סוכנות ביטחון המדינה (דרום אפריקה)

סוכנות ביטחון המדינה
מידע כללי
מדינה	דרום אפריקה
תאריך הקמה	אוקטובר 2009
	www.ssa.gov.za
קואורדינטות	25°51′02″S 28°18′24″E / 25.85055556°S 28.30666667°E

סוכנות ביטחון המדינה (באנגלית: State Security Agency) היא סוכנות ממשלתית, האחראית על פעולות המודיעין האזרחיות בדרום אפריקה והיא שירות חשאי וסוכנות ריגול ממשלתית, שנוצרה באוקטובר 2009 כדי לשלב את סוכנות הביון הלאומית לשעבר, השירות החשאי, האקדמיה הלאומית למודיעין של דרום אפריקה, מרכז התקשורת הלאומי ומרכז ביטחון התקשורת COMSEC (דרום אפריקה)^[1] לכדי גוף אחד. זו הסוכנות העיקרית שמטרתה לבצע איסוף מודיעין טכנולוגי, מודיעין ממקורות גלויים, ניהול מבצעי ריגול, איסוף מודיעין אותות, סיכול ריגול וניהול מבצעי אבטחת מידע. בשל מגוון סמכויותיה היא נתפסת כמשטרה חשאית, עם זאת הארגון מצוי במרכזה של רפורמה ממשלתית לארגון מחדש ושילוב גורמים שונים.

האחריות הפוליטית לסוכנות מוטלת על שר ביטחון המדינה, בראש הסוכנות עומד מנכ"ל. תקציב הסוכנות לשנת 2011 עמד על 3,052.2 מיליון ראנד,^[2] כאשר בשנת 2016 תקציבם גדל והגיע ל-4,308.3 מיליון ראנד.^[3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתמקדות של הסוכנות בביטחון המדינה היא משמעותית ומובנת ביותר בהקשר של ההתפתחות הפוליטית של דרום אפריקה מאז 1961.^[4] במהלך משטר ג'ון פורסטר, ביטחון המדינה נתפס כבעל חשיבות מכוח העובדה שהמדינה הייתה האובייקט המרכזי, פשוט מכיוון שהיא מייצגת מיעוט אתני ובכך עוררה מחלוקת.

מדיניות זו הולידה את הלשכה לביטחון המדינה (BOSS, Bureau for State Security; אפריקנס: Buro vir Staatsveiligheid), שפעלה בשנים 1969-1980.^[5]^[6]^[7]^[8]^[9]^[10]

לקראת סופו של משטר האפרטהייד, הוקם שירות הביון הלאומי שפעל משנת 1980 ועד 1994^[11] ועם כניסתו לתפקיד של דה קלרק לתפקיד, הוא ירש כוח ביטחון רב עוצמה שהיה מצוי במשבר אמון אזרחי בעקבות פעולותיו נגד האזרחים השחורים במדינה.^[12] הדבר הביא להפיכת השירות לסוכנות הביון הלאומית שפורקה בשנת 2009 והוחלפה על ידי משטרה חשאית חדשה בשם "הסוכנות לביטחון המדינה" (כאשר ביטחון המדינה היה ליעד העיקרי שלה וכללה תפקידי ביון וביטחון תחת קורת גג אחת).^[13]

יעדים ומטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכנות ביטחון המדינה אחראית לספק לממשלה מודיעין על איומים מקומיים וזרים או איומים פוטנציאליים על היציבות הלאומית, הסדר החוקתי ובטיחותם ורווחתם של אזרחי המדינה. חלק מהתחומים בהם מתמקדת הסוכנות הם טרור, חבלה, חתרנות, ביון, פשע מאורגן ועוד.

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגפים הבאים מהווים את הסוכנות לביטחון המדינה:

האגף הפנימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגף כונה בעבר סוכנות הביון הלאומית ותפקידו הוא לאסוף ולנתח מודיעין הנוגע לאיומים פוטנציאליים או קיימים על ביטחונה של דרום אפריקה, כולל סוגיות כלכליות, חברתיות, פוליטיות וסביבתיות.^[14] האגף מוסר דו"חות מודיעין לנשיא ולוועדת תיאום המודיעין הלאומית (NICOC) בשיתוף פעולה עם מחלקות ממשלתיות ומשטרת דרום אפריקה. האגף אחראי גם על סיכול ריגול במדינה.

