נחשים ארסיים בישראל
בישראל מצויים 42 מיני נחשים, תשעה מהם ארסיים. הנחש שאחראי לרוב מקרי ההכשות בישראל הוא הצפע המצוי על אף שהוא לא הארסי ביותר. אזור מחייתם של רוב הנחשים הארסיים בישראל הוא לאורך בקעת הירדן, בחולות הנגב ובערבה בשל צפיפות האוכלוסיה הנמוכה יחסית באותם אזורים, שכיחות ההכשות שלהם נמוכה אך קיימת. כל נחשי ישראל לרבות הארסיים הן חיות מוגנות והחזקתן בשבי אסורה ללא היתר ממשלתי.
צפע מצוי (צפע ארצישראלי)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – צפע מצוי
הוא הגדול והמצוי שבנחשים הארסיים בישראל. בעל גוף עבה שמצר לקראת סופו. ראשו משולש ורחב מכפי גופו. צבעו נע בין חום לאפרפר. דוגמת מעוינים ארוכה מקשטת את גבו ומעניקה לו הסוואה טובה במיוחד. אורכו קטן מ 1.35 מטר ומשקלו קטן מ 1.5 ק"ג. תוחלת חייו נעה בין 15 שנה בטבע ועד ל-20 שנה בשבי. ניזון בעיקר ממכרסמים קטנים שנקרים לדרכו. הנחש הלאומי של מדינת ישראל והאחראי הראשי על רוב מקרי ההכשות והמוות בה, על אף שהוא לא הארסי ביותר, קיים נסיוב לארסו.
אזור המחיה של הצפע המצוי הוא בחבל הים תיכוני, מישור החוף, העמקים, ורוב ארץ ישראל למעט המדבר וקרקע חולית.
צפע החרמון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – צפע החרמון
צפע החרמון דומה מבחינה גנטית לצפע המצוי אך שונה ממנו במספר פרמטרים: גופו קטן יותר ואינו עולה על 75 סנטימטרים, משקלו נע בין 200 ל-270 גרם וצבעו אפור ברובו עם כתמי רוחב שחורים. מעל כל עין יש מבנה קשקשים שמסוכך עליה. תוחלת חייו היא כ-7 שנים. ניזון ממכרסמים קטנים וייתכן שגם מלטאות. מצוי בסכנת הכחדה.
אזור המחיה של צפע החרמון הוא בחרמון ורמת הגולן.
שפיפון הנגב[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
- ערך מורחב – שפיפון הנגב
צבעו הכללי של שפיפון הנגב צהבהב ואת גבו מעטרים כתמים חומים בעלי הילות בהירות, קצה זנבו בדרך כלל יהיה בצבע שחור בדומה לנקבות העכן הקטן, ומעל עיניו נמצאות זוג קרניים קטנות המורכבות ממספר קשקשים, בשונה מעכן החרטומים שאצלו הקרניים מורכבות מקשקש אחד, אורכו המרבי 1 מטר ומשקלו כ-500 גרם, חי באזור שיחים ושם צד את טרפו, מכרסמים וציפורים על פי רוב.
אזור המחיה של שפיפיון הנגב הוא במרכז הנגב והערבה.
אפעה מגוון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – אפעה מגוון
צבעו הכללי של אפעה מגוון מגוון ונע בין אפור, אדום, צהוב, וחום. את גבו מעטרים כתמים בהירים ופס דק בצבע אדמדם מתוח לאורכם. צבעו עוזר לו להשתלב בקרקע הנגב והגלבוע. אורכו נע בין 80 ל-83 סנטימטרים ומשקלו המרבי הוא כ-180 גרם. תזונתו מגוונת והיא מורכבת בעיקר ממכרסמים, לטאות, ציפורים, דו חיים, ופרוקי רגלים (עקרבים נדלים וכדומה). הוא ממתין לטרפו בנקיקים ומחילות ונעזר באבנים ובסלעים. לעיתים יעדיף לחכות לטרפו על יד מקור מים. סגולותיו הרפואיות של ארסו מגוונות ונעשה בהם שימוש בימי הביניים ובימינו.
האפעה המגוון חי למרגלות הרי הגלבוע, בקעת הירדן, מדבר יהודה, הנגב והערבה.
עכן קטן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – עכן קטן
צבעו הכללי של עכן קטן חום בהיר עד צהוב חולי וכתמים חומים מעטרים את כל גופו. אחד מסימני ההיכר של הנקבות הוא קצה הזנב השחור. הנקבות גדולות במקצת מהזכרים. אורכו נע בין 35 ל-50 סנטימטרים ומשקלו קטן. בדומה לשאר הצפעיים, ראשו משולש ורחב מגופו. הוא נחש לילי החי במדבר. כדי לשמור על חום גופו הוא נע בחול הצידה. בדומה לשאר העכנים כאשר הוא מרגיש מאוים הוא מחכך את קשקשיו זה בזה מה שיוצר קול רשרוש. את רוב היום הוא מעביר בהתחפרות תחת החול ואריבה לטרפו, כאשר רק מקצת מן הראש והעיניים נמצאות מחוץ לחול. תזונתו העיקרית מורכבת משנונית החולות אשר הוא אורב במשך היום במחילתה ובלילה - זמן שנתה של השנונית הוא צד אותה. עקב היותו הקטן שבנחשי ישראל הארסיים, מקרי ההכשות ממנו אינם נפוצים כלל וארסו אינו נחשב קטלני לאדם.
העכן הקטן מצוי בחולות הנגב המערבי.
