טבח כפר קאסם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנדרטה לנספי הטבח בכפר קאסם

טבח כַּפְר קָאסִם היה מעשה טבח בתושבי היישוב הערבי-ישראלי כפר קאסם שבוצע על ידי יחידה של משמר הגבול ב־29 באוקטובר 1956, היום הראשון למבצע קדש, ובמהלכו נורו למוות 43 מתושבי הכפר: גברים, נשים וילדים; עוד 4 מתושבי הכפר נהרגו בנפרד באותו ערב.

הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 של המאה ה-20 היו היישובים הערביים שלאורך הקו הירוק נתונים תחת ממשל צבאי. ב־29 באוקטובר 1956, היום הראשון למלחמת סיני (מבצע קדש), הורה פיקוד מרכז להטיל עוצר על הכפרים הערביים באזור המשולש, שהיו סמוכים לגבול הירדני. העוצר הוטל במסגרת כוננות לקראת האפשרות של מלחמה עם ירדן. מפקד החטיבה המרחבית, אלוף-משנה יששכר שדמי, החליט על דעת עצמו להקדים את שעת כניסת העוצר מהשעה 21:00 לשעה 17:00, אך הודעה על כך נמסרה למוכתרים של הכפרים הערביים רק חצי שעה לפני כניסת העוצר לתוקפו. התושבים הערבים שעבדו מחוץ לכפריהם, לא ידעו דבר על העוצר, והחלו לחזור לבתיהם עם חשכה, לאחר שעת כניסת העוצר.

גדוד משמר הגבול בפיקודו של רב-סרן שמואל מָלִינקי, שסופח לחטיבה של שדמי, קיבל משימה לאכוף את העוצר ב-8 כפרים ערביים בגזרה הדרומית של "המשולש הקטן". לאחר מעשה טען מלינקי שבשיחה אישית שקיים עם מפקד החטיבה לפני תחילת הפעולה, הוא שאל כיצד יש לנהוג בתושבים ערבים שאינם יודעים על קיום העוצר, ותשובת שדמי הייתה: "אללה ירחמו"[1]ערבית: "אלוהים ירחם עליהם", ברכה מוסלמית על המתים); שדמי הכחיש לימים את הדברים שייחס לו מלינקי. בקבוצת פקודות שקיים מלינקי עם מפקדי הפלוגות והמחלקות שלו, הוא העביר להם הוראות ברוח דומה. בתגובה לשאלות מספר קצינים, הוא הנחה אותם במפורש לירות על מנת להרוג בכל ערבי שימצא מחוץ לביתו לאחר שעת כניסת העוצר, כולל תושבים החוזרים מעבודתם מחוץ לכפרים. כשנשאל מה בקשר לנשים וילדים, השיב: "בלי סֶנטימֶנטים" (לפי גרסה אחרת: "דינם כדין כולם").

למרות ההוראות הברורות שנתן מלינקי לקציניו, כמעט כולם הפעילו שיקול דעת, ולא פעלו בהתאם להנחיותיו. מפקד הפלוגה הצפונית של הגדוד, יהודה פרַנקֶנטַל, דחה על דעת עצמו את שעת כניסת העוצר בחצי שעה, והורה למפקדי המחלקות שלו לא לירות בכפריים החוזרים מעבודתם לאחר כניסת העוצר, אלא ללוותם לבתיהם. מפקד הפלוגה הדרומית, חיים לוי, לא שינה אמנם את פקודותיו של מפקד הגדוד, אך אישר למפקדי המחלקות שביקשו ממנו הנחיות, לפעול בהתאם לשיקול דעתם. מתוך 8 מפקדי המחלקות של הגדוד, רק סגן גבריאל דהאן, שפיקד על המחלקה שפעלה בכפר קאסם, קיים את הפקודה שניתנה לו כלשונה. חייליו עצרו את הכפריים שחזרו לכפר מעבודתם ברגל או ברכב, ירו למוות ב-43 מתושבי הכפר, בהם 9 נשים ו-17 ילדים ונערים, ופצעו 13 נוספים. בנוסף לכך נהרגו בתוך הכפר עוד ארבעה תושבים. תושבי הכפר מונים בנספים גם אדם שמת משבץ לאחר ששמע על מות בנו בטבח, ואת עוברה של אישה הרה שנהרגה בטבח, ומגיעים ל-49 נספים.

