראש השנה תש"ז הוא שב לארץ ישראל[9], כשבתוכניתו לנסוע לאחר החג לקפריסין כדי לעודד את ניצולי השואה שהוגלו לשם על ידי הבריטים. אולם העומס הנפשי והפיזי הכריע אותו, ולמחרת ראש השנה הוא לקה בלבו ונפטר[10].

נקבר בבית הקברות בהר הזיתים, בסמוך לקבר חותנו רבי יצחק בלאזר. על שמו הוקמה ישיבת כנסת חזקיהו, שבתחילה פעלה בזכרון יעקב וכעבור זמן עברה לכפר חסידים.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היה אחד הצדיקים שזכו להערכתו של החפץ חיים, שאף ביקר בביתו מספר פעמים כדי ללמוד מהנהגותיו.
  2. ^ משפחתה מיוחסת למהרש"א ולרבי נתן נטע שפירא בעל מגלה עמוקות.
  3. ^ גדולי התורה שנמלטו לווילנה, הצופה, 6 בדצמבר 1939
  4. ^ מכתב מהרב מקריניקי, הצופה, 10 בדצמבר 1939
  5. ^ באו 112 עולים בתוכם רבנים, הצופה, 31 במרץ 1941
  6. ^ 0 עסקנים יהודים מפולין במחנה תופת בשאנחאי, הבוקר, 18 בספטמבר 1942
  7. ^ הרב ח"י מישקובסקי ומר ב. מינץ יצאו לגולה, הצופה, 28 בינואר 1946
    הרב הראשי הרצוג והרב ז. גולד בבלגיה, הצופה, 30 במאי 1946
  8. ^ עם שוב שליחי הארץ, שערים, 25 בספטמבר 1946
  9. ^ הרב מישקובסקי חזר, הצופה, 15 בספטמבר 1946
  10. ^ הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי איננו, הצופה, 29 בספטמבר 1946