סוניה בלקינד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סוניה בלקינד, 1895
רישיון ממשרד הבריאות המנדטורי לגברת אלכסנדרה בלקינד לעסוק ברפואה בארץ ישראל, 1919
תעודת הנישואין של אלכסנדרה סוניה בלקינד ומנחם מנדל חנקין, 1928
סוניה ומנדל חנקין מרחצאות קרלסבד, 1930

סוניה (אלכסנדרה) בֶּלְקִינְד (1870, להויסק, פלך מינסק, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) – 20 בספטמבר 1943 תל אביב[1][2][3]), הייתה רופאת הנשים הראשונה בארץ ישראל. אחותם הצעירה של ישראל בלקינד, אולגה חנקין, שמשון בלקינד ופניה בלקינד מתנועת הביל"יים (אשתו של ישראל פיינברג).

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלקינד עלתה לארץ ישראל ב-1888 עם הוריה, שפרה ומאיר בלקינד, לראשון לציון, שממנהּ גורשו לגדרה עקב מרידת המשפחה בפקידות הברון רוטשילד. היא הייתה מורה לצרפתית בבית הספר העברי הראשון ביפו שהקימו אחיה ישראל ואביה מאיר ב-1889[4]

בשנת 1898 נסעה לז'נבה על מנת ללמוד רפואה, צעד נדיר עבור אשה יהודייה באותם ימים. עם סיום למודיה שבה לארץ ישראל כרופאה, ועבדה בבית החולים שער ציון ביפו.[5] בשנת 1905 נסעה לפריז על מנת להתמחות כרופאת נשים והייתה לרופאת הנשים הראשונה בארץ ישראל.

עם חזרתה לארץ ב-1907 שימשה כרופאת הגימנסיה הרצליה במקביל לעבודתה בבית החולים. כמו כן הייתה מבין מייסדי ההסתדרות הרפואית בישראל. ב-11.1.1912 השתתפה בישיבת הייסוד שנערכה בגימנסיה הרצליה לבחירת הוועד הראשון להסתדרות הרופאים, ונבחרה לחברת הוועד הראשון של הסתדרות הרופאים.[6] היושב ראש היה הד"ר יהודה לייב פוחובסקי.[7] בזמן מלחמת העולם הראשונה טיפלה במגורשי תל אביב במקומות נדודיהם השונים, כאשר רוב הרופאים גורשו או גויסו. ב-1917 נעצרה ונשלחה להשפט בדמשק בשל גילוי מחתרת ניל"י (שבן אחיה, נעמן בלקינד היה בין פעיליה) היא זוכתה מאשמה וחזרה לתל אביב.

בלקינד הייתה בת זוגו של מנדל חנקין, אחיו של יהושע חנקין (בן זוגהּ של אולגה, אחותה של סוניה). האחים חנקין ומשפחותיהם גרו שניהם בבית ב"ים החולות" רחוב אלנבי 105 אשר נבנה על ידי סוניה שהתגוררה בקומה העליונה בעוד בקומה הראשונה גרו יהושע ואולגה, ולידם בדירה קטנה יותר דובה וביתה אכסה בלקינד. בבית הייתה חצר גדולה ובה גן בו גודל הדשא הראשון בארץ ישראל.

בלקינד הייתה פעילה בתחום הרפואה הציבורית והמונעת, וקידמה את רפואת הנשים. הייתה חברת הנהלה בבית ההבראה "שלוה" שייסדה אחותה אולגה חנקין ב-1938, שנועד למטופלים מועטי אמצעים.[8][9] היא פתחה בתל אביב מרפאה פרטית ובה טיפלה ביהודים וערבים, נוצרים ומוסלמים ונבחרה לחברת כבוד של ההסתדרות הרפואית בישראל.

לפני מותה ציוותה סכום כסף לשתי מטרות, הקמת בית מרגוע עבור רופאים שהזדקנו בראשון לציון והשלמת בניינו של "בית הרופא" בתל אביב.

לאחר פטירתהּ נקברה בבית העלמין הישן בראשון לציון.

"בית הרופא ע"ש ד"ר אלכסנדרה בלקינד" בראשון לציון נחנך עשרים שנה לאחר מותה, ב-1963.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דרכה האחרונה של ד"ר א.בלקינד ז"ל, הבוקר, 22 בספטמבר 1943
  2. ^ לווית ד"ר אלכסנדרה בלקינד, דבר, 22 בספטמבר 1943
  3. ^ ד"ר אלכסנדרה (סוניה) בלקינד, הבוקר, 21 בספטמבר 1943
  4. ^ "רופאיה של ארץ-ישראל 1799-1948", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, עמוד 122
  5. ^ שפרה שורץ, "קופת-חולים הכללית - עיצובה והתפתחותה כגורם המרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל", המרכז למורשת בן-גוריון, קריית שדה-בוקר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1997, עמוד 8
  6. ^ ד"ר אפרים סיני, "במלוא העין - מעולמו של רופא", צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ, תל אביב, 1984, עמוד 143
  7. ^ ד"ר אפרים סיני, "במלוא העין"-מיומנו של רופא, צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ, 1984, עמוד 140.
  8. ^ בית שלוה, הבוקר, 16 בנובמבר 1939
  9. ^ מוסד פונה לעזרת הציבור והוא ראוי לה, דבר, 16 בינואר 1941

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאיר בֶּלְקִינְד
(חלוץ הוראת העברית)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
משה פיינברג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יהושע חנקין
(גואל אדמות העמק)
 
אולגה חנקין (בלקינד)
(מנשות העלייה הראשונה, מיילדת)
 
שמשון בֶּלְקִינְד
 
ישראל בֶּלְקִינְד
(מייסד תנועת הביל"ויים וממייסדי גדרה)
 
סוניה (אלכסנדרה) בלקינד
(רופאת הנשים הראשונה בארץ ישראל)
 
 
 
 
 
פאני פיינברג (בלקינד)
 
ישראל ("לוליק") פיינברג
(ממייסדי ראשון לציון, חדרה ותל אביב)
 
 
 
 
 
יוסף פיינברג
(ממייסדי ראשון לציון)
 
ברטה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איתן בלקינד
(איש ניל"י)
 
נעמן בלקינד
(איש ניל"י)
 
רעיה בלקינד
 
נחום וילבוש
(ממייסדי בית החרושת "שמן")
 
שושנה
 
אבשלום פיינברג
(מייסד ניל"י)
 
צילה פיינברג שוהם
 
זאב שוהם
 
דורה בלוך
(נרצחה כחטופה באנטבה)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עוזי בלקינד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תמר אשל
(חברת כנסת)
 
דוד שוהם
(מנכ"ל בנק)
 
דניאל בלוך
(עיתונאי ועורך)
 
אילן הרטוב
(ראש מועצת קריית שמונה)