פרסום הטבח ותגובת הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגובתה הראשונית של ממשלת ישראל שבראשות דוד בן-גוריון לטבח הייתה ניסיון להסתירו באמצעות מניעת הכניסה לכפר ובאמצעות הצנזורה הצבאית. ב-1 בנובמבר 1956 מינה בן-גוריון ועדת חקירה בראשות הנשיא התורן של בית המשפט המחוזי בחיפה בנימין זֹהר, ראש עיריית חיפה אבא חושי והפרקליט הצבאי הראשי לשעבר אהרן חטר-ישי. הוועדה קבעה כי יש להעמיד לדין את מפקד הגדוד וכמה מפקודיו, וכן קבעה פיצוי כספי למשפחות הקורבנות. כשבוע לאחר הטבח, ב-6 בנובמבר, הגישה הוועדה את הדו"ח שלה לבן-גוריון, וזה מסר הודעה רשמית לעיתונות על האירוע.[2]

פעיל מפ"ם לָטיף דוֹרי וחברי הכנסת מאיר וילנֶר ותַּוְפיק טוּבּי (מטעם מק"י) גבו עדויות מהפצועים והביאו את דבר האירוע לידיעת הציבור. וילנר וטובי אף השתמשו בחסינותם הפרלמנטרית וסיפרו על האירוע מעל דוכן הכנסת. כתוצאה מכך ומהלחץ הציבורי למצות את דינם של מבצעי הטבח, פרסמה לשכת ראש הממשלה הודעה כי "בכפרים נפגעו על ידי משמר הגבול כמה כפריים, ולכן מינה ראש הממשלה ועדה לברר מידת אחריותם של אנשי משמר הגבול, ואם יש להעמידם לדין".[3]

ב-12 בדצמבר 1956 מסר ראש הממשלה במליאת הכנסת הודעה על המקרה, שבה תיאר אותו כ"מעשה זוועה מחריד הפוגע ביסודות הקדושים ביותר של המוסר האנושי השאוב מתורת ישראל".[4]

המשפט, נאשמיו ועונשיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1957 הועמדו לדין 11 קצינים וחוגרים שהיו מעורבים בטבח בכפר קאסם. התובעים במשפט היו התובע הצבאי הראשי, משה דוד, ולצדו המשפטן קולין גילון. פסק הדין ניתן באוקטובר 1958 בבית הדין הצבאי המחוזי בירושלים בראשותו של בנימין הלוי.[5] בפסק דינו קבע השופט בנימין הלוי מהי "פקודה בלתי חוקית בעליל", שעל החייל לסרב לציית לה כאשר היא ניתנת לו.[6]

שמונה מהנאשמים הורשעו ונדונו לתקופות מאסר ממושכות (7 עד 17 שנה).[7] המורשעים ערערו על פסק הדין, והרכב בית הדין הצבאי לערעורים בראשות שופט בית המשפט העליון משה לנדוי קבע בחודש אפריל 1959 הקלה מסוימת בעונשם: מ-17 ל-14 שנה לרב-סרן שמואל מלינקי, מ-15 ל-10 שנה לסגן גבריאל דהאן ולטוראי-ראשון שלום עופר, ומ-7 ל-3 שנים לחמשת הטוראים המורשעים.[8]
חמשת הטוראים ריצו את עונשם, בניכוי שליש מתקופת המאסר. ואולם, אף אחד משלושת בעלי הדרגות הבכירות לא ריצה את מלוא תקופת מאסרו. זמן קצר לאחר גזר הדין החליט הרמטכ"ל חיים לסקוב להמתיק את עונשם של שלושת המורשעים שנותרו במאסר: עונשו של מלינקי הופחת ל-10 שנים, של דהאן ל-8 שנים ושל עופר ל-7 שנים. בנובמבר 1959 סיים שלום עופר לרצות את עונשו.[9] מיד לאחר מכן החליט נשיא המדינה יצחק בן צבי להמתיק עוד את עונשם של שני האסירים הנותרים, מלינקי ודהאן, ל-7 ו-5 שנות מאסר בהתאמה.[10] גבריאל דהן שוחרר במרץ 1960, בתום ארבעים חודשי מאסר.[11] ימים ספורים אחריו שוחרר ממאסר שמואל מלינקי, אחרון האסורים, מטעמים רפואיים. לאחר שחרורו חזר לשרת בכוחות הביטחון, היה לקצין ביטחון בקריה למחקר גרעיני - נגב וסיים את שירותו ב-1964 בדרגת אלוף-משנה.[12]

