חנן מלצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חנן מלצר
HANAN MELCER.jpg
נולד אפריל 1951 (בן 66)
מקום לידה תל אביב ישראלישראל
בוגר אוניברסיטת תל אביב
השתייכות
תקופת כהונה 27 באוגוסט 2007 ואילך
תפקידים בולטים
פעילויות נוספות

חנן מלצר (נולד באפריל 1951, תשי"א) הוא משפטן ועורך דין ישראלי, מכהן כשופט בבית המשפט העליון.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלצר נולד בתל אביב להורים ניצולי השואה ממוצא פולני. הוא למד בגימנסיה העברית הרצליה, בה היה פעיל במועצת התלמידים, במסגרתה היה סגן ראש עיר הנוער בקיץ 1966[1]. בסיום התיכון פנה ללימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, במסגרת מסלול העתודה האקדמית. במהלך לימודיו היה פעיל בענייני הסטודנטים ובשנת 1971 פנה לבית המשפט והביא לדחייה בחודשיים של הצבעה על שינויים בתקנון הסתדרות הסטודנטים[2]. בתחילת 1972 הוא שוב פנה לבית המשפט בדרישה למנוע את הבחירות לאגודת הסטודנטים[3]. הוא סיים את הלימודים בהצטיינות, ואף עבד באוניברסיטה כמתרגל ואחר כך כמרצה למשפט מנהלי ולדיני מכרזים. בצה"ל שירת כאיש הפרקליטות הצבאית בדרגת סגן אלוף, והקים בה את המחלקה לטיפול בעתירות לבג"ץ.

בשנת 1977 הצטרף מלצר למפלגת ד"ש, אך כשל בבחירות הפנימיות להרכבת הרשימה לכנסת, במסגרת הכישלון של מקורבי אמנון רובינשטיין[4]. בעקבות תלונתו לפני הבחירות לכנסת התשיעית, הורה היועץ המשפטי לממשלה, אהרן ברק, לרשות השידור, שלא לכנות את שמעון פרס, ממלא מקום ראש הממשלה[5]. מלצר נמנה עם המתנגדים להצטרפות המפלגה לממשלת בגין הראשונה, בעקבות המהפך של שנת 1977 והיה פעיל במפלגת שינוי[6][7].

בשנת 1979 הופיע במספר תוכניות רדיו של "משפט ציבורי" כתובע המבקש להביא לשינויים בסטטוס קוו, הנהגת תחבורה ציבורית בשבת[8] ונישואים אזרחיים[9]. במקביל היה היועץ המשפטי של התנועה הרפורמית - יהדות מתקדמת בישראל[10].

בשנת 1980 היה היועץ המשפטי של מחנה רבין במפלגת העבודה[11][12][13]. בתקופת כהונתו של יצחק רבין כראש הממשלה ויו"ר מפלגת העבודה היה מלצר פעיל בעבודה והתמודד בבחירות המקדימות לקביעת רשימת העבודה לכנסת ב-1996. מלצר שימש בתפקיד רב-ההשפעה של יו"ר ועדת החוקה של מפלגת העבודה והתפטר ממנו ב-2004, משעלתה מועמדותו לכהונה בבית המשפט העליון.

בשנת 1977 הקים מלצר משרד עורכי דין עצמאי העוסק בדיני תשתיות ותקשורת, משפט עסקי, דיני בנקאות, דיני הגבלים עסקיים וניירות ערך, משפט מנהלי ובעתירות לבג"ץ. בין השאר ייצג את העותרים נגד מינוי עדנה פאר למפקדת גלי צה"ל[14]. כן ייצג את שוטרי משטרת ישראל כשהביא בתובענה ייצוגית בבית הדין הארצי לעבודה לקבלת תוספת שכר שניתנה למשרתי הקבע בצה"ל[15]. ההתמחות במשפטים עשה במשרדו של השר לשעבר ועורך-הדין, אברהם פורז. בהמשך שימש מלצר כיועץ משפטי חיצוני לחברת החדשות של ערוץ 2. בנוסף לכך הוא עסק בייעוץ משפטי להקמת הרכבת הקלה בתל אביב, כביש חוצה ישראל, הקמת נתב"ג 2000, פרויקט לווין התקשורת עמוס, ומקורות.

ב-24 ביוני 2007 בחרה הוועדה לבחירת שופטים במלצר לכהונת שופט בבית המשפט העליון. הייתה הזו הפעם הראשונה שבה מונה עורך-דין מהשוק הפרטי לבית המשפט העליון מאז העשור הראשון לקיומו. אמנם, גם מישאל חשין התמנה לאחר שעבד בשוק הפרטי, אולם את מרבית הקריירה המשפטית שלו עשה חשין במגזר הציבורי.

