איתן בלקינד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איתן בלקינד
Eitan Belkind 1918.jpg
איתן בלקינד ב-1918
לידה 21 בספטמבר 1896
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית ראשון לציון, האימפריה העות'מאנית
פטירה 25 במאי 1979 (בגיל 82)
ישראלישראל ראשון לציון, ישראל
מדינה ישראלישראל  ישראל
מקום מגורים ישראלישראל ראשון לציון, ישראל
ידוע בשל חבר במחתרת ניל"י
אחיו של נעמן בלקינד
עיסוק קולנוע, חקלאות, תפקידים ציבוריים

איתן בלקינד (21 בספטמבר 1896 ראשון לציון - 25 במאי 1979 ראשון לציון) מחברי מחתרת ניל"י, פעיל ציבור בראשון לציון, חבר מחתרת אצ"ל ופעיל בתנועת החרות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלקינד נולד ב-1897 במושבה ראשון לציון לביל"ויים ומייסדי המושבה שמשון בלקינד ופנינה פריימן (בתו של אהרן מרדכי פריימן שהיה אף הוא ממייסדי המושבה). ב-1904 החל ללמוד בבית הספר חביב המקומי אך במהרה נשלח ללמוד בבית הספר "קריית ספר" שבשפיה[1]. בספטמבר 1906 עבר בלקינד עם בית הספר לבן שמן ובהמשך חזר להשלים את לימודי היסוד במושבה. הוא נשלח ללמוד בגמנסיה העברית הרצליה בתל אביב והתגורר אצל משפחתו ביפו. עם השלמת לימודיו, נסע ב-1912 ללמוד באקדמיה הצבאית הטורקית בקונסטנטינופול.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה צורף למפקדת הארמייה הרביעית בדמשק בראשות ג'מאל פאשא שם התרשמו מהיותו דובר צרפתית, ערבית, טורקית וגרמנית ומינו אותו לתפקיד של מתרגם.

בזמן שהותו בסוריה, היה בלקינד עד לטבח בארמנים:

"ככל שהתקדמנו ראינו גוויות רבות יותר של ארמנים צפות על פני המים [...] בלילה שלפני צאתנו לדרכנו שמענו צעקות מרות, קורעות לבבות, של נשים. מחנה הארמנים היה במרחק קילומטר מהבית שבו גרנו, והצעקות נמשכו כל הלילה. ...בבוקר, כאשר יצאתי לדרכי וחציתי את הגשר על נהר פרת, נדהמתי לראות את מי הנהר אדומים מדם וגופות ילדים, שראשיהם ערופים, צפות על פני המים. המראה היה מחריד [...] המשכתי צפונה, ולאורך כל הדרך מצאתי גופות של ארמנים - בפרט של ילדים... הגעתי ללב ארם נהריים, שם הייתי עד לטרגדיה איומה... החיילים הצ'רקסים ציוו על הארמנים לאסוף קוצים ודרדרים, ולערמם בפירמידה גבוהה; אחר קשרו את כל הארמנים שהיו שם, קרוב לחמשת אלפים נפש, יד אל יד; הקיפו בהם, כמו בטבעת, את ערימת הקוצים והדרדרים - והדליקו בה אש, שעלתה לשמים יחד עם צרחות האומללים, אשר נחרכו למוות באש המדורה. ברחתי מהמקום, כי לא יכולתי לחזות במראה הנורא הזה... כעבור יומיים חזרתי למקום זה וראיתי גופות של אלפי בני אנוש חרוכים. ... בדרכי לעיר אורפה שבצפון, חזיתי בטבח של ארמנים נוספים... כל הדרכים היו מכוסות גופות של ארמנים".[2]

במרץ 1915, כשפשט הארבה על הארץ, מינו הטורקים את אהרן אהרנסון להילחם בו ואת בלקינד להיות מזכירו. לשם כך הועבר למפקדת המלחמה בארבה שישבה בירושלים. ב-1916 חזרה מתקפת הארבה, והטורקים מינו את בלקינד לנהל את המלחמה בארבה בארץ ומעבר לירדן ואף העניקו לו על כך אות הצטיינות.

ב-1917 חזר בלקינד ארצה ונאסר על ידי השלטונות הטורקים באשמת חברות במחתרת ניל"י (יחד איתו נאסר גם אחיו נעמן בלקינד שהוצא להורג). לאחר מאסרו נשלח לכלא חאן עלי פאשה בדמשק שם נידון למוות אך לא הוצא להורג. ב-1918 ניצל את המהומה בעת הגעת הכוחות הבריטים לדמשק, ברח מהכלא וחזר ארצה. זמן קצר לאחר מכן חזר עם אביו שמשון לדמשק והביא איתו את עצמותיהם של נעמן ויוסף לישנסקי לקבורה במושבה.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום המלחמה החל בלקינד לשקם את המשק החקלאי של המשפחה ואף רכש קרקעות חקלאיות נוספות. מאחר שלא ראה פרנסה טובה בחקלאות, הקים בראשון לציון אולם מופעים ובית קולנוע לו קרא "תיאטרון - סינמה נעמן" (על שם אחיו). המקום נחנך ב-1927. בלקינד עסק שנים רבות בתחום הקולנוע בארץ ואף היה שותף בסוכנות להפצת סרטי קולנוע בשם "יאיר פילם".

