סופגנייה
 | |
| סופגניות קלאסיות | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
לחם מתוק  |
| מטבח |
המטבח הישראלי |
| מוצא |
תחום המושב |
| ברכתו | ברכת הסֻפְגָּנִין |
  | |
סֻפְגָּנִיָּה – או בשמה המקורי, אם כי הנפוץ פחות, "סֻפְגָּנִית" – היא מאכל בצק מטוגן בשמן עמוק, שהוא אחד המאכלים המסורתיים והסמליים של חג החנוכה.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]את המילה סופגניות חידש, כנראה, דוד ילין בשנת 1896 (אך למאכל אחר).
המילה "סופגנית" נוצרה מהוספת סיומת ההקטנה ־ִית למילה "סוּפְגּ־ָן".[1][2] סופגן נזכרת במשנה – במסכת כלים: ”משיסיק את [התנור?] כדי לאופות בישן סיפגנים”;[3] ובמסכת חלה:[4] ”והסיפגנין והדיבשנים והאיסקריטים”;[5] רבי עובדיה מברטנורא מפרש: ”הסופגנים – לחם שבלילתו רכה ועשוי כספוג. פ"א [=פירוש אחר] רקיקים דקים, תרגום ורקיקי מצות, ואספוגין”. ביאליק הציע במקומה את אספוג (במשקל אתרוג) ובריבוי אספוגים, ואף עשה במילה שימוש בשיריו.[6]
שורש השם ספ"ג מתאים למהותה של הסופגנייה, הסופגת לתוכה שמן טיגון[דרוש מקור: דרוש מקור להשערה מכיוון שבטיגון בשמן עמוק השמן לא אמור להיספג.]. עם זאת כנראה עניין הספיגה קשור לרכות הבצק המזכיר תכונות של ספוג[דרוש מקור: דרוש מקור להשערה מכיוון שישנם מאפים רכים וספוגיים רבים] ולאו דווקא לספיגת השמן. כפי שניתן לראות מן הציטוטים לעיל, המילה סופגן במשנה עניינה לחם אפוי ותפוח. ברשימה "תבשילים וכלי בישול" של ועד הלשון העברית משנת 1913המילה סופגנית מתרגמת את לאטקע, כיום לביבה.[7]
מקור המילים ספג וספוג אינו ידוע והוא ונדרוורט קדום, כנראה מילה משפה שאינה הודו-אירופית שהתגלגלה אל היוונית σπόγγος (סְפּוֹנְגוֹס), וכן אל הלטינית ואל הארמנית בצורת "ספונג'" שמשמעותה "ספוג".[8] ביידיש, בהשפעת השפות הסלאביות, נקראות הסופגניות פּאנטשקעס (נהגה: "פּוֹנצ'קֶס"). בערבית הבצק המטוגן נקרא אלספינג' (السفنج).
הסבר לאכילתה בחנוכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההסבר המקובל לאכילת מאכלים מטוגנים בשמן, כמו סופגניות ולביבות, בחנוכה, הוא זכר לנס פך השמן שבו שרתה ברכה במעט השמן שהיה בפך, והוא הספיק להדלקת מנורת המקדש במשך שמונה ימים.[9]
גם בפירוש המיוחס לרבי מיימון הדיין, אביו של הרמב"ם, נכתב ביחס למנהג אכילת "סופגנין" בחנוכה:[10][11]
עד שנות ה-20 של המאה ה-20, היו הלביבות המאכל העיקרי שנאכל לכבוד חנוכה. החל מתקופה זו קידמה ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל את אכילת הסופגניות על חשבון הלביבות, כיוון שייצור הסופגניות דרש עבודה רבה והיה קשה להכנה בבית, לעומת לביבות. את הסופגניות ייצרו אופים מקצועיים, וההעדפה של סופגניות על פני לביבות סיפקה עבודה לחברי ההסתדרות.[13] כיום סופגניות הן מאכל החנוכה הנפוץ ביותר בישראל, אך בקרב יהדות ארצות הברית, למשל, לביבות הן עדיין מאכל החנוכה העיקרי.[14]
מאכלים דומים במטבחים שונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביהדות צפון אפריקה מוכָּרים ספינג' וספנז שנצרכים במיוחד סביב חג החנוכה. ובלבנון מוכרות סופגניות זעירות הנקראות עוואמה.
בקרב עמי אירופה רווחים מאפים דומים לסופגנייה שמטוגנים בשומן חזיר או בשומן צמחי: בֶּרְלִינֶר (Berliner) הגרמני (קראפפן [Krapfen] בדרום גרמניה) הנמכר לקראת סוף השנה; בומבולוני באיטליה; פּוֹנְצֶ'ק (פו') הפולני; "קרוף" (Krof) הסלובני; קוֹבְּלִיהָה (צכ') הצ'כית; פפנש הרומני; פרטורה בפורטוגל; סמולטרינג בנורווגיה. בפרו קיים המאכל פיקארון.