תחילה החליטה הפרקליטות הצבאית שלא להעמיד לדין את מפקד החטיבה יששכר שדמי, אולם לאור דברי בנימין הלוי כי הוא מקבל את דברי מלינקי כי קיבל פקודה משדמי (אך היה עליו לסרב לבצעה לפי הלוי) הועמד לדין שדמי בנפרד באשמת רצח וחריגה מסמכות. שדמי זוכה מאשמת הרצח, לאחר שהשופטים לא קיבלו את עדות מלינקי, והורשע בסעיף החריגה מסמכות בהטלת העוצר. בגזר הדין ננזף והוטל עליו קנס סמלי של עשר פרוטות.[13] הוא המשיך בשירותו הצבאי.

בעקבות הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה בכפר קאסם לנספים בטבח

ב-7 בדצמבר 1956 הקדיש נתן אלתרמן את "הטור השביעי" לטבח כפר קאסם, ונמנה עם הראשונים לגנותו. בין השאר כתב:

לא תיתכן חברת אנוש אשר מקרה כזה לא יחרידנה כסיוט,
ולא ירעיד בה, לפחות במעט, כיסאות של מפקחים ומפקדים גם ישירים וגם לא-ישירים,
ולא ירעיש בה מושגים שנשתרשו ולא יזעיק מורי פיקוד והדרכה ולא יעיר בה את חשבון-הנפש-והאחריות,
וזאת מ ח ו ץ לעונש שיחול על ראש עושי התועבה האסורים.[14]

הסולחה ההמונית שנערכה בכפר בנובמבר 1957

ועדה לבירור תביעות נפגעי הטבח בראשות "זקן השומרים" אברהם שפירא מונתה על ידי ראש עיריית פתח תקווה פנחס רשיש, ובעקבות פרסום מסקנותיה[15] נערכה בנובמבר 1957 בכפר קאסם סולחה שבה נכחו כ-800 אורחים. על פי המסורת היו אמורים 11 הנאשמים להגיע לטקס, אך שלטונות צה"ל סירבו לאפשר להם להשתתף, בין השאר מחשש שהגעתם בעת המשפט שנערך להם עלולה להביא לטענות על עיוות דין. את הצד היהודי ייצגו יו"ר הוועדה אברהם שפירא, שר המשטרה בכור שטרית, אלוף פיקוד המרכז צבי איילון, ראש הממשל הצבאי מישאל שחם וראש עיריית פתח תקווה פנחס רשיש, כשבראש הצד הערבי עמד מוכתר הכפר ודיע אחמד צרצור.[16]

בשנת 1994 הוצג בתיאטרון "הבימה" מחזהו של רוביק רוזנטל, "מלינקי", העוסק בטבח כפר קאסם.

ב-2009 פרסם ההיסטוריון ופעיל השמאל הישראלי גדי אלגזי מאמר שבו נטען כי טבח כפר קאסם היה חלק מ"מבצע חפרפרת" – תוכנית מדינית כוללת לגירוש ערביי המשולש לירדן.[17]

