נאמני תורה ועבודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. וכן הערך מציג את התנועה מנקודת המבט של חבריה, אין התייחסות לביקורת כלפיה ולייחס הכללי אליה בקרב החברה הדתית בישראל. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
Tora Avoda.jpg

נאמני תורה ועבודה היא תנועה ציונית דתית שמטרתה המוצהרת היא קידום תפיסת "תורה ועבודה" וערכי יהדות ליברלית, ציונית ומוסרית בציבור הדתי ובחברה הישראלית.

יו"ר התנועה הוא ד"ר חנן מנדל, מנכ"ל התנועה הוא שמואל שטח. ראשי התנועה הקודמים הם תהילה פרידמן-נחלון, יונתן בן הרא"ש, שרגא בר-און, משה טור-פז, מאיר רוט, אורה כהן ויחזקאל כהן.

הקמה ויעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה הוקמה בשנת 1978 על ידי קבוצת אישים בראשות ד"ר יחזקאל כהן, אשר לדבריהם חשו כי החברה הדתית מקצינה ומתחרדת. מגמתם המוצהרת של המייסדים הייתה להקים תנועה רעיונית חברתית שתקדם סדר יום ליברלי החוזר לערכים הקלאסיים של ציונות דתית.

המניפסט של התנועה הגדיר את משמעות שמה:

תורה – היסוד הרוחני, ההלכתי, המוסרי, הנצחי והמקודש. עבודה – היסוד החומרי, הסוציאלי, המבטא את הקיום הפיזי בעולם דינאמי ומשתנה, ומשום כך משמעותו ודגשיו מועדים תמיד לשינוי.

מקימי התנועה ראו ברב יצחק יעקב ריינס, מייסד תנועת המזרחי, אב רוחני ובדרכו ביקשו ללכת. הרב חיים הירשנזון, אף הוא ממייסדי "המזרחי", אומץ גם כן כאחד מאבות התנועה, בשל עמדותיו הלא שגרתיות בסוגיות של דת ומדינה ודרכו הליברלית בפסיקת הלכה.

התנועה פועלת לקידום פלורליזם בחברה הדתית, לשלב בין מסורת למודרנה ולהגביר את מידת השותפות של החברה הדתית והחרדית במדינת ישראל. שם התנועה נגזר מהסיסמה "תורה ועבודה", שליוותה את הציונות הדתית מראשית דרכה. התנועה דוגלת בערכים פמיניסטיים ותומכת בהשתלבות נשים בלימוד התורה ובפולחן הדתי.

התנועה מקיימת קשר רעיוני וארגוני עם תנועת הקיבוץ הדתי ועם מרכז יעקב הרצוג המשמש בשנים האחרונות כמו"ל משותף לביטאונה דעות.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הפעילות של נאמני תורה ועבודה היא פעילות הסברתית וחינוכית. בנוסף, התנועה מפעילה מיזמי מחקר על מנת להציע פתרונות לשאלות המעסיקות את הציונות הדתית, כדוגמת נושא ההפרדה המגדרית בבתי הספר הממ"ד.

הוצאה לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוכן של נאמני תורה ועבודה בשבוע הספר העברי תשע"ג בירושלים

עיסוקה העיקרי של התנועה הוא קידום רעיונותיה דרך פרסומים כתובים. התנועה הוציאה עשרות פרסומים, בעיקר ניירות עמדה וקובצי מאמרים. בשנים 19901998 הוציאה התנועה את כתב העת גיליון. ביטאונה הנוכחי, שהחל לצאת ב-1998, הוא דעות.

התנועה הוציאה חוברות המיועדות לחניכים ולמדריכים בתנועות הנוער בנושאים כגון: היחס ללימודי חול, גיוס בנות לצבא, תלמוד תורה ושירות צבאי, היחס לרבנים ועוד. בשנת 2010 החל מיזם עצ"ה לדרך - הנחלת ערכי הציונות הדתית, כפי שהתנועה רואה אותם, לדור הבא. במסגרת מיזם זה יוצאות לאור חוברות שבכל אחת מהן נסקר נושא על ידי דמות רבנית, מנקודת מבט הלכתית ומחשבתית, ומוצע מערך פעילות בתנועות הנוער. נכון לתחילת 2017 יצאו לאור שמונה חוברות,[1]. המיזם מתבצע בשיתוף תנועת הקיבוץ הדתי ומדרשת תורה ועבודה.