רכיבים ואופן הכנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
את הסופגניות יוצרים מכדורי בצק שמרים קטנים המטוגנים בשמן עמוק לאחר תפיחתם. בדרך כלל הסופגנייה ממולאת בריבת תות שדה, אך ניתן למצוא סופגניות במילויים נוספים, כגון שוקולד וריבת חלב. לאחר הטיגון והמילוי, בוזקים מעליה אבקת סוכר. בשנים האחרונות, בהשפעת הדונאטס (סופגניות אמריקאיות), יש המצפים את הסופגניות בציפויים שונים כמו זיגוג לבן או צבעוני.
-
סופגניות בטעמי ריבה ושוקולד בשוק מחנה יהודה בירושלים -
סופגניות בעיצובים שונים
ישנם מתכונים של סופגניות המכילים מוצרי חלב, כמו לבן, ככל הנראה משום זיקת הסופגנייה לחג החנוכה והמנהג לאכול בו מאכלי חלב, זכר למעשה יהודית שהשקתה את הולופרנס בחלב.
הסופגנייה ידועה כמאכל עשיר באנרגיה: סופגנייה בינונית מכילה לפחות 350 קלוריות.
ברכתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ברכת הסופגנין
על סופגנייה אפויה מברכים "המוציא לחם מן הארץ" (אם לא עשו את הבצק מתוק מאוד). אשר לסופגנייה מטוגנת נחלקו הפוסקים אם ברכתה "בורא מיני מזונות" או "המוציא", מכיוון שלא נאפתה בתנור אלא נתבשלה בנוזל. להלכה נפסק שברכתה "בורא מיני מזונות", אולם בשולחן ערוך כתוב שירא שמיים יקפיד לאוכלה בתוך הסעודה.[15] המנהג הוא לברך "בורא מיני מזונות" על סופגנייה, גם כשאוכל ממנה כמות רבה.[16]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לביבות וסופגניות, באתר האקדמיה ללשון העברית
- נורית אלרואי, הסופגנייה, מתוך "רגע של עברית" באתר האקדמיה ללשון העברית
- שיא גיניס? הסופגניה הגדולה בעולם במשקל 150 ק”ג תוצג בנתניה, באתר כאן ישראל, 3 בדצמבר 2003
- מתאילנד עד אתיופיה - מסביב לעולם בארבע סופגניות, באתר ynet, 17 בדצמבר 2006
מנחם הורוביץ, מנחם הולך לאכול סופגנייה, באתר מאקו, 26 בנובמבר 2009- שלב אחר שלב בהכנת הסופגניות (הקישור אינו פעיל) - מאפיית ברמן, באתר כיכר השבת
- שיפי חריטן, כיצד הפכה הסופגנייה למאכל גורמה,(הקישור אינו פעיל) באתר הידברות, 21 בדצמבר 2014
- אלעד בר-נוי, משוחה בשמן: ההיסטוריה המפתיעה של הסופגנייה, באתר בית אבי חי, 20 בדצמבר 2016
- חן מלול, לביבה, סופגנין וראשו של הולופרנס, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 10.12.2017
- ריטה גולדשטיין, לא כל הנוצץ: טעמנו סופגנייה בציפוי זהב שעולה 100 שקלים, באתר מאקו, 3 בדצמבר 2017
- מידע על סופגנייה בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רוביק רוזנטל, שלא יצ'קלפו עליכם (הזירה הלשונית), באתר nrg, 18 בדצמבר 2008
- ^ נורית אלרואי, רגע של עברית: על הסופגנייה, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ משנה, מסכת כלים, פרק ה', משנה א'
- ^ שתי המובאות על פי כתב יד קאופמן
- ^ משנה, מסכת חלה, פרק א', משנה ד'
- ^ שמואל אבנרי, מי פרץ את הלשון לשדים ולמלאכי חבלה? ביאליק נגד אליעזר בן-יהודה, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2010.
- ^ האקדמיה ללשון עברית, לביבות וסופגניות, באתר האקדמיה ללשון עברית, 18/12/2014
- ^ sponge, Online Etymology Dictionary (etymonline) (באנגלית)
- ^ שמואל פנחס גלברד, אוצר טעמי המנהגים, עמ' שלט; סופגניות ולביבות בחנוכה – מנין?, הערה 1
- ^ יעקב משה טולידאנו, קטע מפירוש התפלות לרבינו מיימון אבי הרמב"ם, בתוך: שריד ופליט, עמ' 7–8, באתר היברובוקס
- ^ שרגא אברמסון, רב נסים גאון, עמ' 328, באתר היברובוקס
- ^ כלומר, זכר לנס שאירע בפך השמן
- ^ Gil Marks, Encyclopedia of Jewish Food, Houghton Mifflin Harcourt, 2010
- ^ Carol Green Ungar, The “Hole” Truth About Sufganiyot, Jewish Action, 2012
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קס"ח, סעיף י"ג.
- ^ שולחן ערוך שם, הלכות ברכות הנהנין על פי פסקי הרב מרדכי אליהו, עמוד 44.