אגף החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגף נודע בעבר בכינוי השירות החשאי הדרום-אפריקני ותפקידו לאסוף ולנתח מודיעין זר ואיומים זרים פוטנציאליים או קיימים על ביטחון דרום אפריקה. המודיעין חולק מידע עם הוועדה לתאום מודיעין לאומי.

אגף התקשורת הלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגף התקשורת הלאומי כולל מספר גופים לרבות:

המרכז הלאומי לתקשורת (NCC) הוא אגף של הסוכנות האחראי על שילוב ותיאום של כל האותות הממשלתיים בדרום אפריקה ויירוט התקשורת באמצעות מרכז ההערכה למודיעין אותות ומשרד מרכז היירוט והוא הגוף המרכזי לביטחון תקשורת ולמודיעין אותות.^[15]
COMSEC (אבטחת תקשורת אלקטרונית). הגוף הוקם בתחילה בשנת 2002 כחברה פרטית בשם קהילת הביון האזרחית והיא הפכה למחלקה ממשלתית בשנת 2009 כשמטרתה להבטיח שהתקשורת האלקטרונית של מחלקות הממשלה והשירות האזרחי מוגנת ומאובטחת ועל כן זהו הגוף הממשלתי המרכזי לאבטחת מידע.^[14]
משרד מרכז היירוט (OIC) שהוא המשרד המרכזי שאחראי ליירוט תקשורת עבור שירותי הביטחון ואכיפת החוק בדרום אפריקה.^[15] פעילותו מוסדרת בחקיקה משנת 2005 והוא משתף פעולה עם הוועדה לתיאום מודיעין (JSCI).

האקדמיה הלאומית למודיעין של דרום אפריקה (SANAI)[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקדמיה הלאומית למודיעין ממוקמת במפיקנג והוקמה בפברואר 2003 והיא כוללת סגל אקדמי, מכון לחקר מודיעין והכשרת סגל תומך.^[15]

מועצת שירותי מודיעין לתנאי העסקה (ISC)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועצה מורכבת לפחות משלושה אנשים שאחד מהם הוא יושב הראש וממונים על ידי שר המודיעין. המועצה נותנת המלצות לשר על תנאי שירות ופעילויות אחרות בתחום משאבי אנוש כמו משכורות, הטבות ומדדי ביצוע לצוות הסוכנות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכנות ביטחון המדינה, באתר ממשלת דרום אפריקה
מידע על סוכנות ביטחון המדינה, באתר ממשלת דרום אפריקה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ "Intelligence body restructured". SAPA. 2 באוקטובר 2009. אורכב מ-המקור ב-2013-10-16. {{cite news}}: (עזרה)
^ "Vote 9: National Treasury" (PDF). Estimates of National Expenditure 2010. Pretoria: National Treasury. p. 157. ISBN 978-0-621-39079-7.
^ "Estimates of National Expenditure 2015" (PDF). National Treasury. 2015. p. 806. נבדק ב-5 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
^ Africa, S. & Mlombile, S. 2001. Transforming the Intelligence Services: Some Reflections on the South African Experience. Harvard University Project on Justice in Times of Transition. Available online from harvard.edu
^ McGiven, Arthur. Inside BOSS’s Super Spook HQ
^ Swanepoel, Petrus Cornelius. 2007. Really Inside Boss: A Tale of South Africa’s Late Intelligence Service (and Something about the CIA). Self-publication: Pretoria: Piet Swanepoel. Available online at https://books.google.com/books?id=hGY3b3nJO10C&dq=Gordon+Winter+BOSS&source=gbs_navlinks_s
^ Frankel, P.H. 1984. Pretoria’s Praetorians: Civil-Military Relations in South Africa. London: Cambridge University Press.
^ Geldenhuys, D. 1984. The Diplomacy of Isolation: South African Foreign Policy Making. Johannesburg: Macmillan South Africa.
^ Geldenhuys, D. 1982. The Destabilization Controversy: An Analysis of a High-Risk Foreign Policy Option for South Africa. In Politikon, Vol. 9. No. 2; 16-31. Reprinted as Geldenhuys, D. 1983. The Destabilization Controversy: An Analysis of a High-Risk Foreign Policy Option for South Africa. In Conflict Studies, No. 148; 11-26. In Gutteridge, W. (Ed.) 1995. South Africa: From Apartheid to National Unity, 1981–1994. Pp 42-57. Aldershot, Hants & Brookfield, V.T.: Dartmouth Publishing.
^ Stiff, P. 2001. Warfare by Other Means: South Africa in the 1980’s and 1990’s. Alberton: Galago Publishers.
^ NIS. 1994. National Intelligence Service: 1969–1994. Special Commemorative Book given to all serving officers of the National Intelligence Service. Pretoria: National Intelligence Service.
^ CSIS. (Undated). De Klerk’s Relationship with the South African Intelligence Services. Commentary No. 15. Ottawa: Canadian Security Intelligence Service Internet Publication. Available online from https://fas.org/irp/world/rsa/com15e.htm.
^ Turton, A.R. 2010. Shaking Hands with Billy. Durban: Just Done Publications. http://www.shakinghandswithbilly.com
^ ¹ ² "Police, Defence and Intelligence - SA YEARBOOK 2012/13" (PDF). Department of Government Communication and Information System. 26 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
^ ¹ ² ³ "Police, Defence and Intelligence - SA YEARBOOK 2009/10" (PDF). Department of Government Communication and Information System. 5 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)

