ספינג'
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
דונאט  |
| מרכיבים עיקריים |
קמח, שמן |
  | |
סְפינג' או סְפֶנג' (נהגה שְׁפינְג'), בפי יהדות ג'רבה גם 'סְפינגָ'ה' (בערבית: سَفَنْج או إِسْفَنْج, תרגום: ספוג ים), הוא מאכל שמקורו במרוקו הספינג' עשוי בצק שמרים ומטוגן בשמן עמוק, וסופג לתוכו את שמן הטיגון, בדומה לסופגנייה. הספינג' נראה כמו סופגנייה עם חור במרכזו או בגרסה אחרת כמעין כדור מתוח. הוא נאכל עם דבש או עם אבקת סוכר, ולעיתים עם ביצה מטוגנת עליו או עם פולים וכמון. בפי יהדות ג'רבה נקרא הספינג' גם ספינג'ה, ובו, לעומת גרסתו בתוניסיה ומרוקו, הוא שטוח, דק ומעוגל, ועליו מפזרים סוכר בסיום הטיגון, בדומה לגרסה בלוב.
את הספינג' אוכלים בכמה אירועים:
- בחג החנוכה, בו מסמלים לפי המסורת את השמן שנמצא במקדש.[1]
- הוא ניתן לתינוק כאשר יוצאת לו שן ראשונה.
- בקרב יהודי צפון אפריקה נהוג שלמחרת החתונה, כשהחתן והכלה מגיעים לבית ההורים, מקבלים את פניהם בכפית דבש, ולאחר מכן מגישים ספינג' עם דבש וכוס תה.
- יהודי אלג'יריה נהגו לאכול ספינג' לאחר אמירת הסליחות ותפילת שחרית בחודש אלול, כדי לעודד את האנשים והצעירים שהתעוררו מוקדם לסליחות.
במרוקו ובתוניסיה היה הספינג' מאכל שהיה מקובל מאוד על ילדים. למשל, בעת הליכתם למוסד הלימודים, היו עוצרים אצל המוכר ומקבלים את הספינג' מושחל על חוט מעץ הדקל.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מנהג אכילת הספינג' בחנוכה ידוע כבר מהמאה ה-12 והוא נזכר על ידי רבי מימון הדיין. ראו:יעקב משה טולידאנו, קטע מפירוש התפלות לרבינו מיימון אבי הרמב"ם, בתוך: שריד ופליט, עמ' 8-7, באתר היברובוקס; שרגא אברמסון, רב נסים גאון, עמ' 328, באתר היברובוקס.
