נימפית החורשף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןנימפית החורשף
2013.08.02.-19-Kirschgartshaeuser Schlaege Mannheim-Distelfalter.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי רגליים
מחלקה: חרקים
סדרה: פרפראים
תת־סדרה: Glossata
משפחה: נימפיתיים
תת־משפחה: Nymphalinae
סוג: נימפית
מין: נימפית החורשף
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Vanessa cardui
ליניאוס, 1758
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נִימְפִית הַחֻרְשָׁף (שם מדעי: Vanessa cardui), מין פרפר מהנפוצים ביותר בכדור הארץ, ומופיע גם ברחבי ישראל רוב השנה אך במספרים גדולים בעיקר באביב בעת נדידתו צפונה. צבעיו בגוני חום ושחור עם כתמים בולטים בצבע כתום עד כתום-אדמדם ונקודות שחורות ולבנות, ומוטת כנפיו של כ-6 ס"מ. הוא ניזון מצוף, בעיקר מפרחים של בני משפחת המורכבים, החלמיתיים, הסרפדים, ולעיתים המצליבים.

השם Vanessa מקורו בלטינית ומשמעותו "של ונוס", השם נימפית בא מהמילה נימפה ומשמעותו אישה צעירה. ״חורשף״ הוא ארטישוק, ויחד עם קרדה ו-Carduus, מדובר בסוגי צמחים ממשפחת המורכבים, שבסביבתם נפוץ הפרפר.[1] מין זה של פרפרים מכונה בארצות הברית גם "גבירה צבועה" או "הקוסמופוליטית".

מחזור החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרפר מעדיף חום יחסי ואזורים שבהם נפוצים צמחי הצוף שלו, והוא נמצא ב"הגירה" כמעט מתמדת בחיפוש אחר אזורי מזון חדשים. ההגירה היא בדרך כלל צפונה, אך לעיתים נראים בסתיו גם פרפרים המהגרים חזרה דרומה לקראת החורף. מנגנוני הניווט שלו נסמכים על השמש. מחזור חייו הוא כ-40-25 יום, מהם הוא במצב פרפר רק כשבועיים. ההגירה צפונה באביב מתרחשת לפיכך על פני כמה דורות (להבדיל מ"נדידה" בה הפרט עצמו חוזר למוצאו) מה שנקרא נדידה בין דורית [2]. לפרפר כושר תעופה מרשים והוא מסוגל לעוף במהירות במשך שעות עשרות ק"מ ואף יותר, תוך שהוא נעזר ברוח.[3]

ביצת נימפית החורשף
זחל בוגר של נימפית החורשף

כיוון שהפרפר בהגירה מתמדת הוא נאלץ להתרבות כמהלך ההגירה. לרוב אחרי הצהריים הזכר (הפוליגיני) שומר על תצפית ממקום נבחר, מגרש זכרים מתחרים (על ידי מעוף אנכי), ונותן לנקבות להיכנס לאזור. הנקבה עוזבת את מעופה באופן זמני כדי למצוא צמחים מתאימים להטלת הביצים. הביצה בצורת חבית, אורכה כ-0.6 מ"מ, צבעה ירוק בהיר, לאורכה צלעות אורך ולרוחבה חריצים דקים. אחרי כ-6-4 ימים הביצה משחירה, ולמחרת בוקע הזחל ומיד מקפל על עצמו את העלה כדי ליצור מחסה מקור ומטורפים. הוא אוכל את רוב העלה ואת שאר חלקי הצמח, ועובר משם לעלה מסתור חדש. בבקיעתו אורכו 1.7–2 מ"מ והוא בצבע חום עד אפור כהה עם ראש שחור מבריק. בשיא גודלו הוא באורך של כ-40-35 מ"מ, קוצני ובעל שערות קצרות על גופו.[3]

בקיעת הפרפר מהגולם
נימפית החורשף - מבט על

לאחר כשבועיים שלושה הזחל מוצא מקום להתגלמות, בדרך כלל עצם קשיח כמו אבן או ענף, ונתלה עליו במהופך בצורה דמוית האות J בעזרת כרית קורים דביקה.[1] במהלך כשבועיים עובר הגולם גלגול, והפרפר מגיח דרך המעטה הסדוק.

נדידה בתחומי ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חודש מרץ עוברים בארץ ישראל מאות מיליוני פרפרים בדרכם לאזורים שונים בעולם, כשמרביתם מגיעים מאזור חצי האי ערב. ניתן לראות את הפרפרים מהנגב ועד אזור הצפון, בעיקר בסמוך לחוף הים. מישראל הם ממשיכים לקפריסין.[4]

בחודש מרץ 2019 חלפו בישראל כמיליארד פרפרים, בעקבות חורף גשום במיוחד במדבריות ערב שהביא להתרבות גדולה של הפרפר.[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נימפית החורשף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 נימפית החורשף, באתר חרקים - עולם קטן בגדול
  2. ^ לן ארונסון, מעבר לסף דלתנו - פלאי הטבע של אזור טבעון, הוצאת נוצה, 2011
  3. ^ 3.0 3.1 נימפית החורשף, באתר של מדרשת שדה בוקר
  4. ^ רינת, צפריר (21 במרץ 2019). "הפרפרים נעים בכמויות: מסע הנדידה של מיליוני נמפיות חורשף הגיע לישראל". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-21 במרץ 2019. 
  5. ^ ארז ארליכמן, לעוף איתם: צילומים מרהיבים של פרפרי נימפית החורשף, באתר ynet, 21 במרץ 2019