ספינג'
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
דונאט  |
| מרכיבים עיקריים |
קמח, שמן |
  | |
סְפינג' או סְפֶנג' (נהגה שְׁפינְג', בפי יהדות ג'רבה 'סְפינגָ'ה ביחיד וספינג' לרבים. בפי יהדות לוב ספנז', בערבית: السفنج אלספינג'; תרגום: הספוג), הוא מאכל מבצק שמרים אשר מטוגן בשמן עמוק או חצי עמוק בדומה לסופגנייה ומעליו מפזרים סוכר, סירופ או דבש מדולל. המאכל מזוהה עם יהדות צפון אפריקה והוא נטול מוצרי חלב. לספינג' שתי צורות עיקריות: חישוק וצורה שטוחה. בגלל חג המימונה הצורה המוכרת יותר בציבור הישראלי היא חישוק (עיגול עם חור במרכזו הנראה כמו דונאט); צורה זו קיימת גם בחלק מהמטבח התוניסאי. בג'רבה, תוניסיה ולוב הספינג' נפרס על ידי לחיצת אצבעות לצורה שטוחה וכמעט מעוגלת, ובמטבח הלובי צורתו דומה אך גדולה ועבה יותר מגרסתו בג'רבה ובתוניס. בלוב לעיתים הוא מוגש עם ביצה מטוגנת עליו או עם פולים וכמון.
צורת החישוק התפתחה ככל הנראה באזור אל אנדולוס ושם נקראה בשם איספנג {isfenğ}. היא הגיעה לצפון אפריקה עם גירוש יהודי ספרד, ומאוחר יותר עם גירוש המורים.
הספינג' הפרוס הוא מאכל קדום יותר שהיה חלק מהמטבח הפיניקי והכנעני וכנראה חדר לאירופה על ידי היוונים.[1] הוא אף קדם למאכלים האירופאים והאמריקאים כמו הדונאט הספרדי, בורמואלוס ומאכלי בצק מטוגנים בשמן עמוק אחרים כמו הפריטר.[1]
את הספינג' נהוג לאכול במועדים אלו:
- בחג החנוכה, בו מסמלים לפי המסורת את השמן שנמצא במקדש.[2]
- הוא ניתן לתינוק כאשר יוצאת לו שן ראשונה.
- בקרב יהודי צפון אפריקה נהוג שלמוחרת החתונה, כשהחתן והכלה מגיעים לבית ההורים, מקבלים את פניהם בכפית דבש, ולאחר מכן מגישים ספינג' עם דבש וכוס תה.
- יהודי אלג'יריה נהגו לאכול ספינג' לאחר אמירת הסליחות ותפילת שחרית בחודש אלול, כדי לעודד את האנשים והצעירים שהתעוררו מוקדם לסליחות.
במרוקו ובתוניסיה היה הספינג' מאכל שהיה מקובל מאוד על ילדים. למשל, בעת הליכתם למוסד הלימודים, היו עוצרים אצל המוכר ומקבלים את הספינג' מושחל על חוט מעץ הדקל.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 The Quarterly Review, John Murray, 1850. (באנגלית)
- ↑ מנהג אכילת הספינג' בחנוכה ידוע כבר מהמאה ה-12 והוא נזכר על ידי רבי מימון הדיין. ראו: יעקב משה טולידאנו, קטע מפירוש התפלות לרבינו מיימון אבי הרמב"ם, בתוך: שריד ופליט, עמ' 7–8, באתר היברובוקס; שרגא אברמסון, רב נסים גאון, עמ' 328, באתר היברובוקס.