ב-1931 הצטרף בלקינד לארגון האצ"ל ועסק ברכישת נשק. לאחר פירוק האצ"ל (עם קום המדינה), הצטרף לתנועת החרות בה היה פעיל שנים רבות. כמו כן היה פעיל במועצת ראשון לציון ומילא בה מספר תפקידים.

פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1919 - מזכיר הסתדרות בני בנימין
  • 1922 מזכיר מועצת ראשון לציון
  • מזכיר מועצת אגודת הכורמים
  • יושב ראש ארגון בתי הקולנוע בארץ
  • תפקידים שונים בתנועת "חירות" (חבר מרכז, חבר הוועדה המוניציפלית המרכזית, נציג התנועה בקונגרס הציוני הכ"ה (1961) וחבר ועדת המינויים)
  • תפקידים שונים בעיריית ראשון לציון (סגן ראש העיר, ממלא מקום ראש העיר, מנהל מחלקת כספים ומנהל מחלקת פיתוח)[3][4]
  • במסגרת פעילותו העירונית היה בין יוזמי הקמת אנדרטה בעיר לזכר עולי הגרדום[5][6]
  • מנהל בית "יד לבנים" בראשון לציון

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כך זה היה.. סיפורו של איתן בלקינד איש נילי, הוצאת משרד הביטחון, 1972
  • ראשון לציון - המדינה בדרך למדינה, הוצאת עיריית ראשון לציון, 1972

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של איתן בלקינד בחלקת משפחת בלקינד בבית הקברות הישן בראשון לציון

הוריו, דודיו ודודתיו של איתן נמנים עם מובילי ההתיישבות בארץ ישראל (ביניהם ניתן למנות את יהושע חנקין, אולגה חנקין, ישראל בלקינד, סוניה בלקינד וישראל פיינברג). לאיתן היו 3 אחים ו-3 אחיות (אחד מאחיו הוא נעמן בלקינד שהוצא להורג בדמשק באשמת חברות במחתרת ניל"י).

איתן נשא לאשה את נחמה בת מרדכי ורבקה סגל (מוותיקי המושבה) ולזוג נולדו בן (נעמן - על שם האח) ובת (אולגה - על שם הדודה). נפטר ב-1979 והובא לקבורה בחלקת משפחת בלקינד בבית הקברות הישן בראשון לציון[7][8][9].

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאיר בֶּלְקִינְד
(חלוץ הוראת העברית)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
משה פיינברג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יהושע חנקין
(גואל אדמות העמק)
 
אולגה חנקין (בלקינד)
(מנשות העלייה הראשונה, מיילדת)
 
שמשון בֶּלְקִינְד
 
ישראל בֶּלְקִינְד
(מייסד תנועת הביל"ויים וממייסדי גדרה)
 
סוניה (אלכסנדרה) בלקינד
(רופאת הנשים הראשונה בארץ ישראל)
 
 
 
 
 
פאני פיינברג (בלקינד)
 
ישראל ("לוליק") פיינברג
(ממייסדי ראשון לציון, חדרה ותל אביב)
 
 
 
 
 
יוסף פיינברג
(ממייסדי ראשון לציון)
 
ברטה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איתן בלקינד
(איש ניל"י)
 
נעמן בלקינד
(איש ניל"י)
 
רעיה בלקינד
 
נחום וילבוש
(ממייסדי בית החרושת "שמן")
 
שושנה
 
אבשלום פיינברג
(מייסד ניל"י)
 
צילה פיינברג שוהם
 
זאב שוהם
 
דורה בלוך
(נרצחה כחטופה באנטבה)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עוזי בלקינד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דניאל בלוך
(עיתונאי ועורך)
 
אילן הרטוב
(ראש מועצת קריית שמונה)


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איתן בלקינד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקים בית הספר בשפיה היה דודו ישראל בלקינד
  2. ^ איתן בלקינד, כך זה היה... - סיפורו של איש ניל"י, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשל"ח - 1977‬; טבח הארמנים, עמ' 118-116.
    וגם אצל: יאיר אורון, הבנאליות של האדישות, קבוצת ניל"י ויחסה לארמנים, עמ' 174–177 (ספר זיכרונותיו של בלקינד נכתב כ-60 שנה לאחר ההתרחשויות).
  3. ^ איתן בלקינד - סגן ראש עיריית ראשל"צ, חרות, 25 באוקטובר 1956
  4. ^ ש. הלפרין, א. בלקין - מ"מ ראש עיריית ראשל"צ, חרות, 6 בדצמבר 1957
  5. ^ אנדרטה לעולי הגרדום מוקמת בראשון לציון, חרות, 11 בדצמבר 1964
  6. ^ בראשל"צ נחנכה האנדרטה לזכרם של עולי הגרדום, מעריב, 25 באפריל 1968
  7. ^ מת איתן בלקינד, דבר, 24 במאי 1979
  8. ^ מת איתן בלקינד ממייסדי ארגון ניל"י, מעריב, 23 במאי 1979
  9. ^ איתן בלקינד, איש ניל"י, הובא לקבורות בראשל"צ, מעריב, 25 במאי 1979