בדצמבר 2007 אמר נשיא מדינת ישראל שמעון פרס בעת ביקור בכפר, כי "קרה כאן בעבר אירוע קשה ביותר, שאנחנו מצטערים עליו מאוד".[18] ב-2014 השתתף לראשונה נשיא המדינה, רובי ריבלין, בטקס לציון הטבח בכפר קאסם.[19]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גבריאל שטרסמןבמשפט הרצח בכפר-קאסם: 'אללה ירחמו', שתי מלים במרכז החקירה, מעריב, 4 באפריל 1957 (הביטוי התפרסם בהקשר זה בקרב הציבור היהודי בישראל באותה תקופה). וראו על כך עוד: במשפט כפר קאסם: א/מ שדמי: מלינקי לא פירש פירוש מוצלח את הפקודה, דבר, 4 באפריל 1957; אורי דןמפקד גדוד נגד מפקד חטיבה, מעריב, 26 בינואר 1959; פיקודיו של מלינקי מעידים בהמשך משפט אל"מ שדמי, דבר, 27 בינואר 1959.
  2. ^ יחקרו פרשת הריגת ערבים בימי עוצר במשולש, מעריב, 6 בנובמבר 1956.
  3. ^ המאורע בכפרי המשולש, הודעת ראש הממשלה, הישיבה המאתים ושלוש של הכנסת השלישית, 12 בדצמבר 1956.
  4. ^ הכנסת כיבדה בקימה את זכר חללי כפר קאסם, דבר, 13 בדצמבר 1956, המשך.
  5. ^ פסק-הדין במשפט כפר-קאסם: 8 נמצאו אשמים ברצח – 3 זוכו, מעריב, 12 באוקטובר 1958, המשך; אורי דן60 עמודים על 8 נאשמים ברצח, מעריב, 13 באוקטובר 1958.
  6. ^ אורי דן"דגל שחור" לפקודה בלתי חוקית: שופטי בית הדין הצבאי קובעים כללים לציות החייל, מעריב, 14 באוקטובר 1958.
  7. ^ 8 מנאשמי כפר קאסם חוייבו באשמת רצח; 3 זוכו ושוחררו, דבר, 13 באוקטובר 1958; עונשי מאסר כבדים לנשפטי כפר-קאסם, דבר, 4 בנובמבר 1958.
  8. ^ החל הערעור במשפט כפר-קאסם, דבר, 2 בפברואר 1959; הוקלו העונשים של אנשי משמר הגבול שנדונו בענין כפר-קאסם, דבר, 5 באפריל 1959, המשך.
  9. ^ שלום עופר, מנידוני כפר-קאסם, ישוחרר היום, דבר, 10 בנובמבר 1959; ג. שרוניעופר יצא לדרור, מעריב, 11 בנובמבר 1959.
  10. ^ הנשיא הפחית עונש מלינקי ודהאן, מעריב, 12 בנובמבר 1959.
  11. ^ גבריאל דהאן יצא מהכלא, דבר, 1 במרץ 1960; א. פלג, גבריאל דהאן חזר הביתה, מעריב, 1 במרץ 1960.
  12. ^ ג. שרוני"גם אנחנו נקטלנו, לא פחות מהנפגעים": אומר ר/ס מלינקי, אחרון אסירי כפר-קאסם בצאתו מבית הסוהר, מעריב, 6 במרץ 1960; מת אל"מ שמואל מלינקי, מנדוני פרשת כפר-קאסם, דבר, 19 בנובמבר 1978.
  13. ^ אורי דןהתובע מאשים את אל"מ שדמי ברצח, מעריב, 4 בנובמבר 1958. עם מתן פסק הדין: אורי דןא"מ שדמי נקנס בעשר פרוטות וקיבל נזיפה; נמצא אשם בחריגה מסמכות – זוכה מאשמת רציחות, מעריב, 26 בפברואר 1959; שדמי זוכה מאשמת רצח אך הורשע בחריגה מסמכות, דבר, 27 בפברואר 1959, המשך.
  14. ^ נתן א, תחום המשולש, דבר, 7 בדצמבר 1956.
  15. ^ מסקנות הוועדה לבירור תביעות נפגעי כפר קאסם בראשות אברהם שפירא.
  16. ^ "סולחה" גדולה נערכה בכפר קאסם, דבר, 21 בנובמבר 1957.
  17. ^ גדי אלגזי, טבח כפר קאסם, 1956: תוכנית חפרפרת, 24 באוקטובר 2009.
  18. ^ יואב שטרן, הנשיא פרס התנצל על טבח כפר קאסם מ-1956, באתר הארץ, 21.12.07.
  19. ^ חסן שעלאן, לראשונה: נשיא המדינה משתתף בטקס לציון הטבח בכפר קאסם, באתר ynet, 26 באוקטובר 2014.