עכן גדול[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
- ערך מורחב – עכן גדול
העכן הגדול מזכיר מאוד במאפייניו את העכן הקטן אך הוא שונה ממנו בגודלו ובמזגו, צבעו נע בין הגוונים חום-צהבהב-אפרפר שעוזרים לו להסתוות באזורים החוליים בהם הוא חי, גם כאן כמו אצל העכן הקטן, אצל הנקבות עשוי להיות זנב שחור, אורכו הממוצע נע בין 60 ל-85 סנטימטרים ומשקלו מעט יותר כבד מהעכן הקטן, יחסית לגופו הארוך גופו מוצק ומעל כל עין יש בליטה המורכבת ממספר קשקשים, גם הוא לילי וצד את טרפו בדרך דומה לעכן הקטן, ניזון מלטאות יונקים ומכרסמים קטנים וציפורים, ארסו מסוכן מאוד על אף שהוא לא הארסי ביותר ולא קיים נסיוב, אך מקרי ההכשה נדירים מאוד, ולא ידוע על מקרי מוות.
העכן הגדול מצוי לאורך כל חולות הערבה.
עכן חרטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – עכן חרטומים
צבעו חום-צהבהב ועל גבו כתמים חומים כהים, ראשו משולש בדומה למשפחת הצפעיים וגופו הולך ומצר עד הזנב שלעיתים כמו אצל קרוביו יכול להיות שחור, את ראשו מעל שתי עיניו מעטרות זוג קרניים שבשונה מקרוביו עשויות חתיכה אחת ולא מספר קשקשים, אורכו נע בין 60 ל-80 סנטימטרים והוא קליל וזריז, כמו קרוביו גם הוא נחש לילה ובתנועתו זז הצידה בצורה שמזכירה את האות S תוך כדי לחיצת הגוף לתוך החול דבר שיוצר עקבות ברורות, הוא ניזון ממכרסמים קטנים ולטאות וצד אותם כדרך שאר העכנים, תוחלת חייו היא כ-14 שנה.
אזור המחיה שלו בחולות הנגב המערבי (חולות ניצנה), גבול ישראל-מצרים.
פתן שחור[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – פתן שחור
צבעו שחור מבריק לכל אורך גופו שמצר לקראת הזנב. ראשו צר שטוח, עבה ובולט מעבר לצוואר. עיניו קטנות, כהות וקהות. אורכו המרבי הוא 1.3 מטר ומשקלו מעט יותר מ-1 קילוגרם. הוא יעדיף להימצא באזורים רווי לחות ומים, אדמה סלעית, וערבה. במשך היום יעדיף לשהות במקומות מסתור מתחת לפני האדמה כדוגמת מערות, נקיקים וכדומה שלעיתים תכופות כורה אותם בעזרת ראשו דמוי היתד. הוא פעיל לילה וסובל קור יותר משאר הנחשים ויוכל להסתדר גם בטמפרטורות נמוכות מאוד. תזונתו מגוונת והיא מורכבת בעיקר ממכרסמים, ציפורים, לטאות, קרפדות, וגם נבלות. בעזרת חוש הריח המפותח שלו הוא צד את טרפו - על ידי הכשה איטית וארוכה בה הוא מחדיר כמות גדולה של ארס הנחשב מסוכן מאוד, אך מקרי המוות מעטים כיוון שההכשה איטית מאוד והנחש לא מצליח להחדיר את כמות הארס המספיקה כדי להרוג. קיים נסיוב לארסו.
מצוי במדבר יהודה, בקעת ים המלח, הנגב והערבה.
צפעון שחור (שרף עין-גדי)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – צפעון שחור
הוא המסוכן שבנחשי ישראל. צבעו שחור מבריק לכל אורכו, גופו דק וגלילי וקשקשיו חלקים ללא קרינים. בשונה משאר הנחשים הארסיים, ראשו שטוח ואינו רחב מצווארו, לסתו העליונה מכסה על התחתונה ועיניו קטנות, כהות וקהות. אורכו הממוצע נע בין 60 ל-80 סנטימטרים. את מרבית זמנו הוא מבלה בהתחפרות מתחת לפני הקרקע או במחילות. הוא פעיל בעיקר בלילה. עיקר אזור מחייתו הוא במקומות צחיחים או צחיחים למחצה, אך הוא מצוי גם בנווי מדבר בסביבות נחלים ומעיינות עשירים בצמחייה ועתירים בלחות שככל הנראה הוא זקוק לה. לצפעון השחור שתי שיני ארס ארוכות, אך בשל מפתח פיו הקטן אינו מסוגל לזקוף שיני ארס אלו בדומה לרוב החברים במשפחת הצפעוניים, ובעת הכשה הוא שולף שן ארס אחת היוצאת הצידה מפיו. כך בעת כניסה למחילות לטאות, מזונו העיקרי, הוא דוחק את גופו לצד הלטאה בתוך החלל הצר ומכה הצידה ואחורה בראשו ומכיש-דוקר את גופה באמצעות שן הארס הקטלנית שלו. מות הלטאה יגיע תוך שניות ספורות. לעיתים יתפוס את הלטאה בפיו בעודה בחיים ויכיש אותה למוות תוך כדי אחיזתה בפיו. טרפו הנפוץ הוא חומטיים שונים בדגש על נחושית עינונית, נחשים צעירים שבקעו לא מכבר, ומכרסמים קטנים. לוכדי נחשים מנועים מלאחוז צפעון שחור בצווארו או בראשו, כמו שנוהגים ברוב הנחשים, כיוון שהוא מכיש (יש אומרים דוקר) הצידה ואחורה, ועלול להכיש את לוכדו באמצעות שליפת שן הארס שלו, בפה סגור. לא קיים נסיוב נגד ארס נחש זה בישראל.
מצוי בהרי הגלבוע, בקעת הירדן, אזור עין גדי, והערבה.