פרדריק וילם דה קלרק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרדריק וילם דה קלרק
Frederik Willem de Klerk
פרדריק וילם דה קלרק, 2012
פרדריק וילם דה קלרק, 2012
פרדריק וילם דה קלרק, 2012
לידה 18 במרץ 1936
יוהנסבורג, איחוד דרום אפריקה דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994)
פטירה 11 בנובמבר 2021 (בגיל 85)
קייפטאון, דרום אפריקה
מדינה דרום אפריקהדרום אפריקה דרום אפריקה
השכלה
  • אוניברסיטת פוטשפסטרום לחינוך נוצרי גבוה
  • אוניברסיטת צפון-מערב
  • Goodenough College עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הלאומית
בן או בת זוג Marike de Klerk (19591998)
Elita Georgiades (19982021) עריכת הנתון בוויקינתונים
fwdeklerk.org
נשיא דרום אפריקה ה־9
20 בספטמבר 198910 במאי 1994
(4 שנים ו־33 שבועות)
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לשלום (1993)
  • מסדר הזהב של מפונגובווה (2002)
  • פרס נסיך אסטוריאס לשיתוף פעולה בינלאומי (1992)
  • פרס השלום ע״ש פליקס הופואה-בואני (1991)
  • פרס ג'יימס ג'ויס
  • מדליית החירות של פילדלפיה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרדריק וילם דה קלֵרקאפריקאנס: Frederik Willem de Klerk‏; 18 במרץ 193611 בנובמבר 2021) היה מדינאי דרום-אפריקאי, נשיא דרום אפריקה בשנים 19891994, והאדם הלבן האחרון שכיהן בתפקיד זה. דה קלרק היה ידוע בעיקר כרפורמיסט שהיה אחראי לביטול משטר האפרטהייד הגזעני ולהפיכת דרום אפריקה למדינה דמוקרטית מלאה, בה בני כל הגזעים, כולל הרוב השחור, נהנים מזכות הבחירה וזכויות אחרות. דה קלרק הוא חתן פרס נובל לשלום לשנת 1993. במדינתו הוא נקרא בקיצור FW.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה קלרק נולד ביוהנסבורג כבן למשפחת פוליטיקאים אפריקאנרית: אביו יוהאנס דה קלרק היה שר ונשיא הסנט של דרום אפריקה, ודודו יוהאנס סטריידום היה ראש ממשלת דרום אפריקה בין השנים 19541958. ב-1958 סיים בהצטיינות לימודי משפטים.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1969, נבחר לראשונה כחבר פרלמנט מטעם המפלגה הלאומית – מפלגת השלטון השמרנית-לאומנית של ימי האפרטהייד. בשנת 1978 מונה לשר בממשלה, וב-1982, הועמד בראש המפלגה הלאומית בפרובינציית טרנסוואל.

לאחר קריירה פוליטית ארוכה בה רכש לעצמו מוניטין שמרני, עמד ב-1989, בראש קבוצת ה"נאורים" במפלגה, ובפברואר נבחר לעמוד בראשה. בספטמבר אותה שנה, כאשר אולץ הנשיא פיטר וילם בותה לפרוש בעקבות שבץ מוחי שלקה בו, תפס דה קלרק את מקומו כנשיא המדינה.

נשיאות וביטול האפרטהייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה קלרק לוחץ את ידו של נלסון מנדלה

מיד עם כניסתו לתפקיד התגלה דה קלרק כרפורמיסט נאור, שהבין כי משטר האפרטהייד הגיע אל סוף הדרך ושאין מנוס משיתוף הרוב השחור בשלטון. הרפורמות החלו להתגלגל במהירות, ובנאומו ההיסטורי בפרלמנט ב-2 בפברואר 1990 הודיע דה קלרק כי הוא מכיר בכך שמדיניות האפרטהייד נכשלה. באותו מעמד התיר מחדש את פעילותם של הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC), הקונגרס הפאן אפריקניסטי (PAC), והמפלגה הקומוניסטית, שהיו עד אז מחוץ לחוק. במקביל הודיע על שחרורם של אסירים פוליטיים רבים, ביטל את עונש המוות, והגביל את אורך תקופת מעצרים מנהליים למקסימום 6 חודשים. שבוע מאוחר יותר, ב-10 בפברואר 1990, הסעיר את דרום אפריקה והעולם כולו כשהכריז שלמחרת היום ישתחרר נלסון מנדלה מכלאו. במאי אותה שנה החלה ממשלתו במשא ומתן עם ה-ANC, שבעקבותיו הסכים ANC לנטוש את המאבק המזוין, וביוני 1990 בוטל מצב החירום ששרר במדינה.

ב-1991 ביטל דה קלרק את חוקי האפליה שעוד נותרו בתוקף – החוקים שנגעו לבעלות על קרקעות, לאזורי מגורים, ולסיווג על פי גזע במרשם האוכלוסין. במרץ 1992 נתנו אזרחיה הלבנים של דרום אפריקה במשאל עם, ברוב סוחף, מנדט לדה קלרק לנהל משא ומתן עם ה-ANC ותנועות אחרות על חוקה חדשה למדינה, שתשתף את הרוב השחור בשלטון. ב-1993 קיבלו דה קלרק ונלסון מנדלה את פרס נובל לשלום על פועלם המשותף לביטול האפרטהייד והעברת השלטון בדרכי שלום.

הרפורמות של דה קלרק הקנו לו יריבים מבית, גם מתוך מפלגתו. קבוצה של שמרנים חסידי האפרטהייד עזבו את המפלגה הלאומית והצטרפו למפלגה השמרנית שהתנגדה לרפורמות. התנגדות מחתרתית יותר הייתה גם מצד "תנועת ההתנגדות האפריקאנרית" הימנית-קיצונית. במקביל נמשכו עימותים אלימים ועקובים מדם בין ה-ANC ליריבתה באופוזיציה - מפלגת החופש אינקאתה של בני הזולו.

לאחר הנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1994 התקיימו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בהן השתתפו בני כל הגזעים במדינה. דה קלרק התמודד באופן סמלי על הנשיאות מול מנדלה, שכצפוי זכה ברוב מוחץ. בממשלת האחדות הלאומית שקמה שימש דה קלרק כסגן-נשיא לצד מנדלה, עד שהכריז על פרישתו בשנת 1996. ב-1997 דה-קלרק ויתר על ראשות המפלגה הלאומית ועזב את החיים הפוליטיים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 התגרש דה קלרק מאשתו מזה 38 שנה מריקה דה קלרק בעקבות חשיפת מערכת יחסיו עם אליטה גאורגיאדס, רעייתו של איל הספנות היווני טוני גאורגיאדס, אשר ככל הנראה נמנה עם התורמים למפלגה הלאומית. זמן קצר לאחר מכן נשא דה קלרק את אליטה גאוריאדס לאישה.

בדצמבר 2001, הזדעזעה דרום אפריקה מן הרצח הברוטאלי של גרושתו מריקה במהלך שוד אלים. מריקה נמצאה בדירתה בקייפטאון כשעליה סימני דקירה וחנק. באותה העת שהה דה קלרק בשוודיה לרגל אירוע המציין 100 שנים לפרס נובל. הרוצח, מאבטח אפריקני שחור, נתפס ונשפט ונגזר עליו מאסר עולם.

ב-11 בנובמבר 2021 נפטר דה קלרק ממחלת הסרטן[1].

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 ראתה אור האוטוביוגרפיה של דה קלרק "The Last Trek-A New Beginning".

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרדריק וילם דה קלרק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]