[1] "Intelligence body restructured". SAPA. 2 באוקטובר 2009. אורכב מ-המקור ב-2013-10-16. {{cite news}}: (עזרה)

[2] "Vote 9: National Treasury" (PDF). Estimates of National Expenditure 2010. Pretoria: National Treasury. p. 157. ISBN 978-0-621-39079-7.

[budget2015-3] "Estimates of National Expenditure 2015" (PDF). National Treasury. 2015. p. 806. נבדק ב-5 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)

[4] Africa, S. & Mlombile, S. 2001. Transforming the Intelligence Services: Some Reflections on the South African Experience. Harvard University Project on Justice in Times of Transition. Available online from harvard.edu

[5] McGiven, Arthur. Inside BOSS’s Super Spook HQ

[6] Swanepoel, Petrus Cornelius. 2007. Really Inside Boss: A Tale of South Africa’s Late Intelligence Service (and Something about the CIA). Self-publication: Pretoria: Piet Swanepoel. Available online at https://books.google.com/books?id=hGY3b3nJO10C&dq=Gordon+Winter+BOSS&source=gbs_navlinks_s

[7] Frankel, P.H. 1984. Pretoria’s Praetorians: Civil-Military Relations in South Africa. London: Cambridge University Press.

[8] Geldenhuys, D. 1984. The Diplomacy of Isolation: South African Foreign Policy Making. Johannesburg: Macmillan South Africa.

[9] Geldenhuys, D. 1982. The Destabilization Controversy: An Analysis of a High-Risk Foreign Policy Option for South Africa. In Politikon, Vol. 9. No. 2; 16-31. Reprinted as Geldenhuys, D. 1983. The Destabilization Controversy: An Analysis of a High-Risk Foreign Policy Option for South Africa. In Conflict Studies, No. 148; 11-26. In Gutteridge, W. (Ed.) 1995. South Africa: From Apartheid to National Unity, 1981–1994. Pp 42-57. Aldershot, Hants & Brookfield, V.T.: Dartmouth Publishing.

[10] Stiff, P. 2001. Warfare by Other Means: South Africa in the 1980’s and 1990’s. Alberton: Galago Publishers.

[11] NIS. 1994. National Intelligence Service: 1969–1994. Special Commemorative Book given to all serving officers of the National Intelligence Service. Pretoria: National Intelligence Service.

[12] CSIS. (Undated). De Klerk’s Relationship with the South African Intelligence Services. Commentary No. 15. Ottawa: Canadian Security Intelligence Service Internet Publication. Available online from https://fas.org/irp/world/rsa/com15e.htm.

[13] Turton, A.R. 2010. Shaking Hands with Billy. Durban: Just Done Publications. http://www.shakinghandswithbilly.com

[YB201213-14] ¹ ² "Police, Defence and Intelligence - SA YEARBOOK 2012/13" (PDF). Department of Government Communication and Information System. 26 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)

[YB201011-15] ¹ ² ³ "Police, Defence and Intelligence - SA YEARBOOK 2009/10" (PDF). Department of Government Communication and Information System. 5 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]