סולחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זקן השומרים אברהם שפירא ושייח' עבדאללה מנסור במהלך הסולחה ההמונית שנערכה לאחר טבח כפר קאסם

סולחה, או צלחהערבית: الصلحة, "שלום"), היא טקס מקובל בחברה הערבית, שבו שני צדדים המעורבים בסכסוך כורתים ברית שלום. את הטקס מנהלים המתווכים שפישרו בין הצדדים, והוא בעל כללים ברורים.

הצד הנפגע צריך להסכים לקיום הסולחה והוא גם הקובע את הסכום שישולם לו כפיצוי. במקרה של רצח, הפיצוי הוא הדייה (כופר נפש).

סולחה נחשבת כשביתת נשק לזמן בלתי מוגדר. הצד הנפגע יכול להודיע שזהו הסכם לעד על ידי זה שהוא מכריז שנפתח דף חדש. כלומר, העבר נשכח כליל.

הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר הטקס המתווכים מלווים את הצד הפוגע לביתו של הצד הנפגע.

המתווך קושר מטפחת לבנה על מוט עץ. מטפחת זו מסמלת שלום וטוהר. המתווך, הצד הפוגע והצד הנפגע קושרים כל אחד קשר במטפחת, המסמלים את איחוי הקרע. לאחר מכן משפחת הצד הנפגע עומדת בשורה ושני הצדדים לוחצים ידיים.

לטקס מוזמנים אורחים רבים. הצד הפוגע משלם על הכיבוד, והצד הנפגע אחראי על הכנתו. לפני הארוחה המתווך קורא את תנאי הסולחה, והצד הפוגע משלם לו את סכום הפיצוי. כאן מתחיל טקס שבו מבקשים מהצד הנפגע להוריד מהסכום "לכבוד" מוחמד ואורחים נכבדים. הצד הנפגע מסכים כל עוד שהסכום לא נופל מהמינימום האמיתי שאליו הוא שואף. לאחר מכן המתווך מעביר את הפיצוי לצד הנפגע וקורא שוב את תנאי הסולחה.

לאחר הארוחה שני הצדדים חוזרים על טקס לחיצות הידיים ושותים קפה ביחד.

הכרה בענישה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המשפט העליון ציין בפסקי דין רבים שכריתת סולחה בין הצדדים יכול להוות שיקול להקלה בעונש, אך לא גורם מכריע[1]. השופט סלים ג'ובראן ציין שה"טענה מנהגית-תרבותית, הגורסת כי יש להביא בחשבון בשלב גזירת העונש תהליך של "סולחה" בין הצדדים, התקבלה באופן עקרוני על ידי בית משפט זה ... כחלק מההכרה בעקרון של צדק מאחה במשפט הפלילי ... וכן כחלק מההכרה המסוימת בשיקולים תרבותיים בגדרי המשפט הפלילי, וזאת לאור מרכזיותו של מוסד "הסולחה" בחברה הערבית. עם זאת, ציין את דברי השופט חנן מלצר: "מובן כי אין בכוחה של ה'סולחה' לאיין לחלוטין את חומרתה של העבירה"[2]. בפועל, בהינתן שערכאת ערעור ממילא ממעט להתערב בעונש, בית המשפט העליון הקל בעונש רק במקרים בודדים בהם התקיים סולחה, וגם אז היה מדובר במקרים בהם היו שיקולים נוספים לקולא[3][4]. בעבר בית המשפט העליון אף הביע דעה שלילית כלפי הבקשה שבית המשפט יתחשב בסולחה. השופטת דורית ביניש אמרה על כך: "ההסתמכות על "הסולחה" שנערכה בחסותם של נכבדי יפו, אף היא מלמדת על גישה כאילו חל דין אחר שהוא מחוץ לערכאות, על המעורבים בביצוע העבירה."[5] השופטת אסתר חיות הביעה עמדה שלילית כלפי סולחה שהביאה את המתלוננים שלא לשתף פעולה עם מערכת התביעה[6].

בית המשפט ציין מקרים שונים בהם לסולחה יינתן משקל פחות, אם בכלל:

  • העבירה לא הייתה חלק מסכסוך ארוך בין משפחות וממילא חשיבות הסולחה כדי להשכין שלום אינו רב[2]
  • הסולחה התקיימה זמן קצר לפני מתן גזר הדין ולא ברור אם היא כנה או שמטרתה העיקרית להשפיע על בית המשפט[7]
  • כאשר מדובר בעבירה חמורה[8]
  • הנאשם לא הביע חרטה בבית המשפט[8]

השופט מישאל חשין הסביר את הסיבה להתחשב בסולחה: "הסולחה היא כלי לבר-משפטי להשכנת שלום בין יריבים, וערכה לעניין העונש הוא בכך שהנאשם מקבל על עצמו אחריות למעשיו ומביע חרטת-אמת על מעשהו תוך פיצוי קורבנות העבירה. סולחה אינה מהווה תחליף לענישה חוקית, ואין לראות בה כלי טקטי לצורכי משפט."[9].

שחרור ממעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתייחס לשחרור ממעצר בעקבות סולחה, בטענה שבעקבות הסולחה הנאשם כבר אינו מסוכן, הדעות חלוקות. השופט אליהו מצא כתב[10]:

"הסכם סולחה עשוי, לעתים, להוות שיקול בקביעת עונשו של נאשם שהורשע. כך, בעיקר, כאשר נוכח בית המשפט שהנאשם מודה במעשים, מקבל אחריות משפטית לתוצאות, מביע חרטה ומבטיח שמכאן ואילך ישמור על השלום. כאשר מדובר בהליך של מעצר, קשה לייחס להסכם סולחה משקל משמעותי; בעיקר כאשר ברור שהנאשם איננו מודה במעשים וממילא גם איננו מתחרט עליהם. הסכם הסולחה שהונח לפניי עשוי להבטיח שלום בין בני המשפחות שהתקשרו בו. אין לו ולא כלום ולשלושת המשיבים העומדים לדין בגין עבירות חמורות ונתונים עקב כך במעצר עד לתום ההליכים."

לעומת זאת, השופטת אסתר חיות כתבה[6]:

"הלכה פסוקה היא, כי "סולחה" שנתקיימה בקשר לאירוע העומד במרכזו של הליך פלילי עשויה לשמש שיקול לזכות, הן בשלב המעצר והן לעניין העונש, אך אין היא שיקול מכריע".

בפועל, בתי המשפט לא נמנעו מלציין קיום סולחה כסיבה לקבלת חלופה למעצר[11] ואף כסיבה עיקרית[12], הגם שלרוב דחו את טענת הסולחה כעילה לשחרור ממעצר. במקרה אחד כתבה השופטת דליה דורנר: "אפשר כי "הסולחה" מבטיחה את שלומו של המתלונן. ברם, התנהגותו הבלתי מרוסנת של העורר, שכאמור אף החזיק בנשק ללא רישיון, מקימה חשש לביטחון הציבור בכללו"[13].

בית המשפט גם ציין שקיום סולחה יכול להוות שיקול של ועדת שחרורים[14].

בתביעה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהליכים אזרחיים סירב בית המשפט לראות בסולחה מחסום לתביעה אזרחית על נזקים שנגרמו ובדק לגופו של עניין האם הסולחה כללה ויתור על תביעת נזיקין או רק, למשל, ויתור על נקמה[15].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]