סמינרים וכנסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה מקיימת סימפוזיונים, ערבי עיון, כנסים ושבתות עיון בנושאים אקטואלים ותוך פנייה לקהלי יעד שונים.

פעילות לצעירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 הקימה התנועה את "עת לעשיה" - צעירי נאמני תורה ועבודה. תנועת הצעירים הוציאה לאור עלון שבת דו שבועי בשם "עת לדרוש". "עת לעשייה" מקיימת כנסים וערבי עיון כמו התנועה האם, המיועדים לקהלי יעד צעירים יותר. התנועה מפעילה את "תאי נת"ע", תאי סטודנטים במספר אוניברסיטאות.

סוגיות ציבוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועת נאמני תורה ועבודה תמכה בגיוס נשים לצבא, במסגרת מאבק ציבורי שהוביל יו"ר התנועה, יחזקאל כהן, בשנות ה-80. בכך הייתה התנועה לגוף הדתי היחיד, מלבד הקיבוץ הדתי, שראה בחיוב גיוס נשים דתיות לצה"ל[2]. התנועה התנגדה לסרבנות לגיוס ופעלה באמצעות עמותת בת שהקים משה טור-פז בשם "יום פקודה", כדי לפעול נגד סירוב פקודה[3].

בשנים האחרונות פרצה התנועה בכמה מקרים את גבול השיח ההלכתי המקובל, למשל כשדנה בביטאונה "דעות" בתופעת קיום יחסי מין לפני החתונה במגזר הדתי, או כשפרסמה מאמרים המתייחסים בחיוב מסוים להומוסקסואליות בציבור הדתי[4]. התנועה הייתה הגוף הדתי היחיד שהסתייג מהמאבק נגד קיום מצעד הגאווה בירושלים בשנת 2006.

בשנת 2009 (התשס"ט) הכריזו הארגונים נאמני תורה ועבודה, בת קול וקולך על פסח שני כ"יום הסובלנות הדתית", מתוך הדגשת חובת המיעוט לזעוק "למה ניגרע". האירוע מצוין מדי שנה בערב עיון בירושלים בנושא הסובלנות וקבלת האחר בחברה הדתית.

בניגוד לתפיסה הדתית המקובלת, יו"ר תנועת "נאמני תורה ועבודה" הכריז ש"הרפורמים אינם מהווים סכנה על היהדות"[5].

תקציב ומימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה פועלת כעמותה ציבורית ומועסקים בה כעשרה עובדים. פעילות התנועה ממומנת בעיקרה על ידי תרומות של קרנות ושל אנשים פרטיים ובמיעוטה על ידי משרד התרבות וחברי התנועה. בשנת 2011 תקציבה השנתי היה כ-750 אלף ש"ח. התורמת המשמעותית ביותר הייתה הקרן החדשה לישראל, ש-21% מתקציב התנועה הם בתרומתה הישירה, ו-21% נוספים התקבלו מתורמים אחרים בהמלצתה.[6] בשנת 2012 היה התקציב השנתי כ-1,600,000 ש"ח. התרומות הגדולות ביותר היו של הקרן החדשה לישראל (כ-300 אלף), קרן אריסון וקרן גולדמן (כ-150 אלף כל אחת).[7]

ביקורת על התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה ספגה ביקורת שלילית, בעיקר מצד האגף החרד"לי והשמרן יותר בציונות הדתית. לאחר שפרסמה התנועה חוברת שבה נאמר שהרפורמים אינם מהווים סכנה, כתב הרב ברוך אפרתי באתר כיפה, שמימון התנועה בידי הקרן החדשה לישראל גרם לה להפוך בעצמה לרפורמית.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פירוט חוברות עצ"ה לדרך
  2. ^ למשל, מאמרו של אביעזר ויס בדעות, מאמרה של יפעת סלע במעריב
  3. ^ דף הפורום. מאמרים לדוגמה מאמרו של משה טור-פז, מאמרו של מרדכי יוגב.
  4. ^ הרב רונן לוביץ כתב על כך מאמר ראשון בדעות 11, ומאמר שני בדעות 50.
  5. ^ הרב אפרתי: הרפורמים השתלטו על "נאמני תורה ועבודה"
  6. ^ ראו פירוט באתר התנועה.
  7. ^ דוח 2012 באתר התנועה
  8. ^ הרב אפרתי: הרפורמים השתלטו על "נאמני תורה ועבודה", כיפה, ‏11/06/2012