נתיבי ישראל (תוכנית תחבורתית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפת תוכנית נתיבי ישראל

נתיבי ישראל היא תוכנית תחבורתית לפריסת רשת כבישים ומסילות ברזל, אשר מטרתה להוביל לפיתוח כלכלי וחברתי של יישובי הנגב והגליל.

עקרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית נתיבי ישראל נקבעה בהחלטת הממשלה מספר 1421 משנת 2010: ”במטרה להשיג פיזור מאוזן של אוכלוסיית המדינה ביחד עם פריסת הפעילות התעסוקתית והכלכלית בערי הפריפריה”. הדרך המרכזית להשגת היעדים הללו תהיה באמצעות שיפור הנגישות התחבורתית ליישובים המרוחקים ממרכז הארץ.

התוכנית כוללת פרויקטים תחבורתיים של כבישים, מסילות רכבת, מחלפים וגשרים רבים, והייתה אמורה להסתיים עד שנת 2020. התקציב הכולל של התוכנית יעמוד על 27.5 מיליארד ש"ח (במחירי 2010) והוא יהיה בנוסף לתקציבי הפיתוח המאושרים בתחומי התחבורה הארצית והמקומית בסך 42 מיליארד ש"ח.

התנגדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית זכתה לרוב גדול בהצבעה בממשלה אך בין המתנגדים לה בלט דווקא השר לפיתוח הנגב והגליל אשר טען כי התוכנית לא מתייחסת לפריפריה הרחוקה מאוד כמו אילת וקריית שמונה וכי התוכנית שמה דגש בעיקר על חלקה הצפוני של המדינה ומזניחה את חלקה הדרומי.

מתנגדים נוספים היו השר לביטחון פנים אשר טען כי עדיף להשקיע חלק קטן מתקציבי העתק של התוכנית במלחמה בפשיעה ובשיפור הביטחון האישי של האזרחים. גם שרי החינוך והרווחה התנגדו לתוכנית בטענה כי עדיף להשקיע ברווחת וחינוך האזרחים קודם לתוכניות הפיתוח הגדולות. שר האוצר העדיף להימנע, בטענה כי התוכנית היא חיובית בעיקרה אך כוללת בתוכה גם השקעות יקרות ומיותרות כמו רכבת העמק אשר אינן כלכליות.

רשימת הפרויקטים הכלולים בתוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי החלטת הממשלה נחתם הסכם עם חברת כביש חוצה ישראל לתכנון, פיקוח ובקרה על כל מרכיבי התוכנית:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]