סדרי טהרות
 | |
| שער ספר סדרי טהרות | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | רבי גרשון חנוך הניך ליינר |
| סוגה | תלמוד |
| הסכמות | רבי יעקב ליינר, רבי חיים ברלין, רבי חיים סופר, רבי חיים אלעזר וקס, רבי אברהם אשכנזי, רבי ירמיה לעוו, רבי יוסף שאול נתנזון, רבי יצחק אלחנן ספקטור, רבי ישראל יהושע מקוטנא, רבי שמעון סופר, רבי צבי הירש אורנשטיין, המלבי"ם, רבי חיים חזקיהו מדיני, רבי שמשון רפאל הירש, רבי צבי הירש אורנשטיין, רבי עבדאללה סומך, רבי שלמה בכור חוצין. |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | ה'תרל"ג – ה'תרס"ג |
| מהדורות נוספות | |
| מספר כרכים | 2 |
| מקורות לכתיבת הספר | ספרות חז"ל |
| קישורים חיצוניים | |
| היברובוקס | סדרי טהרות - אהלות, באתר היברובוקס סדרי טהרות - כלים, באתר היברובוקס. |
סדרי טהרות, הוא ספר ליקוטים ממאמרי חז"ל על סדר טהרות אותם ליקט וערך רבי גרשון חנוך הניך ליינר, האדמו"ר מראדזין. הספר הוא ספרו העיקרי של רבי גרשון חנוך בתורת הנגלה, והודות לו התפרסם המחבר לגאון ובקי.
הספר המורכב משלושה מדורים – ליקוט ממאמרי חז"ל, פירוש קצר בדומה לפירוש רש"י לתלמוד, ופירוש ארוך יותר במתכונת דומה לתוספות, סודר במתכונת זהה לצורת הדף ובמבנה של התלמוד, בשל כך ובשל סיבות נוספות תקפו אותו רבני וילנה סמוך להופעתו בדפוס.
הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת ה'תרל"ג החל רבי גרשון חנוך להוציא לאור את הספר "סדרי טהרות" אותו כתב כחיקוי של תלמוד בבלי על משניות סדר טהרות, הספר מכיל ליקוט של מאמרי חז"ל מכל הספרות החז"לית אותם ליקט המחבר בבקיאות מרשימה.
במרכז העמוד קבע המחבר את הליקוט, ובשוליים הדפיס פירוש קצר ופירוש ארוך בדומה לפירושי רש"י ותוספות. בצדי העמוד אף הוסיף ציונים ומראי מקומות למקומות אחרים בתלמוד ולהלכות ברמב"ם בדומה לעין משפט נר מצווה ומסורת הש"ס. בהקדמתו כתב המחבר כי שם דגש על ביאור מילים נדירות שמופיעות בסדר טהרות ורובן ביוונית ובלטינית, המחבר השתדל לבאר לפי רש"י.
הכרך הראשון שיצא לאור היה על מסכת כלים, ובפתח הספר כתב המחבר מבוא הכולל שבעה שערים בדיני טומאה וטהרה. כרך זה זכה להסכמות מאת אבי המחבר רבי יעקב ליינר, רבי חיים ברלין, רבי חיים סופר, רבי חיים אלעזר וקס, רבי אברהם אשכנזי, רבי ירמיה לעוו, רבי יוסף שאול נתנזון, רבי יצחק אלחנן ספקטור[1], רבי ישראל יהושע מקוטנא, רבי שמעון סופר, רבי צבי הירש אורנשטיין.
בתוכניתו של המחבר היה להדפיס את חיבורו של רבי שלמה סיריליאו על מסכת עדויות בתבנית גמרא, מכתב היד, כדי להראות שיש תקדים לספרו, אך לבסוף לא יצא הדבר אל הפועל[2] (אם כי מדבריו מצוטטים בסדרי טהרות).
הפולמוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם צאת הספר לאור, הוא עורר פולמוס נרחב בקרב רבנים בליטא עקב היותו מסודר בצורת דף התלמוד, מה שעלול ליצור רושם של תלמוד חדש. סיבה נוספת ומשמעותית להתנגדות הייתה השיטתיות שבה נראו השגותיו של המחבר על הגהות הגר"א בעיני רבני ליטא (שנמנו על תלמידי תלמידיו או מעריציו של הגר"א), כפגיעה בכבודו[3].
בב' בניסן ה'תרל"ה, פורסמה בכתב העת הלבנון, "אזהרה" מטעם דייני ווילנא – רבי בצלאל הכהן ראש דייני וילנה יחד עם הדיין רבי יוסף סקוביץ והמגיד מישרים רבי יצחק אליהו לנדא, ובה ביקורת חריפה על הספר. באזהרה נמנו כמה פגמים בחיבור, בהם: חלקם של המאמרים אינם קשורים כלל למשנה עליה הובאו, ניסוחם של המאמרים על ידי המחבר שלא הקפיד לשמור על לשונם של חז"ל, כפילותם של סוגיות רבות לחינם, ברייתות שמקורן מהתוספתא או ממדרשים מאוחרים הובאו בתוך הספר בלי לציין שאין אלו ברייתות שהובאו בגמרא. בהמשך אותו קיץ, פורסמה אזהרה שנייה, בה נאסרה ההדפסה גם על המדפיסים וכל המסייעים, וכן על המחבר עצמו, ובשנה שאחריה – בשנת תרל"ז, יצא לאור בווילנא קונטרס פולמוסי בשם "דברי מילואים", ובו הודפסו מכתביהם של כמה מגדולי הרבנים בליטא שביקרו את החיבור החדש (בהם רבי יוסף רייזין, ורבי גרשון תנחום ממינסק, וכן רבי יום טוב ליפמן הלפרין שמכתבו נגד הספר אבד ולא התפרסם[4]), ובסופו הודפס מאמר ביקורת חריף המטיל ספק אף בייחוסו של המחבר אותו פירט בראש הספר, בטענה שאינו תואם את העובדות.
כהגנה על הספר כתבו שנים ממקורביו של רגח"ה[5] תגובה שפורסמה בעיתון המגיד בחודש אב תרל"ה. במכתב נטען כי הקנאה היא המדברת מתוך גרונם של המתנגדים אל הספר, והובאו מספר עדויות על ספרים שחוברו בסגנון זה[6][7].
בשנים הקרובות יצאו לאור שני ספרים על מנת לדחות את השגות ה'סדרי טהרות' על הגר"א: "ספר הדעת" מאת רבי סנדר פאלייר ממזריטש שיצא לאור בוורשה[8], וספר "בית יעקב" על מסכת כלים, מאת רבי ברוך ברודא שיצא לאור בירושלים בשנת תרמ"ד, ובהקדמתו תקף המחבר את רגח"ה ואת ספרו במילים קשות ביותר[9].
בעקבות הביקורת ועל פי עצת רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק הוחלט להוסיף בחלק השני על מסכת אהלות שהודפס בשנת ה'תרס"ג על ידי בן המחבר, בכותרת כל עמוד כי אין מדובר בתלמוד חדש אלא בליקוט בלבד, על חלק זה קיבל את הסכמתם של רבי יצחק אלחנן ספקטור ורבי ישראל יהושע מקוטנא[10], המלבי"ם, רבי חיים חזקיהו מדיני, רבי שמשון רפאל הירש, רבי צבי הירש אורנשטיין, רבי עבדאללה סומך, ורבי שלמה בכור חוצין. כתבי היד על שאר המסכתות של סדר טהרות נותרו בכתב יד ואבדו בשנת 1937–1938.
השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
"סדרי טהרות" היה הספר הראשון הבולט בסגנון חיבור זה כחיקוי סגנונו של התלמוד, על אף ההתנגדות שעורר בשעתו הסגנון, יצאו בשנים שלאחר מכן חיקויים נוספים כדוגמת הספר "אמונת זרעים" על סדר זרעים[11].
