נתן שפיגלגלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

רבי נתן שפיגלגלס (כונה: ר' נת'קה; תרמ"ב, 1882 בערך - קיץ 1942, ה'תש"ב) היה רב וראש ישיבה יהודי פולני. פילנתרופ וראש ישיבת "עמק הלכה" בוורשה. נספה בשואה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בוורשה לרב יחזקאל שפיגלגלס, יהודי עשיר מחסידי זוואלין, שהיה ממקורבי האדמו"ר רבי שמואל אליהו טאוב מזוואלין, בנו של רבי יחזקאל מקוזמיר. הוא נקרא על שם סב אביו, הדיין מוורשה, רבי נתן שפיגלגלס, שכונה רבי נתק'ה דיין. בילדותו נחשב לעילוי, ובגיל 13 כבר אמר פלפולים בסגנון הפולני. אביו לקח אותו אל האדמו"ר רבי מאיר יחיאל הולשטוק מאוסטרובצה, שהיה שם דבר בעולם הלמדנות הפולני, והתרשם מיכולותיו של הצעיר. שיטתו בלימוד הושתתה על שיטת רבו "האוסטרובצאי", והוא גם נהג בעקבות רבו זה לצום ולהסתגף כל חייו.

בהיותו בן שבע עשרה נישא לפרל קליין בתו של פרנס הקהילה היהודית בוורשה, הגביר מרדכי שמואל קליין. אביו וחותנו רכשו בית עבור בני הזוג ופירנסו אותם. בתקופת מלחמת העולם הראשונה השקיע את כל כספי הנדוניה שלו ברכישת בתים, שערכם ירד מאד בשל המלחמה. הוא גם שכנע את אביו למשוך כספים משותפויות שהיו לו ולהשקיעם בבתים להשכרה, למרות ששוק שכירות הבתים כמעט וחדל להתקיים בזמן המלחמה. עם תום המלחמה וכינון פולין העצמאית, האמירו מחירי הדירות ודמי השכירות, והם הפכו לעשירים גדולים.

רבי נתן שהיה בשנות ה-30 שלו, השאיר את ניהול עסקיו לאביו, והמשיך בלימודיו. הוא גם היה מחלק מדי חג סכומי כסף גדולים למשפחות נזקקות ברחבי וורשה, כשהוא נוסע מבית לבית בעצמו. הוא גם נהג "להלוות" סכומים נכבדים לאנשים שנקלעו לקשיים, ולא דרש את כספו בחזרה.

בשלב מסוים התוודע במרינבאד לרבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, שחשף בפניו את עולם הלמדנות הליטאי. הוא גם התיידד עם רבי אברהם לופטביר, רבי מנחם זמבה ורבי מרדכי קאלינו שהיו פולנים אך הושפעו מדרך לימודו של רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק. לדברי תלמידו הרב שמחה עלברג, בעקבות ידידיו אלו, נטש את הפלפול בנוסח אוסטרובצה, ושילב את הסגנון הפולני עם למדנות אנליטית יותר המושפעת מהסגנון הבריסקאי.

הוא הקים את ישיבת "עמק הלכה" בוורשה, ואביו בשיתוף עם ר' אייזיע וולאדובר נשאו בנטל הכלכלי של החזקת הישיבה.

כאחד היהודים העשירים בפולין נהג לחלק מתנות יקרות ערך, כמו שעוני זהב, לילדים שנבחנו אצלו בעל פה על מסכתות מן התלמוד הבבלי. למרות שלא היה כהן, נזהר כל ימיו מטומאת מת, הוא הפר את מנהגו זה בעת מלחמת העולם השנייה, לאחר ההפצצה הגרמנית על בית היתומים באוטבוצק, אז חלץ את תפיליו ועסק בעצמו בפינוי גופות הילדים וקבורתם.

הוא נספה בטרבלינקה בקיץ 1942, ה'תש"ב. לפניו נספו רעייתו, שלושת בניו הנשואים עם נשותיהם וילדיהם, בנו אברהם בן ה-20, ובתו פרייד'לה בת ה-14.

לדמותו מוקדש הספר "וורשה של מעלה" של תלמידו הרב שמחה עלברג.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]