נעמן בלקינד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נעמן בלקינד
Naaman Belkind (נעמן בלקינד).jpg
לידה 16 בדצמבר 1888
גדרה, ארץ ישראל
הוצאה להורג 16 בדצמבר 1917 (בגיל 29)
דמשק
השתייכות ניל"י
תפקידים צבאיים
מרכז פעילות ניל"י באזור הדרום
עיטורים
אות ניל"י  אות ניל"י

נעמן בֶּלְקִינְד (16 בדצמבר 1888 - 16 בדצמבר 1917) היה מחברי ארגון ניל"י שתפיסתו על ידי העות'מאנים, בספטמבר 1917, סימנה את קיצו של הארגון. בלקינד עצמו נתלה בדמשק בדצמבר אותה שנה, ביחד עם יוסף לישנסקי.

יוסף לישנסקי (משמאל, פניו למצלמה) ונעמן בלקינד תלויים בדמשק. הצלם הוא דניאל אוסטר, שהיה קצין בצבא האוסטרו-הונגרי באותה תקופה
קבר נעמן בלקינד בבית העלמין הישן "גני אסתר" בראשון לציון

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעמן נולד בגדרה לפנינה ושמשון בלקינד, מאנשי ביל"ו וממייסדי ראשון לציון. הוא אחיינו של ישראל בלקינד, מנהיג הבילויים, ובן דודו של אבשלום פיינברג, אף הוא חבר ניל"י. בלקינד הושפע רבות ממנו ומרוחו הלאומית. בצעירותו למד בלקינד בבית הספר בראשון לציון. בהמשך למד בבית הספר כל ישראל חברים בירושלים ובמצרים.

בלקינד היה מראשוני היהודים לשרת בצבא הטורקי, אולם בעקבות התחברותה לגרמניה במלחמת העולם הראשונה והבנתו שגורל האימפריה העות'מאנית נחרץ, נענה לאבשלום פיינברג והיה מראשוני המצטרפים לניל"י[1]. עוד בימים הראשונים של פעילותה הגיש לה סיוע, ובהמשך הפך למרכז הפעילות באזור הדרום, הוא אזור החזית. ממקום עבודתו, משרדי היקב בראשון לציון, הכיר קצינים טורקיים רבים, אשר בעזרתם יכול היה להודיע על תנועות הצבא, האספקה והמצב בחזית.

בספטמבר 1917, ניסה לחצות את קווי החזית, בדרכו למצרים, במטרה לגלות את נסיבות העלמו של אבשלום פיינברג. בדרכו לשם נתפס ונכלא בכלא בבאר שבע, שם נשפט ונידון לתלייה, ואף הוכן גרדום לצורך ביצוע גזר הדין במרכז גן אלנבי. בהמשך שינו הטורקים את דעתם כדי לשאוב מפיו מידע. בניל"י תוכנן לשחררו על ידי שוחד או על ידי כניסה חמושה אל כלאו (כשאנשי ניל"י מחופשים לז'נדארמים טורקים), אך זה לא מומש. בינתיים נשבר בלקינד בחקירתו וסיפק לעות'מאנים פרטים על הרשת. בעקבות זאת, החל מרדף אחר יתר אנשי ניל"י. בלקינד הועבר לאחר תקופה קצרה לבית כלא בדמשק ושם בוצע גזר הדין בתלייה. גזר דינו הוצא לפועל יחד עם יוסף לישנסקי, בא' בטבת ה'תרע"ח (16 בדצמבר 1917).

יתר חברי ניל"י לא הוצאו להורג על ידי הטורקים. גזרי דין מוות נפסקו גם לבן דודו של בלקינד, אבשלום פיינברג, ולאחיו הצעיר איתן בלקינד. אבשלום פיינברג נהרג לפני כן ללא ידיעת הטורקים וגזר הדין נפסק שלא בפניו. גזר דינו של איתן בלקינד נדחה בשל גילו הצעיר, ובינתיים הצליח להמלט מידי הטורקים בזמן המולה שהשתררה בהתקפה בריטית על השיירה שבה היה.

עצמותיהם של שני עולי הגרדום הועלו לארץ ישראל לאחר הכיבוש הבריטי והוטמנו בראשון לציון ב-24 באוקטובר 1919[2]. נעמן בלקינד הניח אישה, רעיה בלקינד, ותינוק בן שנה, עוזי בלקינד.

חמישים שנה לאחר מכן הוכר נעמן בלקינד כהרוג מלכות על ידי מדינת ישראל ולמעלה משישים שנה לאחר מותו הוענק למשפחתו אות ניל"י בגין פעילותו במחתרת זו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נעמן בלקינד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאיר בֶּלְקִינְד
(חלוץ הוראת העברית)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
משה פיינברג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יהושע חנקין
(גואל אדמות העמק)
 
אולגה חנקין (בלקינד)
(מנשות העלייה הראשונה, מיילדת)
 
שמשון בֶּלְקִינְד
 
ישראל בֶּלְקִינְד
(מייסד תנועת הביל"ויים וממייסדי גדרה)
 
סוניה (אלכסנדרה) בלקינד
(רופאת הנשים הראשונה בארץ ישראל)
 
 
 
 
 
פאני פיינברג (בלקינד)
 
ישראל ("לוליק") פיינברג
(ממייסדי ראשון לציון, חדרה ותל אביב)
 
 
 
 
 
יוסף פיינברג
(ממייסדי ראשון לציון)
 
ברתה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איתן בלקינד
(איש ניל"י)
 
נעמן בלקינד
(איש ניל"י)
 
רעיה בלקינד
 
נחום וילבוש
(ממייסדי בית החרושת "שמן")
 
שושנה
 
אבשלום פיינברג
(מייסד ניל"י)
 
צילה פיינברג שוהם
 
זאב שוהם
 
דורה בלוך
(נרצחה כחטופה באנטבה)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עוזי בלקינד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דניאל בלוך
(עיתונאי ועורך)