ב-27 באוגוסט 2007 הושבע מלצר לתפקיד שופט בית המשפט העליון בפני נשיא המדינה שמעון פרס.

ב-6 באפריל 2017 מונה לתפקיד יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21

ב-5 בספטמבר 2017 מלצר נבחר למשנה לנשיאת בית המשפט העליון.[16]

מלצר נשוי למרגלית ואב לארבעה בנים.

עמדות במשפט פלילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלצר הוא בין השופטים המרשיעים פחות, לעומת חבריו למותב[17]. בתיק הסגרה ביקש מלצר, בדעת מיעוט, שלא להסגיר שתי נשים בגלל שיהוי רב בבקשת ההסגרה והגנה מן הצדק[18]. באחד המקרים, צירף את קולו לזאת של השופטת דפנה ברק-ארז, בניגוד לעמדתה של השופטת אסתר חיות, שיש לזכות אדם שהורשע בבית המשפט המחוזי על סמך הודאתו במשטרה, בעוד קרבן העבירה הנטענת הכחישה את עצם קרות האירוע, ועדותה נתפסה כמהימנה. בפסק דינו ציטט את דברי הרמב"ם "ויותר טוב ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים, מלהרוג נקי אחד ביום מן הימים"[19].

במקרים נוספים מצא עצמו מלצר בדעת מיעוט שיש לזכות נאשמים מחלק מהאישומים בהם הורשעו[20][21][22][23].

מלצר גם נתפס כמיקל בענישה. במקרה אחד הציע להקל בעונש של מורשע בגלל פגיעה בזכויותיו בעת החקירה[24]. במקרה אחר התנגד להחמרה בענישה של פלסטיני שהורשע בניסיון להברחת מכשירי טלפון לאסירים ביטחוניים, בגלל צירוף נסיבות, בהם הכלל שאין ערכאת הערעור ממצה את הדין עם הנאשם.[25]

בפסק דין בערעור פלילי התייחס מלצר לדברי בית המשפט המחוזי שכתב: "יגענו וניסינו למצוא, ולו קרן אור אחת באפלת חייו של הנאשם. יגענו – ולא מצאנו", בדברים: "ואמנם, בכל הכבוד - אין בנמצא אדם, באשר הוא אדם, שאין למצוא בו ולו נקודת זכות כלשהי"[26].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חנן מלצר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נבחר ראש עיר הנוער, מעריב, 2 באוגוסט 1966
  2. ^ נידחה בחודשיים המשאל באוניברסיטת תל־אביב, מעריב, 15 במרץ 1971
  3. ^ מבקש צו לאיסור בחירות לאגודת הסטודנטים בת"א, מעריב, 6 בינואר 1972
  4. ^ אריה ארד, בד"ש מכחישים קנוניה בין תמיר לקבוצת דרוזים, דבר, 27 במרץ 1977
  5. ^ ברק: אין לקרוא לפרס מ"מ רה"מ או רה"מ בפועל, דבר, 10 במאי 1977
  6. ^ א. כנרתיבפגישת קבוצת עמית הערב יוצע ללכת עם "שינוי", דבר, 28 באוגוסט 1978
  7. ^ אמנון רובינשטיין, נסיון פוליטי מסוים, עמ' 249, הוצאת עידנים, 1982
  8. ^ משפט ציבורי, דבר, 31 באוגוסט 1979
  9. ^ אחת נשואה אחת לא, דבר, 23 בנובמבר 1979
  10. ^ עירית שמגר, רבנות ללא כיפה, מעריב, 22 בפברואר 1980
  11. ^ ועידת העבודה נפתחת הערב, דבר, 17 בדצמבר 1980
  12. ^ 610 חברי מפלגת העבודה בחולון, מעריב, 16 בדצמבר 1980
  13. ^ פשרה בביהמ"ש על בחירת צירי העבודה, דבר, 11 בנובמבר 1980
  14. ^ בג"ץ דחה עתירת עובדי גלי צה"ל נגד מינוי עדנה פאר, דבר, 22 במרץ 1983
  15. ^ איה אורנשטיין, השוטרים יקבלו כל תוספות השכר של צה"ל, מעריב, 25 בפברואר 1986
  16. ^ [1]
  17. ^ ראו למשל: ע"פ 10100/07
  18. ^ ע"פ 6384/11
  19. ^ ע"פ 4275/16
  20. ^ ע"פ 3164/14
  21. ^ ע"פ 7921/11
  22. ^ ע"פ 4930/07
  23. ^ ע"פ 9930/06
  24. ^ ע"פ 10715/08
  25. ^ ע"פ 2891/12, מדינת ישראל נ' רבעא (15.7.12)
  26. ^ ע"פ 11699/05, סעיף 3ב' בדברי השופט חנן מלצר