היחס לספר עצמו לא הושפע לאורך זמן מההתנגדות החריפה בעת פרסומו, ורבנים חשובים בדור שאחריו, כמו רבי מלכיאל צבי טננבוים, רבי חיים עוזר גרודזנסקי[12], רבי אברהם יצחק הכהן קוק[13] ציטטו אותו בספריהם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דברי מלואים, ווילנא תרל"ו, באתר היברובוקס.
- הרב ברוך אוברלנדר, "השלמות לתלמוד", בתוך: קובץ תורני אור ישראל <מאנסי>, גליון ט"ז (שנה ד' ד'), ניו יורק תשנ"ט, עמ' קס"ו–ק"ע, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- יוסף סרולוביץ, "יצירה גאונית בעין הסערה", בתוך: המבשר תורני - 0367 (מקץ), ירושלים תשע"ו, עמ' י"א-י"ג, באתר אוצר החכמה.
- יעקב משה הלבני, "הסדרי טהרות מרדז'ין", בתוך: קולמוס (המוסף התורני של שבועון משפחה), גליון 094, ירושלים תשע"א, עמ' 19–14, באתר אוצר החכמה.
- יעקב שמואל שפיגל, עמודים בתולדות הספר העברי – הגהות ומגיהים, רמת גן תשס"ה, עמ' 469–464, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- סדרי טהרות - כלים, יוזפוב (מחוז בילגוריי) תרל"ג, באתר היברובוקס.
- סדרי טהרות - אהלות, פיוטרקוב תרס"ג, באתר היברובוקס.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראו את עדותו של רבי גבריאל זאב מרגליות, בתוך: חרוזי מרגליות, חלק ב', ירושלים תרע"ט דף ק"ל, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ כתב היד הודפס בשנת תשע"ד על ידי הרב בצלאל דבליצקי בהוצאת מכון אהבת שלום, ראו: תלמוד מסכת עדיות למהר"ש סיריליאו, באתר אוצר החכמה.
- ^ דב אליאך, הגאון, חלק ג', ירושלים תשס"ו, עמ' 1315–1314, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ ראובן דב דסלר, שנות דור ודור, חלק א', ירושלים תש"ס, עמ' מ"ט ואילך, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ רבי שמחה שלמה יונגרלעווע וגיסו רבי מנחם מענדיל נייא רבה של צויזמיר. ראו בהקדמה לספר שמחה שלמה על קהלת, ורשה תרנ"ה, עמ' 8–7.
- ^ הלל נח מגיד שטיינשניידר, עיר ווילנא, וילנה תר"ס, עמ' 61 הערה 8, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ בן אחיו רבי ירוחם ליינר, הקדיש חלק גדול ממאמרו על הגר"א להגנה על השגותיו של דודו על הגהות הגר"א. ראו: רבי ירוחם ליינר, הגר"א ז"ל איש הנגלה והנסתר, בתוך: תלפיות שנה ד' חוברת א-ב, ניוק יורק תש"ט, עמ' 183–180, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ רבי סנדר פוליר, ספר הדעת, ורשה תרל"ז, באתר אוצר החכמה.
- ^ רבי ברוך ברודא, בית יעקב, ירושלים תרמ"ד, באתר אוצר החכמה.
- ^ רבי חיים קרלינסקי, "במטרופולין של החסידות", בתוך: כתב עת הדרום, קובץ מ"א, ניו יורק תשל"ה, עמ' 117–106, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ רבי יהודה לייב מנדלזון, אמונת זרעים, ורשה תרפ"ח, באתר אוצר החכמה.
- ^ רבי חיים עוזר גרודזנסקי, אחיעזר <מהדורה חדשה>, חלק ג', סי' ס"ז, אות ד', ירושלים תשנ"ב, עמ' קע"א, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ רבי אברהם יצחק הכהן קוק, דעת כהן, סי' רט"ו, ירושלים תש"ב, עמ' ת"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים), ומשפט כהן, סי' קכ"ד, ירושלים תרצ"ז, עמ' רע"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).